Against The World

פרק 19

נק' מבט לואי

קול חזק של רעם הבהיל אותי והעיר אותי משנתי, בעצם העיר את כולם, אין אחד שישאר ישן לאחר רעש שכזה, אלוהים אדירים זה היה מבהיל!
גשם ירד על האוהל והתכרבלתי בתוך שק השינה, קר כל כך! גופי החל לרעוד ונשימות קרות יצאו מבין שפתיי, למה הוציאו אותנו לטיול הזה עכשיו אם כל כך קר?!
"נסיכה, קר לי!" צעקה נשמעה מבחוץ וניסיתי כמה שיותר להראות שלא אכפת לי, למרות שרציתי לצחוק כל כך חזק, הו… הולך להיות לו כל כך קר היום!!
"הארי תשתוק!" צעקה נוספת נשמעה, אני חושב שזאת היתה קיילין, באמת כולם התעוררו עכשיו.
רוח חזקה לפתע התחילה ואני נשבע שהאוהל עומד להישבר עוד שניה. סובבתי את מבטי אל ליאם שנראה שגם התחבא בתוך שק השינה, אי אפשר לסבול את זה יותר!
רעם נוסף נשמע באוויר והוא הקפיץ את לבי מרוב בהלה, שמישהו יעשה שזה יפסיק.
הסתכלתי על השעון שהיה מונח על ידי והוא הראה על השעה שלוש לפנות בוקר, אלוהים זה כל כך מוקדם אני חייב לחזור לישון.
"למה לא מחזירים אותנו" שאלתי את ליאן בשקט בין נשימותיי הרועדות, "היום אנחנו חוזרים, כנראה שיותר מאוחר…" הוא ענה ולקחתי נשימה עמוקה, כל כך קר...
ניסיתי לחזור לישון אך לא הצלחתי להרדם, אני חושב שהשעה קרובה ללהיות 4 לפנות בוקר.
אף אחד לא הצליח לחזור לישון, רעמים וברקים כל פעם הגיעו והעירו כל מי שנרדם, אני בטוח שכולם יהפכו לחולים ברגע שנחזור.
לאחר כמה דקות הגשם הפסיק לרדת עלינו אך זה נראה שבעוד רגע קטן הוא יחזור, אני חייב לנצל אל זה.
"ליאם אני עוד מעט אחזור" אמרתי וקמתי מתוך שק השינה, יצאתי מהאוהל והתחלתי ללכת בצעדים מהירים לכיוון האוהל של הארי, תוך כדי מסתכל לצדדים כדי לראות שאף אחד לא רואה. הגעתי אל האוהל ופתחתי אותו, רואה את הארי וג'ק יושבים ומדברים ביניהם, אני מקווה שלא הפרעתי… על מי אני עובד, לא אכפת לי אם הפרעתי, קר לי ואני צריך להתחמם.
שניהם הסתכלו עליי ובין רגע חיוך עלה על הפנים של הארי, הוא סימן לי עם ראשו להיכנס וכך עשיתי.
"ג'ק אתה מפריע, לך מפה" הארי אמר וגיחוך יצא מפי, "לך תזדיין הארי" אמר בגלגול עיניים והתחיל ללכת לכיוון יציאת האוהל, "זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות" הוא ענה ופרעתי את עיניי, היי! נתתי מכה קטנה לכתפו והוא כרך את זרועותיו סביבי ובאותו הזמן נשכב אחורה, כך שאני נשכב לידו.
"נסיכה…" לחש בחיוך והחזרתי לו חיוך בחזרה, הסתובבתי קצת והנחתי את ראשי על החזה שלו ואת ידי על בטנו, הוא הידק את אחיזתו סביבי וקירב את גופי אליו, כאילו ומנצל את חום הגוף שלי כדי להתחמם, שזה בעצם מה שאני עושה…
לפתע הוא קם ונכנס אל תוך שק השינה שלו, הוא השאיר אותו פתוח וסימן לי להיכנס גם, "לא יהיה מקום" אמרתי בשקט אך מבטו לא השתנה, הוא עדיין מסמן לי להיכנס.
התקרבתי אליו ונכנסתי בתוך שק השינה, בגלל שהוא קטן אז היינו צריכים להיות מאוד צפופים. התקרבתי אל גופו ונשכבתי לצידו, הוא כרך את היד שלו סביבי וקירב אותי אליו יותר. קברתי את ראשי בצווארו ורגלי הונחה בין רגליו, עצמתי את עיניי ולבי האיץ את פעימותיו כשנשמתי את ריחו הממכר. ידו עברה באיטיות על גבי שולחת צמרמורות לכל גופי.
הוא זז קצת ונשימתי נקטעה כשהרגשתי את המפשעות שלנו מתחככות אחת בשניה, אלוהים…
"הארי…" מלמלתי וזזתי קצת אחורה, פוקח את עיניי ומביט בפניו, חיוך מרוצה על שפתיו, אידיוט.
"הארי סטיילס, בוא הנה מיד!" קריאה נשמעה מבחוץ והסתכלתי עליו בשאלה, זאת אליזבת שקוראת לו, הוא חייב ללכת אליה, לא…
"לעזאזל… אל תזוז לשום מקום, אני כבר חוזר" אמר בשקט והנהנתי בראשי בהבנה, הוא הניח נשיקה קטנה לראשי וקם באיטיות מתחיל לצעוד לכיוון יציאת האוהל.
הוא יצא מהאוהל, משאיר אותי פה לבד, אבל זה בטח יהיה מהיר… הגשם חזר, הכל קורה בדיוק לפי החיזיון שלי, מה שאומר…
האוהל נפתח במהירות וזה היה מבהיל אותי כל כך אילו לא הייתי רואה את זה בחיזיון, הארי נכנס במהירות פנימה וסגר אחריו, כולו נוטף מים בגלל הגשם, 'הם מתעללים בי' זה המשפט הבא שיגיד.
"הם פאקינג מתעללים בי" צדקתי. חייכתי אליו חיוך משועשע ומבט עצבני על פניו, "הם ביקשו ממני לרוץ בגשם אל הפנימיה, להביא משם משהו ולחזור" הוא כעב ואני המשכתי לחייך אליו, רואה שזה מכעיס אותו יותר.
"אליזבת יודעת שיש עוד שיטות להגיע לפנימייה אבל הוא רוצה להתעלל בי" רטן ולקח נשימה עמוקה, כן הארי, אני יודע את זה.
הוא נשכב חזרה לידי אך התרחקתי ממנו, כולו רטוב, "זונה קטנה, בוא כבר קר לי" לחש בין שיניו ומיד התקרב אליי ועלה מעליי. חיוך משועשע עדיין על שפתיי וטיפות המים שהיו על גופו נפלו עליי, הוא רכן את גופו מעליי כדי להגיע לשפתיי אך עצר ברגע שקול נשמע מחוץ לאוהל, "הארי אתה פה?" זיהיתי את קולה של אליזבת ואנחה יצאה מבין שפתיו של הארי, "כן" הוא ענה ועדיין נשאר שוכב מעליי, "אני צריכה לבקש ממך משהו" היא אמרה והארי גלגל את עיניו,
"אוי לי" הוא לחש ונאנח, "כן?" שאל אותה וקם ממני אך עדיין נשאר קרוב אליי, "בתחילת היער יש שליח שמביא לנו מעילים, לך לאסוף אותם" היא אמרה ומבטו של הארי נהפך לכועס, "את מתעללת בי בכוונה" הוא אמר ווריד שהיה במצחו בלט החוצה, הוא כועס. זה מצחיק, כי אני יודע מה הולך לקרות בהמשך, אליזבת הולכת להעביד אותו בטענה ש-'הוא בזבז הרבה כסף של הפנימיה בשביל שיפוץ לחדר שלי שהוא שרף' , וככה הולך להמשיך היום הזה, הוא הולך לבצע את המשימות של אליזבת, מתרטב מהגשם, חוזר חזרה לאוהל, וככה שוב ושוב עד שהחזירו אותנו לפנימיה בצהריים.

***

הארי לא הפסיק להתעטש ולהתלונן שהוא לא מרגיש טוב, כמובן שצחקתי עליו וכמות גלגולי העיניים שעשה לי היתה גדולה מתמיד.
התחלנו לעלות חזרה כל אחד לכיוון החדר שלו ואני נכנסתי לחדר של הארי, כיוון שעדיין מתקנים את החדר שלי.
הוא נכנס ונשכב באמצע המיטה, "לואי" הוא אמר וקולו נשמע שונה, עמוק יותר וצרוד יותר, ולא מספיק שהוא צרוד ועמוק כשהוא רגיל אז עכשיו זה יותר, הו אלוהים…
"אני עומד למות" נאנח ונשימתי נתקעה בגרוני כשקולו הדהד בין אוזני, אני אוציא אותו כל חורף החוצה לכמה שעות כדי שהקול שלו יהפוך להיות כזה, אני חושב שזה הדבר הכי יפה שאי פעם שמעתי.
"אתה לא" אמרתי בשקט והוא לקח נשימה עמוקה, נשענתי על השולחן ושילבתי את ידיי, "אתה יכול לנחם אותי?" הוא שאל ואז התישב במיטה.
"איך?" שאלתי והוא נתח את שפתיו לחצי חיוך זדוני, "תרד לי" אמר והרגשתי את לבי הולם בחוזקה,
"מה- לא!" מיהרתי לענות והוא הבליט את שפתו התחתונה מנסה לעשות פרצוף עצוב.
"אז תכין לי תה" הוא אמר בשקט וחזר לשכב במיטה, יצאתי מחדרו והתחלתי ללכת לכיוון חדר האוכל, יש שם מקום שאפשר להכין בו תה אז אני אכין שם.
לקחתי כוס אחת והכנסתי לתוכה תיון, מוסיף 2 כפיות סוכר וממלא את הכוס במים חמים, מערבב אז הכל ואז חוזר אל חדרו של הארי.
הושטתי לו את התה והוא לקח אותו, מכווץ את שפתיו לצורת נשיקה וקירב את ראשו אליי, מסמן לי לנשק אותו, "לא אתה תדביק אותי" אמרתי והתרחקתי ממנו, "אתה אוסר עליי להתנשק?!" הוא זייף עצב בקולו וגיחכתי, הנהנתי בראשי אליו והוא גלגל את עיניו ממני, שוב.
"תלך לישון, זה ירפא אותך" אמרתי וכיביתי את האור בחדר שלו, הוא נכנס מתחת לשמיכה והניח את ראשו על הכרית.
"לילה טוב" אמרתי לפני שיצאתי מחדרו, סוגר אחריי את הדלת. הלכתי שני צעדים לכיוון החדר שלי ופתחתי את הדלת, זה נראה שכמעט סיימו לתקן אותו או שכבר סיימו…
נכנסתי אל החדר וסגרתי אחרי את הדלת, ריח העשן עדיין שרר באוויר אך היה חלש, יש ארון חדש בחדר ומיטה חדשה, שולחן וכיסא עדיין אין.
צבעו מחדש את הקירות ותיקנו מה שנהרס, זה נראה כמו איך שהחדר היה נראה לפני השריפה אבל קצת שונה.
התישבתי על המיטה והעברתי את ידי בראשי, אני כל כך עייף מכל מה שהיה, שני לילות שבקושי ישנתי, אני מרגיש שאני עוד מעט הולך להירדם…
נשכבתי במיטה והנחתי את ראשי על הכרית נכנס מתחת לשמיכה, עצמתי את עיניי וניסיתי לנקות את ראשי ממחשבות, אני חייב את השעות שינה האלה.

•••••
סליחה שהפרק קצת קצר, פשוט אני לא מרגישה כל כך טוב אבל ניסיתי לכתוב למרות זה...
הוא גם לא יצא כמו שרציתי, אבל לא נורא.
המשך יום טוב לכולם!!