מאומצת על ידי ליאם פיין

(11)

הגענו למסעדה והתיישבנו בשולחן.
"או!מיי!גאד! זאין!" לחשתי לו.
"מה קרה?" הוא שאל ולחש חזרה.
"זאת אותה מלצרית!" אמרתי ופערתי את עיניי למראה הלבוש החשוף שלה,עוד הפעם.
"ונראה שהיא בדרכה אלינו" זאין אמר ומייד כיסיתי את פניי בעזרת התפריט.
"מה תרצו להז...היי! זה אתה מלפניי יומיים!" המלצרית צעקה בהפתעה.
"איפה הילדה המעצבנת שהייתה איתך פעם שעברה?" היא שאלה בזלזול שהגעיל אותי.
"היא פה" זאין אמר והוריד את התפריט מפניי.
נופפתי לה לשלום בזלזול עם פרצוף מגעיל.
שלא תבינו אותי לא נכון,אני נחמדה...עד שמעצבנים אותי.
המלצרית גלגלה את עינייה בגועל והוציאה קול אנחה מפיה.
"מה תרצו להזמין?" המלצרית שאלה בחינניות ופנתה לליאם עם חיוך פלרטטני.
אלוהים! אין לה מעצורים הא?!
"פיצה" צעקתי בתקווה שהיא תפסיק להימרח על ליאם ותשים לב אליי.
היא רשמה את הזמנתי בפנקס הקטן שהיה בידה ועברה ללואי.
"אני אקח את מרק היום" לואי אמר ונתן לה את התפריט.
"אני אקח סלט" ליאם אמר ונתן לה את התפריט.
"אני אקח פסטה" הארי אמר ונתן לה את תפריט.
"אני אקח מה שהוא לקח" נייל אמר והצביע על הארי ונתן למלצרית את התפריט.
"אני אקח גם פיצה" זאין אמר ונתן גם הוא את התפריט למלצרית והיא הלכה.
המלצרית חזרה עם הפיצה שהזמנתי ובקבוק קולה שאותו לא הזמנתי.
"אני לא הזמנתי קולה" אמרתי והרמתי גבה ימנית מחשש שהמלצרית תעשה משהו חריג.
"אני יודעת" היא אמרה וחייכה חיוך מרושע.
היא לקחה חתיכת פיצה וזרקה עליי ואת הקולה היא שפכה עליי.
פאקינג בקבוק שלם של קולה התבזבז על השיער והבגדים שלי,לא חבל?!
"כלבה!" צרחתי עלייה.
"זה על פעם שעברה. ועוד דבר,הם ממש לא מזוייפים" היא אמרה,הסתובבה והלכה חזרה למטבח.
הסתכלתי על כל הבנים שישבו קפואים והמומים מהמקרה.
הבנתי שהם לא הולכים להגיד משהו אז פשוט ברחתי משם.
פתחתי את דלת היציאה ויצאתי בריצה.
האוויר הקר הכה בי וידעתי שאני עומדת להתקרר אבל לא היה אכפת לי.
רצתי לחוף הים,התיישבתי והצמדתי את רגליי לחזהי.
כמה דמעות ירדו במורד לחי ומיהרתי למחות אותן.
הרגשתי את עיניי נסגרות מעייפות,פתחתי אותן ללא רצון ושכבתי על החול בצורת כדור ונרדמתי.
-----------------------------------------------------------------
"ברור שהיא תכעס! אנחנו סתמנו!"
"היינו צריכים לעשות משהו"
"יופי מפגרים! עכשיו אתם מודים בזה?!"
"סתום מאליק! זה לא שעשית משהו! אתה שתקת בדיוק כמונו!"
שמעתי את הבנים צורחים מלמטה.
רגע,מה לעזאזל אני עושה במיטה שלי?!
לא נרדמתי על החול בחוף הים?
חייכתי בטיפשות לאור העובדה שהבנים חיפשו אותי,מצאו והביאו אותי למיטתי.
לבשתי את אותם בגדים כמו של אתמול,מה שאומר שהבנים לא נגעו בי,יופי!
החלפתי בגדים וירדתי למטה,רואה את כל הפרצופים מסתובבים במהרה אליי.
"אמילי מוהם פיין! מה לעזאזל חשבת לעצמך?!" ליאם צרח.
לא עניתי,התעלמתי והלכתי להכין לי תה.
"אמילי! תעני לי!" צווח ליאם.
דיברתי אבל קולי לא נשמע.
הקול שלי! מה לעזאזל?!
ניסיתי לדבר בשנית והבנתי שאיבדתי את קולי.
"אל תשחקי משחקים אמילי! דברי למען השם! דברי!" ליאם צרח והיה נראה כועס מתמיד.
"תירגע בן אדם,אוליי היא איבדה את הקול,דברים כאלה קורים אתה יודע!" זאין הרגיע אותו.
"אמילי תהיי כנה איתנו. אבד לך הקול או שאת עובדת עלינו?" נייל שאל.
"אני לא. נשבעת!" סימנתי עם שפתיי.
"כדאי שנזמין רופא" הארי הציע.
"אני צעד אחד לפנייך" לואי אמר ולחץ על כמה כפתורים בפלאפון שלו.
---------------
"יש לה דלקת במיתרי הקול" אמר הרופא לאחר שחקר את גרוני.
"ממה זה נגרם?" שאל ליאם בדאגה.
"תראה,דלקת במיתרי הקול נגרמת לרוב ע"י וירוס והבצקת שנוצרת,עקב כך מביאה להיצרות דרכי הנשימה. בדרך כלל המצב מלווה בשיעול צרוד ויבש בעל צליל "נבחני" המתחיל לרוב בשעות הערב והלילה.
דלקת במיתרי הקול נמשכת מספר ימים כך שאין לכם כל סיבה לחשוש" הרופא ענה וארז את חפציו.
"ואיך אפשר להיפטר מזה?" נייל שאל וכסס ציפורניים.
"חשוב לא לצעוק ולהימנע משימוש מוגבר בקול. ניתן גם לבקש מרופא המשפחה משאף שמכיל סטרואידים שעוזר לצרידות ואפשר להשתמש בו לתקופה קצרה, אם כי הטיפול הזה בדרך כלל מומלץ רק לאנשים שעובדים עם הקול כמו מורים או קריינים" הרופא ענה "עכשיו אם תסלחו לי,יש לי עוד מטופלים" הוסיף ויצא מהבית.
רצתי לחדרי בתקווה שאף אחד מהבנים לא ראה אותי.
עמדתי לפתוח את דלת חדרי כיד תפסה בידי ועצרה אותי מלפתוח את הדלת.
הסתובבתי וראיתי את הפנים הכי יפות בעולם.
זאין.
"את לא פתחת את המתנות" הוא לחש ונישק אותי נשיקה חטופה וקצרה.
ירדתי אחריו במדרגות והתיישבתי על הרצפה הקפואה לייד הבנים.
"למה את מחכה? תפתחי את המתנות" נייל אמר בחוסר איפוק.
חייכתי ופתחתי את המתנה עם העטיפה הירוקה-צהובה.
רציתי לצרוח אבל לא יכולתי,דלקת מפגרת.
"לאמילי,אני יודע כמה את אוהבת מוזיקה אבל את לא יכולה לשמוע אותה בפרטיות,או בכלל,לכן קניתי לך אוזניות(המוכר אמר שהן הכי טובות שיש,מקווה בשבילו שהוא צדק). שלך,נייל."
קראתי ללא קול וקפצתי על נייל בחיבוק.
"אני מניח שזה תודה. גברת דלקת במיתרי הקול" נייל צחק והבאתי לו מכה חלשה בכתף.
פתחתי מתנה עם עטיפה כחולה כמו הים.
"לאמילי,נייל קנה לך אוזניות ואני קניתי לך טלפון כדי שתוכלי לשמוע שירים ולראות הכל מיוטיוב. שלך,לואי" קראתי ללא קול וקפצתי גם על לואי בחיבוק.
פתחתי מתנה אדומה וגדולה.
"לאמילי, לואי ונייל קנו לך טלפון ואוזניות אבל מה זה שווה לעומת מוזיקה ממש חזקה הא? אני לא אמתח אותך עוד יותר,קניתי לך שני רמקולים גדולים ושחורים,כמו שאת אוהבת. שלך,זאין" קראתי ללא קול,שוב וחיבקתי גם את זאין.
הסתכלתי על ליאם במבט ששואל "איפה המתנה שלך?" ולמזלי,הוא הבין את שאלתי.
"היא הייתה כבדה מידיי,לכן החבאתי אותה בחדר המוזיקה" הוא אמר ומשך אותי לחדר המוזיקה וראיתי את כולם נגררים אחריי ואחרי ליאם.
"אני יודע כמה את אוהבת מוזיקה" ליאם אמר וכיסה את עיניי לפניי שהספקתי לראות את מתנתי.
"תן לה לראות מה קנית!" שמעתי את לואי אומר.
ליאם הוריד את ידיו ולסתי נשמטה ממקומה כשראיתי את מתנתי.
"לכן קניתי לך את אלה" הוא השלים את משפטו.
גיטרה חשמלית בצבע לבן וזהב וליידה תופים עם מקלות נוצצים מניקיון.
חיבקתי את ליאם כל כך חזק שהייתי בטוחה שעוד שנייה הוא יחנק.
"תודה" לחשתי.
"הכל בשביל הבת שלי" הוא אמר וחיבק אותי חזק חזרה.
למען האמת,בפעם הזאת,חייכתי חיוך רחב וגאה.
אני אמילי פיין ואף אחד לא ישנה את זה.

מקווה שאהבתן את הפרק כמו שאני אהבתי.
אשמח מאוד לתגובות והצבעות.
אני כבר אענה לשאלתכם-אני לא יודעת מתי יעלה הפרק הבא.

אוהבת,טל ❤.