Against The World

פרק 7

צלצול השעון המעורר נשמע ליד המיטה, הושטתי את ידי לכבות אותו והצלצול נפסק, פקחתי את עיניי והתישבתי באיטיות במיטה, מעלה את ראשי למעלה ומרגיש את לבי הולם בחוזקה כשראיתי מולי את הארי יושב על הכיסא שליד השולחן, אלוהים אדירים מה לכל הרוחות הוא עושה פה?!
"בוקר טוב, נסיכה…" אמר וסובב את מבטו אליי, הוא דיבר בטון שלא מתאים לו, בטון יותר… יותר עצוב. הוא החל לבחון אותי וגיחך לאחר מכן, "מה אתה עושה פה?" שאלתי ונימת השנאה הורגשה בכל מילה שאמרתי, "תצא מהחדר" אמרתי ונעמדתי על הרצפה משלב את ידיי אחת בשניה. "למה?" שאל בחצי חיוך מתגרה ונעמד גם הוא, כך שהייתי צריך להטות את פניי מעט מעלה כדי להביט בפניו, "כי אתה בחדר שלי ללא רשותי" אמרתי והוא נאנח, "אני לא מבקש רשות מאף אחד" ירק והעלתי את מבטי אליו שוב רק שהפעם הכעס כבר הורגש אצלי. הצבעתי על דלת החדר, "צא מפה" אמרתי והוא גיחך. "הארי תלך" אמרתי בשקט כבר מיואש ממנו, זה רק בוקר… לפני כמה דקות קמתי ואני כבר צריך להתעסק בעניינים האלה. אני פשוט הולך להתעלם ממנו…
הלכתי לכיוון הארון ופתחתי אותו, לוקח חולצה אפורה ומכנס ג'ינס שחור. "למה הנסיכה לא לובשת שמלה?" שאל והתישב על השולחן כשרגליו מונחות על הכיסא שעליו ישב לפני. גלגלתי את עיניי ונכנסתי לחדר השירותים כדי להחליף את בגדיי. הורדתי את הבגדים שהיו עליי ולבשתי על עצמי את הבגדים הנקיים. יצאתי מחדר השירותים וראיתי את הארי בוחן את גופי, הוא עדיין פה…
"וואו אתמול היה לי לילה סוער" אמר והוא מתח את ידיו לאחור תוך כדי שפיהק, בלעתי רוק והעמדתי פנים שאני לא מקשיב לו, "אני לא יודע איך לא שמעת רעשים מהחדר שלי, רק קיר מפריד בנינו" הוסיף ולקחתי נשימה עמוקה, "כשחושבים על זה, זה הקיר שליד המיטה, איך לא שמעת?"
"תשתוק" מלמלתי ולקחתי את הנעליים שהיו ליד המיטה שלי, "תכריח אותי" אמר בארסיות ונאנחתי, נעלתי על רגליי את נעליי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, "למה אתה ממהר, בוא נדבר" אמר וחיוך נשטף על פניו, אותו החיוך השטני שגורם לדמי לבעור בעורקיי מרוב עצבים. הלכתי בחזרה אל מרכז החדר והתישבתי על המיטה. "למה אתה פה?" שאלתי בכעס והוא גיחך, אני חייב לדעת מה מניע אותו להגיע לפה כל בוקר, ואיך הוא נכנס, כי נעלתי את הדלת כשאני הולך לישון. "כדי להיות איתך" ענה כאילו זה מובן מאליו וגלגלתי את עיניי, "אתה לא מאמין לי?"
"הארי תפסיק" נאנחתי והנחתי את ידי על ראשי בתסכול, "בבקשה תלך מפה…"
"במלא שנינו צריכים ללכת, עוד מעט מתחילה ארוחת הבוקר" אמר וירד בקפיצה מהשולחן שלי. הוא התקדם אל הדלת ופתח אותה, מסובב את מבטו אליי, "קדימה נסיכה" אמר ולקחתי נשימה, נעמד על הרצפה והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהחדר, אך כשהגעתי לאזור הדלת, איפה שהארי עמד הוא הרכין את ראשו לאוזני ולחש "אני יודע שאתה מסתיר משהו".
בלעתי רוק שנתקע בגרוני והמשכתי ללכת, מתעלם לגמרי מדבריו. "זה רק עניין של זמן עד שאני אבין מה זה" הוסיף ושמעתי את דלת החדר נסגרת מאחורי, הוא המשיך ללכת לצדי והשפלתי את ראשי, אני לא רוצה ליצור עם אף אחד עכשיו קשר עין…
"נסיכה תרימי את הראש, יפול לך הכתר" קולו של הארי נשמע בשקט ליד אוזני והבנתי שהוא התקופף ולחש אל תוך אוזני, לקחתי נשימה עמוקה ובלעתי רוק, הארי חייב לדעת לסתום את הפה שלו!
"קיילין!" שמעתי אותו קורא אל המשך המסדרון והעלתי את מבטי רואה אותה עומדת באמצע גרם המדרגות, היא שלחה לעברינו חיוך והארי התקדם במהירות העל שלו לעברה והסתכל עליי תוך כדי שלחש לה משהו לאוזן והיא גיחכה, "אתה זונה" הצלחתי לשמוע את דבריה והתקרבתי לשם יותר מתחיל לרדת בגרם המדרגות לכיוון חדר האוכל, "כלבה" הוא השיב לה ונאנחתי, מנסה להתנהג כאילו שום דבר לא קרה.
"לואי, בוא רגע" שמעתי את קיילין אומרת וסובבתי את מבטי אליהם, עליתי כמה מדרגות כדי להתקרב אליהם וצמצמתי את גבותיי בשאלה, "מה הכוח שלך?" היא שאלה והעברתי את מבטי אל הארי, הוא הסתכל עליי בחצי חיוך מתגרה וגלגלתי את עיניי, "חכמת על" השבתי לשאלתה והיא סובבה את מבטה אל הארי, "נו אז מה אתה רוצה?" שאלה בטון מיואש והוא נאנח וגיחך, "קיילין את כל כך תמימה" אמר בשקט והחל לרדת בגרם המדרגות לכיוון חדר האוכל, קיילין מיד הצטרפה אחריו ואני הלכתי לאט, מנסה להתרחק מהם.
"לואי" שמעתי את קולה של זואי מאחורי וסובבתי את מבטי אליה, רואה את זאין לצידה, "מה זאת היתה השיחה הזאת קודם עם הארי וקיילין?" זאין שאל בבלבול ולקחתי נשימה עמוקה, "שני מטומטמים" אמרתי בשקט ונמנעתי מליצור קשר עין איתם, "אתה בטוח?" זאין שאל שוב ומהרתי להנהן בראשי לחיוב, הסתובבתי חזרה והמשכתי לרדת במדרגות, מגיע לחדר האוכל.
נכנסתי פנימה והתחלתי ללכת אל השולחן הקבוע שאנחנו תמיד אוכלים עליו. ראיתי שם את ליאם ונייל, ובדיוק הארי וקיילין התישבו ליידם. המשכתי ללכת לכיוון השולחן והתישבתי ליד ליאם ומיד אחרי התישבו זאין וזואי, "לואי היום אנחנו אמורים להתחיל לעבוד על הכדורים שמעניקים כוחות, תהיה מוכן" ליאם אמר, "אוקיי" עניתי לו ולקחתי קצת אוכל שהיה על השולחן ושמתי בצלחת שלי, התחלתי לאכול ולפתע הרגשתי רגל נוגעת לרגע ברגל שלי, העלתי את מבטי למעלה וראיתי את הארי מסתכל עליי ומסמן לי עם מבטו שנצא מהחדר הגדול, הנדתי בראשי לשלילה וחזרתי לאכול, הרגשתי שנית את רגלו של הארי נותנת מכה חלשה לרגלי אך הפעם התעלמתי, לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי לאכול.
"לך תזדיין" שמעתי אותו לוחש וגלגלתי את עיניי, "הארי תרגע" קיילין לחשה לו והוא גלגל את עיניו והמשיך לאכול את האוכל שלו, השפלתי את ראשי ועצמתי את עיניי בתסכול, חשבתי שאחרי מה שקרה אתמול היחסים בנינו ישתנו… כנראה שטעיתי…