Against The World

פרק 4

"לואי!" שמעתי קול מוכר קורא מאחורי שגרם לכל גופי לקפוץ בשניה, אלוהים אדירים נייל! הוא חייב להפסיק להשתגר אל מאחורי ולהבהיל אותי כל הזמן. "אתה יודע, זה כבר נעשה תחביב להבהיל אותך ככה" צחק ובתור תגובה רק גלגלתי את עיניי, כל העניין הזה חייב להיפסק.
"נייל מה זה החיוך הזה, מה לימדו אותך קודם?" ליאם שאל וכולנו יצאנו מהכיתה. "להישתגר לגופים של אנשים ולהשתלט עליהם" נייל ענה בחיוך רחב ונאנחתי, אני אפילו לא מתאמן על הכוח שלי, אם אפשר בכלל…
"מה אתם עשיתם?" הוא שאל וליאם כחכך בגרונו לפני שהתחיל לדבר, "אנחנו הולכים להמציא כדורים כאלו שנותנים כוחות זמניים, אני חשבתי על כדור שמעניק לך יכולת לקרוא מחשבות, אני אקח אותו כל יום!"
צמרמורת חזקה החלה לעבור בגופי ועלתה אל ראשי שמהר מאוד נהפכה לכאב עצום שמעולם לא חשתי לפני, השם ישמור הכאב הזה מתחזק בכל פעם.
"אני… אני צריך ל… ללכת" מלמלתי בשקט והנחתי את ידי על מצחי. אני לא מצליח לחשוב על כלום, הכאב מפריע לזה כל כך… התחלתי ללכת, לאיזה פינה במסדרון הרחב. הרגשתי את כל העולם מסתובב סביבי ורק אני נשאר במקום, בלעתי רוק בחוזקה והמשכתי ללכת, מושיט את ידיי אל הקיר כדי לקבל איזון, כי בכל רגע שעבר הרגשתי שאני נופל.
עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה, מוכן כבר למה שהגורל רוצה להראות לי.

חושך
השעה כבר מאוחרת
"לואי" "מה קרה לו?" קולות דאגה נשמעים מעליי,
הרצפה הקרה מקררת את דמי החם, אני מנסה לזוז אך... אין שום תגובה

פקחתי את עיניי במהירות, מה לכל הרוחות ראיתי עכשיו?! לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי את האוויר ממלא את ריאותיי, נעמדתי זקוף והסתובבתי. לבי הלם בחוזקה כשראיתי את הארי נשען על הקיר מולי בידיים משולבות ובוחן אותי במבט מבולבל, אוי ואבויי אסור שהוא ידע על הכוחות שלי.
"אוי הנסיכה של הפנימיה לא מרגישה טוב?" שאל בחצי חיוך שטני והתחלתי ללכת במסדרון, כמה שיותר רחוק ממנו. "תקשיב, לואי, אתה לא יכול לברוח ממני, אני בכל זאת יותר מהיר ממך" גיחך והחל ללכת לידי.
"הארי, בבקשה תעזוב אותי בשקט" נאנחתי והתחלתי ללכת מהר יותר, מה שבמחשבה שניה לא היה כל כך חכם כיוון שהארי עדיין הצליח ללכת בקצב שלי. "למה?" שאל ולקחתי נשימה עמוקה כדי להרגיע את עצמי, הוא לפעמים יכול כל כך לשגע אותי שזה מחרפן!
"הארי…" נאנחתי ועצרתי את הליכתי, "מה אתה רוצה ממני?"
"תגיד מה היה קודם הקטע הזה במסדרון?" שאל וצמצמתי את עיניי בבלבול, אוי לא רק שלא יבין שיש לי את כוח החזיונות, אלוהים אדירים, החיזיון! משהו הולך לקרות לי, אני חייב לעצור את זה אבל… אין לי מושג מה זה, "אין לי מושג" שיקרתי בחוסר אונים והמשכתי ללכת לכיוון המועדון, כי אני בטוח שליאם ונייל שם. "קדימה לואי, הגאוניות שלך אמורה לעזור לך" אמר. לא עניתי, ואני גם לא הולך לענות לו, "אגב הגאוניות שלך, לגבי מה ששאלתי אותך בבוקר, אז שלוש דקות" אמר ולפי הקול שלו הבנתי שחייך, רגע מה הוא שאל אותי הבוקר- אוי אלוהים!
הוא צחק וגלגלתי את עיניי, מעכשיו אני לא הולך להקשיב לו יותר, או לדבר איתו, או לפנות אליו, או בכלל להסתכל עליו, על העיניים הירוקות שלו… לא לואי!
פתחתי את דלת המועדון וראיתי את נייל וליאם יושבים בפינה בחדר העצום הזה, התחלתי ללכת אליהם והם הסתכלו עליי במבט מבולבל, "קרה משהו?" שאלתי והתישבתי באחת הספות שהיו שם, "ממתי אתה מסתובב עם הארי?" ליאם שאל ורק עכשיו הבנתי שהוא עדיין מאחורי, נאנחתי והשפלתי את ראשי.
"סליחה, יש בעיה כשמישהו מסתובב איתי?" הארי שאל, ברור שיש בעיה כשמישהו מסתובב איתך, אתה בן אדם לא נחמד!
"איפה זאין?" נייל החליף נושא והארי הלך להתישב בספה שמולי, "בטח עם זואי" ליאם ענה לו והשפלתי את ראשי.
משהו הולך לקרות לי ואני יודע את זה, משהו בערב, אני לא יודע אם זה היום או בכל יום אחר, אבל הולך לקרות לי משהו. אין לי מושג מה זה אז אין לי דרך לעצור את זה, ואלוהים אדירים אני לא מצליח להתרכז במה שהחיזיון הראה לי, יש לי הרגשה שמסתכלים עליי.
העלתי את מבטי למעלה וראיתי עיניים ירוקות מסתכלות עליי, העיניים של הארי.
השפלתי את מבטי שוב ונשענתי אחורה בספה, נאנח ובולע רוק שנתקע בגרוני, אני אמציא כדור שיתן לי כוח להעלים אנשים ואני אשתמש בו על הארי, אני גאון!
"שמעתם שלכל מי שיש חזיונות יש כאב ראש נוראי לפני שהוא מקבל חיזיון?" הארי אמר והחזרתי את פניי אליו, אך מבטו עדין היה נעוץ בפניי. "מ...מה?" שאלתי בבלבול ובלעתי רוק בחוזקה, אין מצב שהוא עלה עליי.
"הארי אתה אידיוט" שמעתי את קולה של זואי מאחורי והיא התישבה לידי על הספה. לפתע ראיתי ספה זזה מקצה אחד של החדר לידינו ואת זאין מתישב עליה, "אוקיי עכשיו שכולם פה, אני וליאם חשבנו על-"
"הוא לוהט…" הארי קטע את דבריו של נייל וראיתי שהסתכל על בן אחד שהתכוון לעזוב את המועדון. הוא קם במהירות מהספה והשתמש במהירות-על שלו כדי לעצור את הנער מלצאת מהחדר הגדול.
גלגלתי את עיניי והחזרתי את מבטי לנייל שהמשיך לדבר, "אז אני וליאם חשבנו על ללכת ל-"
"עזבו, הוא תפוס" הארי קטע שנית את דבריו של נייל וגיחכתי למראה הפרצוף העצבני שעלה על פניו של נייל.
"מה ניסית לעשות בכלל?" זואי שאלה את הארי והוא חייך חצי חיוך אליה, "אותו" ענה כאילו זה הדבר הכי נורמלי שאפשר להגיב. לבי הלם בחוזקה, איך אין לו בושה לומר דבר שכזה?
"תודה הארי על השיתוף, עכשיו אתם יכולים לתת לי לדבר?" נייל אמר והיה אפשר לשמוע את הכעס בקולו מעורבב עם יאוש. "אז אני וליאם חשבנו להתגנב מהפנימיה לכמה זמן וללכת לבאולינג" נייל סוף סוף סיים את המשפט.
אני אף פעם לא הלכתי לבאולינג, אין לי מושג איך כל המשחק הזה אמור להתנהל או בכללי מה עושים שם, אני חייב להוריד אותם מהרעיון ללכת לשם, "זה… זה לא רעיון טוב… אני רק הצטרפתי לפה אתמול ואני לא יכול להסתבך" אמרתי בשקט ונייל צחק, "קדימה לואי, אף אחד לא ישים לב" הוא אמר בחיוך ונעמד על הרצפה.
"איך אתם מתכוונים שנגיע לשם?" שאלתי והוא לקח נשימה עמוקה, "ככה" ענה והתחלתי להרגיש את הצמרמורות שאני כל כך שונא עוברות בגופי, אותן הצמרמורות שאני מרגיש כאשר משגרים אותי למקום כלשהו.
מצאתי את עצמי עומד עם כל החבורה מחוץ לבניין הבאולינג, אוי ואבויי…
הם כולם נכנסו פנימה אך רק אני נשארתי בחוץ, "הנסיכה צריכה הזמנה מיוחדת? בוא כבר" הארי אמר וגלגלתי את עיניי תוך כדי שנכנסתי לתוך בניין הבאולינג. ליאם עמד ליד הדלפק ודיבר עם המוכר, הוא נתן לו כסף והלכנו אל מסלול אחד שהיה בקצה המבנה הגדול.
"זאין אתה ראשון" הארי אמר והתישב בספסל שהיה ליד המסלול שלנו, זאין לקח כדור וזרק אותו על המסלול, פוגע בשמונה פינים מתוך עשרה.
ליאם הלך לתחילת המסלול ולקח כדור, "לואי" שמעתי לחישה מאחורי, זה הארי ואני לגמרי הולך להתעלם ממנו, "לואי…" הארי לחש שוב והתרחקתי ממנו, מחכה כבר לחזור לפנימיה כדי להתרחק מהיצור הזה.
למה דווקא אני? שיעצבן כל בן אדם אחר בקיים בעולם הזה אבל לא אני!
"לואי תורך" זואי אמרה והושיטה לי כדור אחד. בלעתי רוק ולקחתי אותו, נעמד מול המסלול ומסתכל על הכדור. אז פשוט לזרוק את זה? פשוט לזרוק ולקוות שזה יפגע במשהו?
"לואי הכל בסדר?" ליאם שאל והנהנתי בראשי לחיוב, "פשוט… אף פעם לא שיחקתי באולינג" אמרתי בחיוך קטן וליאם גיחך, "אוקיי תסתכל זה ממש קל, תחזיק את הכדור ותזרוק למסלול, תנסה לפגוע בכמה שיותר פינים" הסביר וניסיתי למקם את האצבעות שלי בתוך החורים שנמצאים בתוך הכדור אך ללא הצלחה.
"לואי זה פשוט, קח את האצבעות שלך, תדחוף לתוך החור, תפעיל קצת לחץ ותכוון לאמצע, זה הכל" הארי נאנח ולקחתי נשימה עמוקה. הכנסתי שוב את האצבעות לחור וזרקתי את הכדור למסלול, הוא התגלגל והתקרב לסוף ובסוף פגע ב…  שלושה.
"כולם למחוא כפיים לנסיכה שלנו!" הארי קרא בקול רם תוך כדי שמחא בידיו, הסתכלתי עליו במבט כועס והוא בסך הכל חייך אליי, "הארי תפסיק!" צוותי עליו אך הוא בכל זאת המשיך. הוא המשיך לצחוק ולמחוא כפיים, לצעוק כל הכבוד נסיכה.
יש לי הרגשה מוזרה, כאילו… עוד חיזיון בדרך, אלוהים אדירים!
הראש שלי החל לכאוב, עוצר מכל טיפת מחשבה לעבור בראשי. התחלתי ללכת לכיוון היציאה, מרגיש שהרגליים הולכות מעצמן. "כל הכבוד הארי, תראה מה עשית" שמעתי צעקות מאחורי שגרמו לכאב הראש הזה להתחזק. "לואי חכה רגע" שמעתי את ליאם צועד מאחורי אך לא התיחסתי לזה, יצאתי מהבניין מועד אחרי כל צעד שאני עושה.
הסתובבתי לאחור רואה את כולם הולכים אחרי, הכאב הזה מתחזק בכל צעד שאני עושה.
נעמדתי במקום, תופס את ראשי בשתי ידיי ועוצם את עיניי בחוזקה, הרגשתי לפתע חולשה ברגליי שגרמה לי ליפול, אך הרגשתי זוג ידיים שריריות תופסות אותי מאחור.
לא היה בי את הרצון לעמוד, להתיצב מחדש על הקרקע. "לואי?" שמעתי קול מוכר קורא מעליי, לאט לאט הרגשתי שאני נשכב על הרצפה הקרה, שמקררת את דמי החם תוך שניות.
"לואי אתה בסדר?" שמעתי עוד קול מוכר מעליי.
הכאב הזה רק מתגבר יותר ויותר, גורם לי לשכוח איפה אני, מה השעה, מי אני, ובעיקר… איך לנשום.
הרגשתי שאני נחנק, והכאבים לא עזרו לזה. ניסיתי להכניס אוויר לריאותיי אך המשימה כשלה.
התחלתי לראות שחור בעיניי, ניסיתי להזיז את ידי אך… אין תגובה.

כביש מהיר מלא במכוניות נוסעות, במכונית אחת נערה מפוחדת.
יש שם משהו חשוד, אך אף אחד לא נותן לזה חשיבות.
אורות מהבהבים בקצב לא אחיד.
אותיות עפות באוויר.
קול ירייה נשמע באוויר.

נשימה עמוקה נכנסה אל תוך ריאותיי ופתחתי את עיניי במהירות, התישבתי מוצא את עצמי על הרצפה תפוס בין ידיים שרירים, "לעזאזל לואי מה עובר עליך" שמעתי את קולו של הארי מאחורי ומהר מאוד הבנתי שהידיים שכרוכות מסביבי אלו הידיים שלו. הזתחררתי מהאחיזה שלו ונעמדתי על הרצפה, "לואי אתה בסדר?" ליאם שאל והנהנתי בראשי לחיוב.
"לא אתה לא בסדר, התעלפת לנו פה מול העיניים" נייל אמר וזואי הביאה לי בקבוק מים. לקחתי אותו ממנה ושתיתי לגימה קטנה.
אלוהים אדירים, זה החיזיון שהיה לי בבוקר!
ועכשיו היה לי עוד אחד, אוי לי...
מה הולך לקרות עכשיו? מה זה האורות המהבהבים שהופיעו לי בחיזיון, זה אורות של רחוב שעומדים להתקלקל? ומה אלו האותיות שעפו באוויר, הם יצאו מתוך האורות, מה לכל הרוחות זה אומר?
"אתם רוצים שנעשה סיבוב קצת פה? שלואי ירגע קצת?" זואי הציעה וכולנו הסכמנו.
התחלנו ללכת ברחוב ואני המשכתי לשתות לגימות קטנות מבקבוק המים. הכל כבר חשוך ואורות הרחוב דולקים, זה לא נראה כאילו הם הולכים להתקלקל בקרוב.
עברנו ליד מכונית אחת, היא נראת שחורה ומבריקה. הסתכלתי דרק החלון שהיה בה וראיתי נערה אחת מסתכלת עלינו. הבעת פניה לא ברורות אך מה שכן היה אפשר להבין מכל הסיטואציה זה שעובר עליה משהו, מבט מפוחד נראה בעיניה והיא מסתכלת עליי תוך כדי שממצמצת בקצב מוזר ולא אחיד. "תסתכלו שניה על הילדה הזאת, משהו בה נראה קצת חשוד" אמרתי וכולם העבירו את מבטם אל אותה הילדה שהמשיכה למצמץ בעיניה בקצב מוזר.
רגע אחד, אוליי זה קשור לחיזיון שהיה לי מקודם? קצב לא אחיד של אורות מהבהבים המסמנים אותיות, קוד מורס!
"זה קוד מורס!" ליאם לפתע קרא והתקרב יותר אל החלון כדי לראות אותה טוב יותר, מזל שיש פה מישהו חכם בחבורה...
"ארבעה קצרים זה האות ח' , שניים קצרים ואחד ארוך זה האות ט' , אחד קצר שניים ארוכים ועוד אחד קצר זה פ' , אחד קצר זה האות ו' , אחד קצר ואחד ארוך זה האות א' , שוב פעם אחד קצר שזה האות ו' , אחד ארוך זה האות ת', שניים קצרים זאת האות י' " אמר ונשען לאחור אחר כך מנסה להרכיב משפט מכל האותיות שקרא דרך קוד המורס... "חטפו אותי!" לפתע הבין ולבי הלם בחוזקה כשהבנתי מה לכל הרוחות קורה פה,
חטפו אותה!