אקדח מונח בין שתי ידיי, אצבע מונחת על ההדק
רוצח!
רוצח אתה רוצח!
השקט כבר כואב לי באוזן, החושך ששורר בחדר מתחיל לדהות בעיניי. כיבוי האורות כבר עבר מזמן ואני סתם שוכב במיטה, בוהה בתקרה.
"אתה מפלצת" לפתע קולו של אבי עלה במוחי, זכרונות מאותו הלילה… לעזאזל לא! לא לא לא!
אידיוט אחד!
פאקינג…
לעזאזל לא…
לא התכוונתי לעשות את זה…
רוצח!
לא התכוונת אבל רצחת!
בדם קר!
אני מרגיש כאילו יש שני אנשים שרבים בראש שלי, זאת מלחמה ביני לבין עצמי, אין צד מנצח ואין דרך לצאת מזה, כאילו והלכתי לאיבוד במבוך ללא שום דרך חזרה, לעזאזל אני כל כך שונא את זה.
שונא את זה!
אני כל כך שונא את זה!
אבל מגיע לי לסבול
מגיע לרוצח כמוני לסבול!!
פאק…
אני… אני חייב את לואי… אני לא יכול יותר…
קמתי מהמיטה והתחלתי לצעוד לכיוון החלון, כי בטח הוא כבר נעל את הדלת. נשענתי עם ידיי על עדן החלון ופתחתי אותו, האוויר הקר מבחוץ צינן את ראותיי, ריח הגשם שהגיע מבחוץ היה נעים, נראה שירד גשם לא מזמן. התישבתי על עדן החלון והוצאתי רגל אחת, הסתובבתי קצת והוצאתי את הרגל השניה נעמד על קורת העץ שהיתה על קירות הבניין, אני זוכר שאליזבת אמרה לי שיש פה קורות כדי לעצב את הבניין… אבל כרגע הקורות משמשות לי כמעבר לחדרים מבחוץ.
לקחתי צעד גדול לכיוון חדרו של לואי והעברתי את ידיי לאחוז בעדן החלון שלו.
החדר חשוך, כנראה ישן עכשיו, טוב… לא לעוד הרבה זמן.
פתחתי את החלון והעברתי את הרגל שלי אל תוך החדר, ככה גם עם הרגל השניה עד שכבר כל גופי היה בתוך חדרו. הוא שוכב במיטה, מכוסה כולו בשמיכה, נראה מקופל בתוך עצמו.
הלכתי בשקט לכיוון המיטה והתישבתי בקצה שלה, מביט בלואי. הוא נראה כל כך רגוע, נשימות רכות יוצאות מפיו… עכשיו זה יגמר.
"נסיכה" התכופפתי אל אוזנו ולחשתי, הוא הסתובב אליי לאט והסתכל עליי במבט מבולבל ועיניים חצי פקוחות, "לך, אני ישן" מלמל ונשכב חזרה כמו שהיה קודם. גיחכתי ונכנסתי מתחת לשמיכה שלו, "לא" לחש והתרחק ממני, צחקתי והתקרבתי אליו יותר,
"תחזור לחדר שלך" לחש אך לא הקשבתי לשום מילה שאמר והמשכתי להתקדם אל גופו, "לו…" לחשתי לאוזנו והנחתי את ידי על אגנו הצר. הוא הסתובב אליי והתקרב אל גופי, חיוך מרוצה היה על שפתיי. ראשו נמצע על הכתף שלי וידו על בטני, המזדיין הקטן הזה…
כרכתי את זרועותיי סביב גופו וקירבתי אותו אליי יותר, להוכיח לעצמי שפעם ראשונה בחיים שלי אני לא לבד, שמישהו באמת דואג לי ולמה שאני עושה.
"למה אתה פה בכלל?" שמעתי את קולו לוחש ליד אוזני והרגשתי את נשימותיו על הצוואר שלי, "אני רוצה לשתות, אני באמת רוצה ומרגיש שאני צריך את זה, אז תעצור אותי" אמרתי והוא העלה את ידו אל כתפי וכרך את עורפי איתה, "זה שאתה רוצה שאני אאסור עלייך כבר אומר משהו, אתה לא חושב?" אמר בשקט וחייכתי חיוך קטן, אוליי הוא צודק… "אל תדאג, אני אעצור אותך כשתרצה לשתות" הוסיף והרכנתי את ראשי כדי לתת נשיקה קטנה לכתפו, רגע… מה? למה לעזאזל עשיתי את זה עכשיו?! רוצח אידיוט!
אך נראה שזה לא כל כך הזיז לו, הוא לא התרחק ממני או הסתובב להיות עם גבו אליי, הוא בסך הכל נשם עמוק וקירב את ראשו לצווארי יותר, העלתי את ידי אל תוך שיערו וקירבתי את פניו יותר לצווארי, גורם לו להתקרב אליי יותר. סובבתי את מבטי אליו ונישקתי נשיקה קטנה מתחת לאוזנו, מרגיש את תגובת הגוף שלו. נישקתי נשיקה נוספת בנקודה אחרת בצוואר שלו והרגשתי נשימה רכה יוצאת מבין שפתיו, העברתי את לשוני על אותה הנקודה ומצצתי את עורו הדק, "הארי…" נשם בין שפתיו והידק את האחיזה שלו בכתף שלי, העלתי את פניי למעלה ונישקתי בקו הלסת שלו, עליתי בזרם של נשיקות עד ללחי שלו וברגע שהייתי במרחק כל כך קטן משפתיו הוא הזיז את ראשו אחורה, "ל...לא" גמגם ולקחתי נשימה עמוקה, פאק!
הוא אחז בשמיכה והעביר אותה על המקום ששפתיי נישקו, צחקתי, הוא באמת מנגב את הרוק שלי ממנו? הורדתי את ידו וקירבתי את פניי חזרה אל צווארו, העברתי את לשוני לאורך כל הצוואר שלו והוא ניסה להרחיק אותי ממנו אך לא הצליח, "הארי דיי" צחק וניסה שוב ושוב להזיז אותי ממנו אך המשכתי לנשק ולמצוץ את הצוואר שלו, "הארי" צחק והניח את ידיו על החזה שלי מנסה להרחיק אותי אך תפסתי בידיו והסתובבתי כך שאני מעליו מחזיק את ידיו על גבי המיטה. הוא מתנשף וכך גם אני, הבטתי בעיניו הכחולות והוא חייך אליי חיוך קטן. הרגשתי את לבי פועם בחוזקה וחייכתי גם אני, "אתה רואה? אתה לא צריך לשתות כדי לחייך" אמר בשקט ושחררתי את אחיזתי מידיו והוא מיד הניח את ידיו על עורפי, "ובגללך כל הצוואר שלי רטוב" אמר והשפלתי את ראשי, "ועכשיו השיער שלך נכנס לי לפה, זוז" צחק ודחף אותי הצידה, גורם לי ליפול לידו במיטה.
שנינו צוחקים, מסתכלים אחד על השני ופשוט צוחקים, אני לא יודע איך זה קרה ומה קרה, אבל אם מסתכלים בהשוואה על היחסים בנינו כשהוא רק הגיע לבין היחסים בנינו עכשיו… זה השתנה, השתנה בהרבה.
"תחזור לחדר שלך, אני רוצה לישון" לחש ומיקם את ראשו על הכרית, "לא" עניתי בחיוך קטן ובתור תגובה הוא גלגל את עיניו, "אז תהיה בשקט ואל תתקרב אליי" אמר והסתובב להיות עם גבו אליי והתרחק ממני, אוחז בקצה השמיכה ומעביר אותה על הצוואר שלו, אדיוט…
***
היום הזה עבר יותר טוב מאשר אתמול, לשם שינוי לא חשבתי על לשתות, המחשבות לא רודפות אחריי…
הלימודים נגמרו ועכשיו כולם התפצלו, חלק מחוץ לבניין, חלק במועדון ואני ולואי ספריה, מחפשים ספר נוסף על הכוח שלו.
"אני נשבע לך הארי, אם אין עוד ספר אני-" קטע את עצמו תוך כדי שחיפש במדפים, "אתה מה?" שאלתי והסתכלתי אליו בידיים שלובות.
"אני ארצח מישהו" השלים את דבריו וגיחוך יצא מפי, "תאמין לי לואי, אתה לא רוצה לרצוח אף אחד" אמרתי בשקט והוא סובב לשניה את ראשו אליי והמשיך לחפש, הוא לא רוצה את זה, זה לא שווה את רגשות האשמה שמגיעות אחר כך, את כל הזכרונות שתוקפים אותי, הוא לא רוצה את זה.
"אין לי כוח יותר" נאנח ונשען על מדף הספרים. לפתע עצם את עיניו בחוזקה והשפיל את פניו, מחזיק את ראשו בין שתי ידיו, "לואי?" מיהרתי לשאול ולהתקרב אליו,
"חיזיון…" לחש ועצם את עיניו חזק יותר, הוא לא יכול להיות ככה בחדר מלא באנשים, זה מחשיד… "בוא" אמרתי והנחתי את ידי על כתפו מוביל אותו אל מחוץ לספריה, "הארי זה כואב" לחש בין שיניו ובלעתי את רוקי, שיט…
הגענו אל המסדרון שהיה מלא באנשים ובדקתי אם יש מקום שאנחנו יכולים ללכת אליו. סוף המסדרון הימני, אין שם אף אחד.
הנחתי את ידי סביב גבו ובעזרת ידי השניה הרמתי את רגליו, כך שהוא נמצא עכשיו בין ידיי. השתמשתי במהירות העל שלי והגעתי למסדרון שבו אין אף אחד והנחתי אותו על הרצפה, אך בין שניה הוא נפל על ברכיו והיה אפשר לראות את הדמעות שבעיניו, פאק לא…
"לואי זה בסדר זה עוד מעט יעבור" התקופפתי לרצפה ונעמדתי על ברכיי כדי להיות בגובה שלו, "זה כואב…" אמר בקול שבור והרגשתי את לבי מחסיר פעימה, איך אפשר לעזאזל לעזור לו במצב כזה?!
"הכל בסדר לו" לחשתי לאוזנו והנחתי את ידיי על כתפיו, נשימותיו החלו להיות קשות והלחץ הבעיר את דמי, גורם לו לרוץ בעורקיי.
לפתע הכל הפסיק, הנשימות שלו החלו להיות יציבות והוא לא זז, כמו פסל. הוא נשען על ברכיו ועיניו עצומות בחוזקה, זה קורה עכשיו?
הלכתי קצת אחורה והבטתי בו, זה לא נראה אמיתי… מה אם קרה לו משהו?
"לואי…" לחשתי והתקופפתי חזקה להיות בגובה שלו, שום תגובה. "נסיכה?" שאלתי והתקרבתי אליו, פאקינג עומד מולי כמו פסל.
"אוי אלוהים …" נאנחתי וקמתי חזרה, מה אני צריך לעשות איתו עכשיו? הוא חיי בכלל?
לפתע נשימה עמוקה נשמעה ממנו ולבי נחת, פאק שלא יעשה את זה שוב!
"לך להזדיין לואי, אתה הבהלת אותי" אמרתי והוא הסתכל עליי מבולבל, "אתה זוכר שאני לא שולט בזה, נכון?" השיב לדבריי וגלגלתי את עיניי, אז שיתחיל לשלוט בזה כי אני לא רוצה להרגיש את הלב שלי מאיץ בגלל שהוא מבהיל אותי.
"תשתוק שניה" אמר ונעמד חזרה על רגליו, "למה?" שאלתי והוא הסתכל עליי במבט כועס, שהיה נראה חמוד בצורה כלשהי…
"עומדת להיות שריפה" אמר ולקחתי נשימה עמוקה, "זה מה שראית?" שאלתי והוא הנהן בראשו לחיוב,
"עומדת להיות שריפה, לא גדולה אבל היא כן הורסת הרבה דברים"
YOU ARE READING
Against The World
Fanficלקבל כוחות? נשמע טוב כוח נדיר? עוד יותר טוב!! מישהו שמנסה להרוג אותך בגלל שיש לך את הכוח הנדיר? פחות טוב... -לארייייי -שפה גסה -תכנים מיניים -אזהרות טריגר יהיו בתחילת פרק או באמצע שלו
