HJ#24

77 10 1
                                    


זה לא היה לילה קל עבור ג'יסאנג. אחרי שחזרו מהמשמרת של צ'איונג הגבר הבלונדיני נשכב על מיטתו והסתכל על התקרה, התיק שלו היה למרגלות המיטה והוא התנשם בכבדות כאילו לא היה מספיק חמצן בחדר. מתי הייתה הפעם האחרונה שחווה התקף פניקה? הוא לא זכר בדיוק.

צ'איונג פתחה את הדלת לחדר יישב לצידו על המיטה כשהרים את ראשו אליה, היא שכבה לצידו ולקחה את ידו בידה, היו לה ידיים קטנות משלו. "צריך חברה?" שאלה אותו.
"בבקשה," אמר בלחש והוריד את המשקפיים מחזיק אותם ביד החופשייה שלו, לא היו לו עוד ידיים לנגב את הדמעות.

"לא חשבתי שחודש כזה יכול להיות כל כך מלחיץ ועמוס, זה מרגיש ממש מחניק," הוא אמר מניח את המשקפיים על ידו על המזרון ושם את זרועו על פניו מסתיר את עיניו כדי לבכות לשרוול כשהרגיש את אגודלה של צ'איונג עושה מעגלים על ידו.

"עוד כמה נשאר?" היא שאלה, מנסה להוציא ממנו הכל כדי שירגיש שמשהו יורד מכתפיו ושהוא לא לבד.

"כל יומיים יש משהו, כל יום יש מטלה נוספת להגשה, אני מרגיש כל כך ריק," הוא אמר מסתכל עליה בעיניים אדומות.

"עוד כמה נשאר ג'יסאנג? לא, מה יש."

"שבועיים, שבע עשרה מטלות ומבחנים ביחד," ענה.
"ומה כמות הפרויקטים שלך בכזה זמן עם הלימודים?"

"פחות זה בטוח."
"תגיד לי."

ג'יסאנג היה שקט לרגע חושב על השאלה, הפרויקטים שלו הרי היו ארוכים עם כמה סעיפים לכל אחד מהם, המספר כמעט ועבר את מה שהיה לו החודש, הוא נאנח.

"אתה נלחץ בגלל שאתה מרגיש שהכל נופל עליך בבת אחת, אבל עם תחשוב על זה לעומק זה משהו שאתה עושה כל יום ביחד עם הריצה בבוקר, עם לבלות עם חברים. המבחנים האלה נותנים לך את ההרגשה שאתה צריך לשבת ללמוד שעות, בזמן שזה משהו שאתה עושה וטוב בו גם בלי הלחץ הזה. המטלות האלו הם שום דבר עבורך, ועם פספסת מבחן או לא הגשת מטלה בזמן זה לא סוף העולם. יש עוד מועדים, אז תפסיק לנסות להיות מושלם. אתה לא יודע כמה סטודנטים מסדרים את זה ככה שהם יעשו עוד מועד בגלל התקופה הזו. אלו רק תאריכים, תאריכים שאפשר לשנות."

ג'יסאנג משך באפו ואז נשם עמוק משחרר את האוויר בריאות שלו.

"איך אתה מרגיש עכשיו?"

"תודה נונה," הוא אמר והפנה את גופו לכיוונה וחיבק אותה כשראשו מתחכך בצווארה והיא תופחת באיטיות על גבו, "עברתי את זה אתה יודע, אולי קצת שונה. אבל עם יש משהו שמרגיע אותי זה להיות קרובה לאנשים ולהבין שתמיד יש הזדמנויות נוספות."

הזדמנויות נוספות!

ג'יסאנג נזכר בביקור שלו בבית הקפה על פניו של מינהו מסתכלות עליו, מבטו היה עמוק ומלא רצון שאותו ג'יסאנג לא הבין, אבל עם היה משהו שהוא רצה לעשות יותר מכל זה את הנחמה של הבוגר ממנו שכל כך חיבב.

Keep Running | Minsung (HEB)Where stories live. Discover now