Against The World

פרק 39

"זה הוא?" אליזבת שואלת את לואי, אשר בוחן את אותו הילד שנראה במצלמות האבטחה, הוא מהנהן לחיוב והיא נאנחת עמוקות.
"הוא שנתיים מתחתיכם, קוראים לו צ'ארלי" אליזבת אמרה ולואי הביט בה בשאלה, "יש לו חזיונות כמוני?" הוא שואל והיא מנידה בראשה, "יש לו טלפורטציה, אני לא מבינה למה גבריאל מחפש אחריו" היא אמרה וסגרה את מצלמות האבטחה, "צריך לשמור עליו" היא הודיעה, מבט מלא אימה נראה בשתי עיניה
"את יכולה לסמוך עלינו" אני אומר, והיא מהנהנת בראשה בחיוב.
אני ולואי קמנו מכיסאות המשרד ויצאנו מהחדר הקטן, מתחילים להתקדם לכיוון המועדון.
עלינו בגרם המדרגות ונכנסנו בין שתי דלתות גדולות אשר מובילות למועדון. החדר רועש, מלא תלמידים נמצאים פה, חלק סתם יושבים, חלק מדברים וחלק לומדים.
מצאתי פינה ריקה בצד החדר ואחזתי בידו של לואי כדי להוביל אותו לשם. התישבנו בספה והוא השעין את ראשו על כתפי, "איך אתה אחרי מה שהיה אתמול?" אני שואל, מלטף בעדינות את שיערו.
"אני חושב שאני זה שצריך לשאול אותך" הוא עונה לי בגיחוך קטן. "זה הרגיש טוב לפרוק את הכל, תודה שהקשבת" אני עונה לו, מניח נשיקה קטנה על צד ראשו.
הוא לקח נשימה והרים את ראשו מכתפי, מביט בי, "מה אנחנו מתכוונים לעשות בקשר לצ'ארלי?" הוא שואל ואני מרים את כתפי כלא יודע, "לחפש אותו, אני מניח" עניתי.
אין דבר אחר אשר אפשר לעשות, מוכרחים לחפש אותו ולהזהיר אותו.
"ואז" הוא שואל, "לומר לו לא לצאת ליער בזמן הקרוב?" אני יותר שואל מאשר עונה ישירות.
"ואיך אנחנו מתכננים לעשות את זה?" הוא ממשיך לשאול, אבל אין תשובה ברורה לשאלותיו, אני בעצמי לא יודע את התשובה.
"כשנגיע לגשר נחצה אותו" אני נאנח, נשכב על הספה כך שראשי מונח על ברכיו של לואי, אך ברגע שמתחיל להיות לי נוח אני רואה את צ'ארלי, אשר מסתכל על מדפי הספרים בידיים שלובות.
אני קם במיידיות, גורם ללואי להיבהל מעט, "והנה הגענו לחצות את הגשר" אני אומר, מצביע לכיוון צ'ארלי והוא קם גם הוא, מתחיל להתקדם לכיוונו ואני מיד אחריו.
"צ'ארלי, נכון?" לואי שואל, צ'ארלי מסתובב, מסתכל עלינו בבלבול מוחלט,  "כן… מי אתם?" הוא שואל, ולואי מכחכח בגרונו לפני שממשיך לדבר, "אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל מה שלא יקרה אל תצא ליער" לואי אומר וצ'ארלי רק נעשה מבולבל הרבה יותר.
"מה?" הוא שואל, "אני לא יכול לתת לך הסברים, רק אל תצא ליער, זה מסוכן" לואי ממשיך להתעקש, אך הוא עדיין לא מבין, "למה אני צריך להקשיב לכם?" הוא שואל, ובכנות הוא צודק, אין לו שום סיבה להאמין לנו, חייבים לחשוב על משהו.
אני רואה בזווית העין שלי מישהו בא לכיוונינו, הבעה מבולבלת שוטפת את פניו, בוחן אותי ואת לואי. "קדימה צ'ארלי אתה בא ליער?" אותו הילד שואל, לעזאזל.
"אסור לו" אני מתערב, ואותו הילד ממשיך לבחון את שנינו, "מי אתם?" הוא שואל ואני נאנח עמוקות. "זה לא משנה, אבל אסור לצ'ארלי לצאת ליער" אני אומר והזין האידיוט הזה צוחק מדבריי.
"מי אמר?" הוא שואל בזלזול, אבל לי יש את הקלף המנצח.
"אליזבת" אני עונה לו בביטחון מופרז, הוא מגלגל את עיניו. "טוב אני לא יודע מי אתם ומה אתם רוצים, אבל אני חייב לצאת עם צ'ארלי החוצה" הוא אומר, מושך את ידו של צ'ארלי והם מתחילים ללכת, שניהם מטומטמים,הכל אחד מהם יותר אידיוט מהשני.
"יכולה לבוא חיה רעה והיא תאכל אותו, זה לא בטוח לצ'ארלי" לואי קורא לעברם, וחברו של צ'ארלי מסתובב בכעס, "למה שאני אקשיב לכם? למה שאני אקשיב לאיזה סטוציונר מסריח או בן אדם דפוק שאף אחד לא יודע איך הוא בעל חכמת על" הוא אומר ואני ולואי מתמלאים בהלם, אך אני לעומת לואי עצבני, מאוד עצבני. "מאיפה אתה יודע את כל זה?" לואי שואל והחבר המזדיין של צ'ארלי צוחק, "שמועות רצות פה מהר" הוא אומר, מסתכל על צ'ארלי ומסמן לו ללכת. אני מגלגל את עיניי ולוקח נשימה. "אתה תסכן את החיים שלו" אני אומר בטון אדיש והזין המזדיין הזה נהפך כועס.
"אני חייב להוציא אותו!" הוא צועק, "למה אתה כל כך חייב?" לואי שואל באי הבנה. "כי… מה זה עניינכם" הוא כועס, ולמי אכפת גם אני כועס!
"מעכשיו עניינינו" אני אומר והאידיוט נאנח, מסתובב ללכת יחד עם צ'ארלי, "אתם דפוקים, המשך יום טוב" הוא קורא, אך קולו של לואי עוצר בעדו. "צ'ארלי אני מתחנן, אל תצא משערי הפנימיה" לואי מתחנן בפניו, וצ'ארלי מסתכל על חברו במבט מעט מבואס, "אפשר פשוט לשנות את מקום הפגישה-"
"תזדיינו כולכם" חברו של צ'ארלי קוטע את דבריו של צ'ארלי ויוצא מהחדר הגדול בעצבנות.
"אל תדאג לו, זה היה הדבר הנכון לעשות" אני לוחש לאוזנו, מלטף מעט את כתפו.