Against The World

פרק 31

שפתיו הוטחו בחוזקה כנגד שלי כאשר קירבתי את ראשו אליי בעזרת צווארון חולצתו, ההרגשה המייסרת הזאת כבר חקוקה עמוק בתוך ראשי. ידיי כרוכות סביב צווארו וכפות ידיו הגדולות נחות כנגד מותניי, שפתינו נעות בתיאום מושלם.
"התגעגעת, נסיכה?" גיחך כנגד שפתיי ובין רגע התהפך, כך שגבי היה צמוד לקיר והוא נשען עם גופו עליי, "יותר בכיוון של אני רוצה לצאת מהשיעור ועכשיו יש לי תירוץ" עניתי ברגע ששפתיו התנתקו משפתיי ועברו לנשק את צווארי, בנקודה הממוקמת מאחורי אוזני.
"שמח לשמש כתירוץ בשבילך" השיב בקול שקט וצחוק קטן יצא מפי, "ועכשיו באמת, לא התגעגעת?"
"הארי, ראיתי אותך לפני חמש דקות בשיעור, יושב כמה שולחנות לידי!" צחקתי מדבריו גורם גם לו לצחוק מעט, הוא חתיכת אידיוט.
"איי פעם אמרו לך שאתה מדבר יותר מידיי?" אמר בשקט תוך כדי שקירב חזרה את פניו אליי ומנשק שנית את שפתיי.
עיניי נעצמו מעצמן, אני לא מרגיש כלום מלבד ידיו שנחות על מותניי וחום פיו שמשתק את כל חושיי.
לרגע קטן הרגשתי את לשונו על שפתי התחתונה ומיד חיוך נשטף על שפתיי, אך גניחת כאב נפלטה מבין שפתיי כשחשתי בכאב החסר רחמים ביד שלי.  ניתקתי במהירות את שפתיי משפתיו ודחםתי את גופו ממני, מרים במהירות את השרוול, חושף בפניי את אותו הפצע המדמם.
חשתי בלבי מאיץ את פעימות, "לואי?" קולו הצרוד של הארי נשמע מולי, הרמתי את ראשי אליו וכל מערכות קרסו וגופי הצתמרר כשראיתי דמות מאחוריו, צלקת מופיעה על עינו הימנית, אקדח מכוון לראשו של הארי, לא… "לא!" צעקתי תוך כדי שהבטתי עמוק בעיניו האפלות של גבריאל, ובין רגע הארי הסתובב לאחור וידו הושטה אליי, מכסה את גופי בעזרת גופו.
"מה…." לחש מבולבל, מסובב את מבטו אליי, גבותיו מצומצמות וידו הונוה על כתפי.
"לו מה קרה?" הדאגה שבקולו היתה כה ברורה, מצמצתי כמה פעמים וגבריאל לא עמד יותר מאחורי הארי, הורדתי את מבטי אל הזרוע שלי ולא היה בה שום זכר לפצע, מה לכל הרוחות קורה כאן?!
"הכל בסדר" לחשתי, מנסה להרגיע את פעימות לבי ולגרום לנשימותיי להיות אחידות, אני לא רוצה לספר לו מה ראיתי, מה הופיע בחיזיון, אני לא רוצה לספר לו כלום עד שאהיה בטוח מה אלה כל הדברים שאני רואה.
"אתה בטוח? זה לא פעם ראשונה שזה קורה, היה לך את זה גם הבוקר" השיב לדבריי, ידיו עלו אל לחיי וליטפו אותן ברכות, אני כה מעריך אותו על כך אך לצערי לא אוכל לשתף אותו בזה עד שאבין במאה אחוז מה קורה לי.
"כן, הכל בסדר, אני בסדר" עניתי, מנסה להתחמק מכל קשר עם עיניו הירוקות, יודע שברגע שאביט בהן אכנע לו תוך שניות ספורות. "נחזור לכיתה"
הוא הביט בי במבט חושד, בלעתי את רוקי בחוזקה, רק שלא יבין שבאמת קורה פה משהו.
הוא שלח לעברי חיוך קטן והתחיל להתקדם לכיוון הכיתה הממוקמת בסוף המסדרון הארוך, מקווה שהמורה לא תחשוד מדוע יצאנו לשירותים לזמן כה ארוך.
נכנסנו חזרה לכיתה וכל הבטים של כולם הופנו לכיוונינו, אך מבין כל העיניים שהיו מופנות אליי, עיניו של נייט בהקו לי, רואה את עיניו מצומצמות ומצחו מקומט. שלחתי לעברו חיוך קטן ומיד לאחר מכן הרגשתי את ידו של הארי נכרכת מסביב כתפיי, תוך שניות עיניו של נייט התגלגלו חזרה אל המורה שהמשיכה ללמד את החומר.
הארי התחיל לצעוד חזרה אל מקומו בכיתה שהיה ליד זאין ואני ליד ליאם, בדיוק שולחן מאחורי נייט.
"לואי מה לעזאזל קורה בינך לבין היצור הזה-"
"תפסיק לפני שתגיד עוד מילה, אני לא מוכן לשמוע אותך מדבר אליו ככה" קטעתי את דבריו, ובתור תגובה הוא גילגל את עיניו לכיוונו של הארי ואז חזר להסתכל על המורה, שהמשיכה ללמד ולפתור כמה תרגילים על הלוח.