מאומצת על ידי ליאם פיין

(3)

"זאין!תתרחק מהבת שלי מייד!" ליאם צרח על זאין בשנייה שהוא נכנס.
"ליאם זה לא שאנחנו עושים משהו..." זאין גיחך וליאם גילגל את עיניו ,הלך לחדרו ואני בעיקבותיו.
"ליאם" קראתי בשמו והוא קפץ בבהלה.
"מתי נכנסת לפה?!" הוא שאל ואני כתגובה צחקתי.
"היית צריך לראות את הפרצוף שלך כשהבנת שאני בחדר" אמרתי והמשכתי לצחוק.
"זה לא מצחיק!" הוא אמר בטון רציני ומייד הפסקתי לצחוק.
"אני מצטערת" אמרתי והשפלתי את מבטי.
"חה! עבדתי עלייך! היית צריכה לראות את הפרצוף שלך!" הוא צחק ואני צקצקתי בלשוני.
"כן כן,הבנתי,כדאי שנפסיק לעבוד אחד על השנייה" הוא אמר ואני הנהנתי בהסכמה.
"אממ...רצית משהו? פשוט את נכנ..." ליאם התחיל לשאול אך קטעתי אותו "רציתי לשאול אם אני אוכל לבלות עם זאין מחר,לבד,כאילו-רק אני והוא" אמרתי ומייד הוספתי "כמובן באישור שלך" בנימוס.
"זאין גורם לך להיות מאושרת?" ליאם שאל והתיישב על המיטה הענקית שהייתה בחדרו.
"כן,הוא...נחמד" השבתי בחיוך קטן והשפלתי את מבטי.
"אם כך,אני מרשה לך לבלות איתו מחר בתנאי שלא תעשו משהו חריג ביחד" ליאם אמר וצחק.
"אב...ליאם!" אמרתי וניערתי את ראשי.
אלוהים אדירים! אני עמדתי לקרוא לליאם אבא!
הוא...רק אדם סמכותי שאימץ אותי.
כן?
התעלמתי מהעובדה שהוא שמע אותי והלכתי לחדרי כאילו לא קרה כלום.

זה היה פרק קצר,ממש קצר.
אוליי הוא גם היה חסר משמעות.
הפרקים הבאים יהיו מלאי תוכן,מבטיחה!
וכפיצוי על זה שנתתי לכם לחכות המון זמן לפרק החסר משמעות הזה,החלטתי לעשות 2-3 פרקים קצרים(לא קצרים מידיי)ביום.

אוהבת,טל ❤.