Keep Running | Minsung (HEB)

HJ#11

(אזהרה: התקף פאניקה, חרדה חברתית)

ג'יסאנג לא הרגיש בנוח שוב, מינהו הלך לדבר עם הוריו ובלי לשים לב ג'יסאנג התחיל לחפש את עצמו וללכת לאיבוד בין אנשים, החרדה החברתית שלו גברה לרגע והוא כמעט נכנס לפניקה. הוא דע שזה יקרה, הוא קיווה שזה לא יקרה אבל ראה את עצמו באותו הרגע.

איפה הוא? הוא כבר לא ידע, כל כך הרבה קולות בראשו, הרבה אנשים מדברים מעליו, הוא התחיל להרגיש קצת חנוק, 'אני צריך לצאת מכאן' אמר לעצמו ותהה איפה מינהו באותו הרגע, לפני שהמחשבה הזו נעלמה לגמרי לאיתה הוא התחיל לרעוד.

"ג'יסאנג," הוא שמע את שמו ואז הרגיש יד על כתפו, הוא העיף אותה בפחד, הוא לא ידע מי נוגע, רק שלא יתקרבו אליו, יותר מדי אנשים מסביבו. מסיבה כזאת היא כל כך שונה ממסיבות באוניברסיטה שם הכיר אנשים, שם הוא היה עם חברים ואהב את המוסיקה, כאן היו יותר אנשים שלא הכיר כל דבר שיכול לגרום לו להיכנס לפאניקה עם אין מה שיסיח את דעתו.

"ג'יסאנג-שי," הקול דיבר שוב, אבל שום דבר לא נגע בו רק המשיך לדבר, "הכל בסדר, אני כאן, חזרתי." ואז הצליח לראות את פניו של מינהו מחייכות אליו, הוא הרגיש חמימות בגופו והוא התחיל להירגע.

"תמשיך לנשום," המשיך, "אוקיי? הכל בסדר, אני מצטער שעזבתי אותך לרגע."

ג'יסאנג הנהן והצליח לנשום עמוק, אז כשהרגיש את ידו של מינהו הוא לא העיף אותה, הוא היה צריך מישהו שיחזיק אותו לרגע כדי שלא ייפול על שיחזור לחושיו גמרי.
"הכל בסדר," אמר קולו של מינהו אז הרגיש את ידו השנייה על כתפו השנייה, הבוגר עמד מולו, "בו נלך לשתות משהו."

הם התקדמו לכיוון הבר, מינהו עזר לג'יסאנג להתיישב, "אני מצטער, אני כל מצטער, לא התכוונתי, אני-"
"היי, הכל בסדר, אני זה שהלך לרגע, כלום לא אשמתך. יש כאן הרבה אנשים, אני מבין," קולו של מינהו היה נעים לאוזניו, "רק עוד שעתיים סאנגי."

'סאנגי, הוא קרא לי סאנגי', ג'יסאנג הסמיק.

ג'יסאנג שתה כוס מים ואז נשם עמוק לפני שהסתכל על מינהו שחייך אליו, "תודה, לא הרבה אנשים יודעים מה לעשות כשאני נכנס להתקף כזה," אמר ג'יסאנג בלי לשים לב שהוא פותח נושא כבד על עצמו.

"זה קורה לך הרבה?" שאל ואז הוסיף, "אתה לא חייב לענות."
"זה בסדר, זה לא קורה לי הרבה לאחרונה לפחות, אני מעסיק את עצמי ואני מכיר די הרבה אנשים איפה שאני לומד. אבל כאן זה שונה."
"אני רואה, ואני מבטיח שלא אעזוב אותך עד שהאירוע יגמר."

"אני לא רוצה להיות מעמסה."
"אתה לא. אני חושב שזו המסיבה העסקית הראשונה שאבי מעביר שאני לא סובל בה, וזה בזכותך, אתה חבר טוב."

'חבר' מילה כל כך פשוטה וג'יסאנג לא הבין למה כשמינהו אומר את זה ככה זה מציק לו, משהו בו הרגיש מאוכזב, אבל מצד שני הוא היה שמח שהתחבר אל מינהו ברמה שהוא יכול לקרוא לו חבר וג'יסאנג הרגיש בנוח איתו.