כשג'יסאנג נכנס אל בית הקפה עם הציוד הלימודי שלו ועבר לקנות את הקפה לפני שהתיישב היה קצת מאוכזב לא לראות את מינהו מכין לו אותו, אבל לפחות הייתה עוגת גבינה באותו היום, הצעיר החליט להתיישב בשולחן רחוק ולהוציא את המחשב שלו, היו לו כמה מטלות להגיש אחרי שהצליח למצוא את המילים הנכונות באנגלית כדי ליצור משהו טוב מספיק להגשה באותו הבוקר, כך שמה שנשאר לעשות היה לשלוח.
ג'יסאנג דחף את משקפיו לראש גשר אפו ומתח את ידיו לפני שלחץ על השליחה, "זהו," אמר לעצמו ועבר למשהו שחיכה לעשות, לעבור על החדשות של השבוע שפספס עם עומס הלימודים שלו ואז על ביקורות הסרטים אותם היה לו לתרגם בשביל לשלוח לבוס שלו. ורק אחר כך לקרוא באתר המאמרים האהובים עליו על ריצה והרגלים, הוא עדיין מאשים את צ'איונג על זה שגרמה לו לקרוא ספרי פסיכולוגיה בשירות הצבאי שלו.
הצעיר לקח את המזלג שלו מלא בחתיכת עוגה והכניס אותה לפיו לפני שעבר עם עיניו על מה שבטוח לא היה הפתעה עבורו בקשת לחברות הנדלן, הרי האירוע היה לני שבוע והוא קורא את המאמר כמה ימים אחרי שבכלל יצא, הוא הסתכל על התמונה של מינהו ושל מינה, השניים נראו טוב, גם במציאות הם נראים טוב. ג'יסאנג נזכר בפעם הראשונה שראה את מינהו וזה היה עם המדים של הצבא אחרי שהשתחרר, הוא הסמיק לעצמו, הרי מינהו הוא לא אנושי עם היופי שלו, והוא ימשיך להזכיר את זה לעצמו.
אחרי שיצא מהמאמר ועבר לאתרים אחרים כותב מהר את התרגום שלהם ועובר עליהם בשביל לכתוב עליהם ברור יותר לפני שהקליד אותם במייל ושלח גם אותם. זו הייתה עוד דרך להעביר את אחד הצהריים בלי לפתוח את הטלפון ולמצוא את עצמו מתכתב עם חבריו ולא עושה שום עבודה, שזה היה חשש גדול שלו, לא להספיק לעשות דברים בגלל הסחת דעת.
כך שמה שגרם לו להוריד את הלחץ היה לקרוא את המאמרים שכל כך אהב לשמוע עליהם מה שגרם לו לקום בבוקר כל יום מוקדם ולרוץ. באותו הבוקר הוא רץ יותר ממה שבדרך כלל היה רץ עם זה שהיה לו יום פנוי אחרי בוחן ביום הקודם. הוא עמד להיכנס לעומס יותר גרוע בחודש שמגיע ולכן לקח את היום ברגוע.
"היי," שמע מעליו קום שגרם לו לקפוץ ממקומו ולהסתכל למעלה מחזיק את חזהו מאחר וליבו דפק כל כך חזק מהבהלה.
"הבהלת אותי," הוא אמר עד שהבין שמינהו עומד מעליו ומחייך אליו.
"לא אמרת לי שלום כשנכנסת אז חיכיתי קצת עד שתשים לב," אמר מינהו נשאר לעמוד כשמסביב למותניו הסינר השחור עם הלוגו של המקום.
"לא ראיתי אותך שנכנסתי, מצטער," אמר ג'יסאנג.
"אל תדאג לגבי זה," מינהו חייך ואז הסתכל אחורה גורם לג'יסאנג לחפש לאן מבטו הלך, הוא אז ראה את מיואי מינה בצד השני של בית הקפה שותה מספל גדולה ומנופפת לו, הוא הרים את ידו כדי לנופף חזרה מבין למה לא ראה אותם כשנכנס, הם ישבו בפינה אחר אותה הדלת מסתירה כשהיא נפתחת.
YOU ARE READING
Keep Running | Minsung (HEB)
Fanfictionג'יסאנג הוא סטודנט לשפות באוניברסיטה ועבד בתרגום סרים וכתבות, לא רק זה שהוא גם אוהב לרוץ כתחביב. לי מינהו, הוא עובד בבית קפה פופולארי למרות שהוא מגיע ממשפחה עשירה ומצליחה מאוד. סון צ'איונג, היא סטודנטית לאומנות ובנבחרת הכדורעף של האוניברסיטה בזמן...
