הדבר הראשון שאני רוצה להבהיר הוא שלא יכולתי להעלות את הפרק כיוון שהיו לי כאבים נוראיים בכף היד(יד ימין) משימוש רב בפלאפון(יש לזה אפילו שם. "אצבע הדק").
ודבר שני,תהנו.
------------------------------------------------------------
פקחתי את עיניי,מתחתי את ידיי ופיהקתי פיהוק ענקי.
חייכתי חיוך ענקי והעפתי את השמיכה שהייתה עליי.
דילגתי באושר אל עבר מברשת ומשחת השיניים.
אתם בוודאי שואלים את עצמכם 'היא חולמת את זה?' 'האם היא חייה בקליפ של שיר כלשהוא?' 'האם היא חייה בסרט מוזיקלי?'
אממ...לא.
זה מה שקורה כשאמילי מוהם פיין מתעוררת עד הצד הימני של המיטה,אם אתם מבינים למה אני מתכוונת(קריצה קריצה. סתם לא-הערת הכותבת).
ו...כן,הרגע צירפתי את שם המשפחה "פיין" לשם שלי.
ו...כן,אני מדברת עם עצמי.
ירדתי במדרגות,רואה את כולם עסוקים במעשייהם.
דילגתי לי אל עבר המטבח באושר,הוצאתי דגנים,חלב וכפית והתיישבתי לייד זאין וליאם בשולחן האוכל.
אבל אז...שנייה לפניי שנייל הספיק לראות מה אני אוכלת,הצלחתי להעביר את הדגנים ואת החלב לזאין ולאכול מהחביתה שהייתה על השולחן.
"אני לא מאמין שאת..." נייל אמר אבל קטעתי אותו
"אין בוקר טוב?!אין בוקר טוב אז אין אמילי נחמדה!" הצבתי והוא גיגל עיניים "בוקר טוב אמילי" הוא אמר ואני חייכתי בשביעות רצון.
"בכל מקרה,מה שניסיתי להגיד היה, שאני לא מאמין שאת שורדת רק על חביתה. כאילו,את כבר שבוע חייה רק על פאקינג חביתה" הוא אמר וסימנתי לו בעיניי להסביר את עצמו.
"ההתערבות מבוטלת" הוא הסביר ואני פערתי את עיניי.
"אתה לא יכול לפרוש" אמרתי והזזתי את הצלחת לאמצע השולחן.
"הו,אני לא פורש,אני מבטל את ההתערבות" הוא הסביר ואני שלחתי לעברו מבט של 'אתה צוחק עליי?'
"ואני אהיה המשרת שלך" הוא הוסיף בגלגול עיניים ואני חייכתי.
"רגע,אמרת שגם תשמע את המוזיקה שאני שומעת" ציינתי וחייכתי חיוך מרושע.
"בסדר,אני אשמע את המוזיקה שאת שומעת ואני אהיה המשרת שלך לחודש" הוא נאנח ואני חייכתי חיוך רחב.
"אין לך שמץ במה הסתבכת" זאין צחק ואני החטפתי לו מכות קטנות בכתף.
"רשע אחד! אני שומעת מוזיקה איכותית" אמרתי והוא צחק.
"אתה רשע,זאין ג'אווד מאליק! ר-ש-ע!"
"כן ,אבל את עדיין אוהבת אותי"
גילגלתי עיניים "כן, אני עדיין אוהבת אותך".
קירבתי את פניי לפניו ושנייה לפני שהשפתיים שלנו פגשו זו את זו ליאם כיסה את עיניו "בבקשה אל תתנשקו מולי" ידיו עדיין היו על עיניו כמו ילד קטן שלא מוכן לראות את הוריו מתנשקים.
נישקתי את זאין נשיקה קצרה והסטתי את מבטי אל עבר ליאם.
"אז...מה עושים היום?" שאלתי בחוסר איפוק.
ליאם התנגד שאני אלך היום לבית הספר מחשש ששרלוט,או איך שאני קוראת לה-הפרה הבלונדינית,תעשה משהו חריג.
"חשבתי" ליאם אמר ונקטע על ידי עצמו כשלגם את השלוק האחרון מכוס הקפה השחורה שלו "שאוליי אני ואת נבלה קצת זמן איכות ביחד. קצת זמן של אב וביתו המאומצת לא יכול להזיק לנו"
"אוקי-דוקי. אני אלך להתארגן ונצא" הצבתי ותוך כמה שניות מצאתי את עצמי סורקת ובוחנת את ארון הבגדים שלי.
"ליאם!" צעקתי והוא הגיע במהרה.
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה.
"אין לי מה ללבוש!" התבכיינתי.
"לואי!" הוא קרא ולואי הגיע תוך שניות לחדרי.
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה.
"לילדה אין מה ללבוש" ליאם הסביר.
"אוי לי! זה ממש אסון!" לואי אמר ברצינות ואני צחקתי.
ליאם ירד למטה ולואי בחן וסרק כל פינה בארוני.
"קחי את זה" לואי שם עליי ג'ינס גבוה "ואת זה" הוא שם עליי חולצה אדומה ומקושטת.
החולצה האדומה הזכירה לי דבר שהיה נראה חשוב אבל לא הצלחתי להיזכר בו.
רגע.
אוי לי.
הבנתי מה החולצה הזכירה לי.
העפתי את הבגדים ממני.
"א-אני ממש מתנצלת,אני חייבת לרוץ" התנצלתי ורצתי לשירותים,משאירה את לואי בחדרי כשבלבול לבוש על פניו.
לא לא לא ולא! זה לא קורה לי! למה עכשיו?! למה היום?!
כתם אדום לכלך את התחתונים הלבנות שלי ואני התחלתי לקלל את אמא טבע בקללות רבות על כך שבאה דווקא היום.
"לעזאזל" מילמלתי בשקט.
"נייל!" צווחתי ותוך שניות הוא הופיע.
"מה קרה?!" הוא שאל בדאגה.
"אני לא הולכת לזיין לך את השכל. נייל אני במחזור" הסברתי והוא פער את עיניו.
"הו. אממ. בואי נלך לקנות לך איכסה של נשים" הוא אמר ואני צחקתי.
---------
"זה לא מביך אותך להסתובב עם ילדה בת 16 בחיפוש אחר תחבושות?" צחקתי והוא הניד את ראשו בשלילה.
"צפי ותלמדי" הוא אמר ואני עקבתי אחר כל צעד וצעד שלו.
הוא לקח את חבילת התחבושות ובמקביל פתח קופסאת קורנפלקס,הוציא את השקית והכניס מהר את התחבושות לקרטון הקורנפלקס.
"גדול! מאיפה למדת את זה?" שאלתי ועיניי היו פעורות.
"הייתי נוהג לעשות זאת עם אחי,גרג,רק עם פריטים אחרים" הוא ענה והוסיף "וככה זה יוצא יותר זול".
הוא שילם ונסענו משם חזרה הביתה.
--------
"לאן שניכם נעלמתם בכזאת פיתאומיות?" הארי שאל.
"הלכנו לקנות את דגני הבוקר האהובים עליי!" קראתי באושר והארי משך בכתפיו וחזר לעיסוקיו.
עליתי במהירות למעלה עם קופסאת הקורנפלקס בידיי ונכנסתי לשירותים.
נכנסתי לחדרי לאחר שסיימתי עם מעשיי בשירותים ולבשתי את הבגדים שהיו על המיטה.
"ליאם! אני מוכנה!" צעקתי לו בזמן שהסתכלתי על עצמי במראה.
"גם אני. עכשיו בואי נצא" הוא אמר וזירז אותי.
"אנחנו ניסע לסטארבקס ונשב שם כמה שעות טובות" ליאם אמר כשניכנסנו לאוטו.
"ו...תהייה לנו אורחת" הוא הוסיף אני פערתי את עיניי.
"אבל אתה אמרת שזה יהיה הזמן שלי ושלך לבד. אתה לא אמרת לי שעוד מישהו יצטרף!" צעקתי.
"אני יודע, אבל חשוב לי שאת תיפגשי אותה והיא תיפגוש אותך" הוא הסביר והתחיל לינסוע.
"זאת גברת. סאג?! אתה מחזיר אותי לבית היתומים?! למה?! אחריי כל מה שעברנו אתה מחזיר אותי למקום המגעיל הזה?!" יריתי לעברו את כל השאלות והרגשתי כאילו עולמי חרב.
"מה? לא! למה שאעשה זאת?" הוא שאל וקימט את גבותיו.
לקחתי אוויר דרך האף ונאנחתי "א-אני לא יודעת".
ליאם עצר בצד,הסתובב עם כל גופו אליי ואחז בסנטרי בעדינות.
"אמילי, את הדבר הכי נפלא שקרה לי במשך כל השנה הזאת. אני בחיים, אבל בחיים, לא אוותר עלייך. האם זה מובן?" הוא לחש ואני הזלתי דמעה.
הנהנתי וליקקתי את שפתיי.
------
הגענו לסטארבקס,הזמנו את המשקאות וליאם רץ לאישה נאה עם משקפי שמש שישבה בקצה החנות.
היא הבחינה בו ומייד קמה בכדי לנשק ולחבק אותו.
באותו הרגע הבנתי איך ליאם מרגיש כשאני וזאין מתנשקים מולו. גועל.
"מי זאת?" האישה שאלה לאחר ששפתייה התנתקו משל ליאם.
"זאת אמילי" ליאם הציג והצביע עלי.
"לאב, אני שאלתי מי היא,לא איך קוראים לה" היא גילגלה עיניים בצחוק.
"זאת...אמילי מוהם פיין,הילדה שאני אימצתי"
עוד פרק מפורט ומלא במילים! אני כל כך גאה בעצמי שיצא לי פרק ארוך כבר פעם שנייה ברצף!
אבל אני הכי גאה בכם!
אוהבת,טל ❤.
YOU ARE READING
מאומצת על ידי ליאם פיין
Hayran Kurguאמילי מוהם,בת 15 והיא...מאומצת. על ידי מי? על ידי ליאם פיין. אהבה?שנאה?בגידה? ומה יקרה בהמשך? אני לא אענה לכם...הסיפור כן... אזהרות:תכנים מיניים, הפרשי גילאים ושפה גסה. למי שיש בעיה עם הומואים שלא יקרא.
