LMHJ#41#SCMM

162 12 5
                                    


"לא היונג'ין, לא חטפו אותי," אמר ג'יסאנג, מינהו החזיק את ידו הפנויה בזמן שבידו שלו היה מחזיק כוסות עם שני כוסות חמות של קפה. זה היה יום יפה להליכה בחוץ, לא היה קר מדי והשלג הפשיר כבר לפני כחודשיים והרוחות הקרות של עונת האביב ליטפו את פניהם של שני הגברים הצעירים ההולכים ברחוב.

ג'יסאנג חזר לרוץ בבקרים המוקדמים כשלא היה קר מדי לצאת מהמיטה או כשלא נשאר אצל מינהו בלילה. הוא עדיין למד ועבד אבל תמיד היה לו זמן לאלו שהוא אוהב, ג'יסאנג ידע שגם הוא בדרכו להגשים כמה חלומות.

ולעומתו, צ'איונג עבדה בקשר לקורס האחרון שלה בזמן שהייתה המערכת יחסים רחוקה עם בת זוגתה היפנית. היא התחילה להתכונן לחיים העומדים להיפתח כלפיה אחרי שתסיים את הלימודים, מתכננת להגשים על הדרך כמה חלומות, אבל גם עם לא תהיה על יד ג'יסאנג כל הזמן הזה השניים תמיד הרימו אחד לשני.

מינהו עבר את השיחה עם אביו והחליט להמשיך להיות עצמאי, למרות מילותיו של אביו, הבוגר ידע מה הוא רוצה ובעזרת בן זוגו הצעיר הוא הצליח להתעלות על הכל, היה לו כל מה שהוא צריך.

ומינה עבדה על התואר בחינוך שלה ובאותו הזמן התקרבה יותר לאימה והמשיכה לרקוד ולעשות מה שהיא אוהבת, היה לה גם את צ'איונג שהתקשרה כשיכלה והיו מדברות כמעט כל הזמן עם זה בסקייפ, שיחות וידאו והתכתבויות.

לא היה להם לאן למהר, אבל לפעמים כל מה שצריך זה להמשיך לרוץ.




THE END





Keep Running | Minsung (HEB)Where stories live. Discover now