מאומצת על ידי ליאם פיין

(2)

P.O.V אמילי
לאחר ארוחת הערב עם כל הבנים עליתי לחדרי ורציתי לישון אך נקישות על הדלת הפריעו לשינה שלי.
"לא משנה מי אתה,לך" אמרתי וכיסיתי את ראשי בשמיכה.
הדלת נפתחה.
נו באמת! אומרים להם משהו והם עושים ההפך! גרררר,בנים.
הורדתי את השמיכה מעל פניי וראיתי את דמותו של נייל.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר נימוס.
"להתנצל אבל אני מבין שאת לא רוצה לדבר,אני אלך" הוא אמר וקם. אוף!
"חכה,סליחה" אמרתי והספקתי לעצור אותו שנייה לפני שהוא הלך.
הוא חזר והתיישב על מיטתי.
"אני מצטער על מה שקרה היום בארוחת הערב" הוא אמר והסתכל עליי.
גאד דאמט איזה עיניים מושלמות יש לו!
כחולות כמו כמו הדברים הכי יפים שיש בעולם.
"זה בסדר,באמת,אני סולחת" אמרתי וראיתי את חיוכו הרחב.
"טוב,אני אלך" הוא אמר וקם.
"לילה טוב אמילי" הוא הוסיף לפני שיצא מהחדר.
"לילה טוב נייל" השבתי והוא סגר את הדלת.

התעוררתי,השעה הייתה 1 לפנות בוקר.
צרחתי,התחלתי לבכות.
תוך שניות אחדות כל הבנים היו בחדרי.
הייתי בטוחה שהם יכו אותי ויענישו על כך שהפרעתי לשנתם אבל הם רק חיבקו אותי חיבוק חם ואוהב.
"מה קרה?" ליאם שאל בלחש.
"נזכרתי בדברים כואבים" לחשתי בחזרה והוא חיבק אותי.
"אם הסיוט הזה יחזור אלייך עוד פעם תקראי לי,בסדר?" הוא בדק וחייך.
"בסדר" השבתי.

-בוקר-

כשפקחתי את עיניי ראיתי את אחד מהבנים יושב על מיטתי.
קפצתי בבהלה וגם הוא.
"ס-סליחה,לא התכוונתי להבהיל אותך" אמרתי וניסיתי להיזכר איך קוראים לו אבל אז נזכרתי שהם לא הציגו את עצמם בפניי.
"זה בסדר,בדקתי שהכל בסדר,אגב,קוראים לי זאין" זאין אמר וחייך.
"ליאם ביקש ממני להודיע לך שהוא והבנים לא יהיו פה בשלוש שעות הקרובות אז את יודעת,נשארתי כדי,את יודעת...לשמור עלייך" הוא אמר.
"כן...אני לא יודעת" אמרתי וצחקנו.
"מה נעשה?" שאלתי.
"לא יודע,נראה סרט?" הוא שאל.
"כן! סרט!" אמרתי בהתלהבות.
"מה נראה?" הוא אמר תוך כדי שהוא בודק איזה סרטים יש.
"עידן הקרח" אמרתי והוא מצא את הסרט והפעיל אותו.

-סיום הסרט-
"סיד מתאר אותי" זאין אמר וניסה לחקות את פניו של סיד.(העצלן החמוד שכולם אוהבים...הערת הכותבת).
"אתה רומז שאתה עצלן?" שאלתי וצחקתי.
"אני לא רומז אמ,אני אומר" הוא אמר וצחק וחיוכי ירד מפניי.
"קראת לי הרגע אמ?" שאלתי.
"כן,למה?זה לא טוב?" הוא שאל.
"זה נורא!תמיד כשטובי רצה להשפיל אותי הוא היה קורא לי אמ" אמרצי ונזכרתי בבית היתומים.
"א-אני ממש מצטער,אני לא ידעתי" הוא אמר וחיבק אותי.
"זה בסדר,כל עוד לא תקרא לי אמ אף פעם!" הזהרתי אותו.
"כן המפקדת" הוא אמר וצחקתי.
"יש לך צחוק חמוד וחיוך יפה,תמשיכי כך" הוא אמר ואני הסמקתי.
"אממ...תודה" אמרתי וצחקנו.
"אממ...בכיף" הוא אמר וחיקה את קולי.
שמעתי את הדלת נפתחת "אנחנו בבית!" שמעתי את אחד מהבנים צועק.

שלום לכם קוראים חמדמדים!
אני משפפת את אאין(אמילי+זאין) אבל זה נשמע נורא אז אני אשפפ את זמילי.
נתראה בפרק הבא!

אוהבת,טל ❤.