מאומצת על ידי ליאם פיין

(28)

P.O.V כללי
"אוליי אתה בהריון!" אמר נייל ושם את הידיים שלו על הלחיים ומחץ אותם.
קרטר שלח מבט של 'אתה צוחק עליי?" לעברו, נייל לא זז ועדיין היה עם ידיו של הלחיים האדומות והאיריות שלו.
"הו, אתה לא צוחק. טוב, נייל, אל תהיה טיפש! אני גבר!" קרטר אמר ושילב ידיים עם גילגול עיניים מהיר.
"אוליי...בכל זאת נבדוק את העיניין? רק לייתר ביטחון" אמר נייל במהירות וקרטר לא יכל לעשות כלום חוץ מלהסכים.
בני הזוג נכנסו לבית המרקחת הקרוב לביתם ועמדו בטור.
כשהם עמדו בטור, קרטר הבחין בנערה יפה(אבל כמובן לא מושכת, הרי הוא אוהב בנים)עם עיניים ורודות וליידה, חיבק אותה חיבוק צד נער בלונדיני שהיה נראה בגילה ובגילו של קרטר.
קרטר חשב שזו קמילה, חברת הילדות של אמילי.
אמילי הייתה מספרת לו רבות על הנערה עם העיניים המיוחדות.
"כן. זאת היא" חשב לעצמו קרטר.
"מה מטריד אותך, לאב?" נייל שאל, גורם לקרטר לצאת מהטרנס שבו היה שקוע.
"מה?אה, כ-כלום" קרטר ענה ונשק לנייל בלחי.
P.O.V קרטר

‏בזמן שנייל עמד בתור
אמרתי לו שאני צריך ללכת לברר משהו
ניגשתי לבחורה בעלת העיניים הורדות
״היי״ נגעתי בכתיפה
והבחור שהיה איתה הסתובב.
‏הנערה הסתובבה גם היא ומבט מבולבל היה על פניה
״אני צריך ללכת אז אהיה ישיר איתך״ אמרתי והיא הנהנה
״את מכירה מישהי בשם אמילי?״

‏עיניה נפערו ויכולתי לראות שהיא הייתה בלחץ
״מה? לא! אתה בטח מתבלבל עם מישהי אחרת״ היא הייתה לחוצה אבל תשובתה נראית כל כך אמינה!
‏היא הניפה את ידה באוויר לתנועת ביטול ‏״אוקיי רק בדקתי״אמרתי וחזרתי לאהובי.
אני לא מאמין לה, למרות שהיא הייתה דיי משכנעת.
אני מסוגל לזהות שקרים, זה הכוח שלי, אני מסוגל לזהות אם אדם משקר לי או לא.
אם היא הייתה כל כך לחוצה זאת בטוח היא.

׳על ראש הגנב בוער הכובע׳, לא?

-------

חזרנו הביתה כשידיינו שלובות זו בזו, כשנכנסנו הביתה ראינו את אמילי בוכה מול המחשב.
באותו רגע עזבנו הכל והלכנו אלייה.

P.O.V אמילי

אחריי שקרטר ונייל יצאו מהבית, החלטתי להתקשר לבנים דרך הסקייפ.
זה חייג לכמה שניות ואז היה מענה והמצלמה הראתה לי ארבעה גברים, שהם בעצם המשפחה שלי.
"אז איך ניו יורק?" שאלתי לבסוף.
"קפואה, אבל מתרגלים" הארי ענה.
‏לקחתי נשימה עמוקה
ואמרתי
"אני רוצה לספר לכם משהו"
״מה קרה?״ ליאם שישב באמצע שאל.
‏״אוקיי אז ככה״ התחלתי
אבל פחדתי להמשיך, פחדתי מהתגובה שלהם.
‏״ליאם אתה זוכר מה שסיפרתי לך ואז אמרתי שזה בצחוק?״ שאלתי כשהסתכלתי על המצלמה.
‏״אז זה אמיתי״ השפלתי את מבטי.
"מ-מה אמיתי? א-אני לא מבין" זאין שאל עם פרצוף מבולבל וכך גם לואי והארי.
"לפניי כמה ימים, אמילי סיפרה לי שהיא חולת סרטן,אני צעקתי עלייה והיא טיפה נלחצה, אז כנראה שזאת הסיבה ל-למה היא אמרה שזה בצחוק" ליאם הסביר כשהתחיל לשפשף את עיניו.
"את חולת סרטן ולא סיפרת לנו, למה?" הארי שאל והיה נראה מאוכזב.
"אני פחדתי, למעשה, אני עדיין מפחדת מהתגובה שלכם" אמרתי, מנסה שלא להישבר מולם.
"ממה לעזאזל פחדת?! מזה שאני אחזיר אותך לבית היתומים?! דיברנו על זה ואני הסברתי לך שאני לא מתכוון להחזיר אותך לשם! אבל למה את מסתירה ממני סודות?" ליאם צעק בכעס וקם מהכיסא.
"א-אני לא יודעת" רעדתי.
"היא לא יודעת, שמעתם בנים?! היא לא יודעת למה היא לא מספרת סודות לאדם שאימץ אותה! פאקינג אימץ אותה!" הוא אמר והוסיף "אמילי, אני אמור להיות הראשון שאת תספרי לו על זה!"
"ובכן, אני ניסיתי אבל אתה צעקת עליי והפחדת אותי, כמו מה שאתה עושה עכשיו!" שאגתי.
לפתע קול לא מוכר אמר שהם צריכים לעלות לבמה.
"נדבר אחר כך, ביי לאב" זאין אמר וניתק.
בהתחלה כמה דמעות יצאו ועכשיו זה כבר יותר מכמה דמעות, אני מרגישה כאילו אני שוחה בים של הדמעות שלי.
שמעתי קול של דלת נפתחת וכמה דברים נשמטים מהידיים, ארבע ידיים עטפו את גופי בחיבוק.
"למה את בוכה, אמילי?" קול שאל, זיהיתי את הקול, קרטר.
"הרגע סיפרתי לבנים על המחלה שלי וליאם כעס וצעק ו...אני מרגישה שאיכזבתי אותו, הוא ממש כעס על זה שלא סיפרתי לו" הסברתי בעודי בוכה.
"מחלה? איזה מחלה?" קרטר שאל כששיחרר מהחיבוק וסימן לנייל לשחרר גם.
"אני חולת סרטן" אמרתי והוספתי "אני מצטערת שלא סיפרתי לכם, אוקיי?! אני פחדתי מהתגובה שלכם! בבקשה אל תצעקו עליי, אני גם ככה מרגישה חרא בגלל ליאם".
הם לקחו אוויר מהאף, מעכלים לרגע את הבשורה והולכים למטבח.
"מה קניתם?" שאלתי לאחר שהעברתי מבט שני בדברים ששמטו מידיהם כשנכנסו הביתה וראו אותי בוכה.
הם הסתכלו אחד על השני במבט מוזר והלחיים האיריות של נייל נהפכו לאדומות בשניות.
"קנינו..." נייל התחיל להגיד אבל לא ידע איך להמשיך.
קרטר גילגל עיניים "קנינו בדיקת הריון כי החבר האירי והדפוק שלי חושב שאני יכול להיכנס להריון".
צחקקתי בשקט לכמה שניות והקשבתי לכמה חמודים הם ביחד.
"אני לא דפוק" נייל אמר בכעס מזויף ושילב ידיים.
"אוקיי, לא, אבל אתה כן חבר שלי" קרטר אמר ונישק את נייל לכמה שניות.
נייל מיהר להתנתק.
קרטר שלח לעברו מבט מבולבל "היא פה" נייל לחש והצביע עליי בעיניו.
"הו, אני מפריעה? אוקיי, אני אלך" אמרתי והתיישבתי על הספה שהייתה רחוקה מהם.
הדלקתי את הטלוויזיה והכותרות גרמו לי לשחות בדמעותיי עוד פעם.
"ליאם פיין מלהקת הבנים המצליחה בעולם וואן דיירקשן, התעלף היום באמצע ביצוע שיר. הוא מובל ברגע זה לבית החולים הקרוב ביותר"

פלפלללל הוספתי פלפלללל ועוד פלפלללל
ווהו, חריף, לא?
חה חה חה.
הלכתי לשים מלח, זה חריף לי מידיי.
ביייייי.

אוהבת, טל.