Against The World

פרק 26

פתחתי את החלון, חצי שעה לפני שכל הפנימיה אמורה להתעורר, הריח מבחוץ שנכנס לחדר מסמן שירד הלילה גשם, הרוח הקרה מצננת את ריאותיי.
נשענתי על עדן החלון והוצאתי רגל החוצה, ככה ממשיך להשען עם כל גופי כלפי חוץ עד שנשארה רק הרגל שלי בתוך החדר, הוצאתי אותה החוצה ולקחתי נשימה עמוקה לפני שלקחתי צעד אחד גדול ומהיר לכיוון חלונו של לואי.
נשענתי עם ידיי על עדן החלון החיצונית שלו, חדרו חשוך, הוא בטח ישן. פתחתי באיטיות את חלון חדרו ונשענתי קדימה מעביר את שתי רגליי אל תוך החלון עד שנכנסתי לגמרי לחדר, החדר של הנסיכה שלי.
חצי חיוך נשטף על שפתיי, חושב באיזו דרך להעיר אותו.
התישבתי על מיטתו ונשמתי עמוק, מרגיש את ריחו המוכר באפי גורם ללבי להלום בחוזקה.
"נסיכה?" לחשתי בשאלה וסובבתי את מבטי אליו, רק רגע אחד, "לואי?" שאלתי בבלבול והתקרבתי אליו ו- מה לעזאזל?!
מזדיין קטן, הוא לא שם!
איפה פאקינג לואי?!
לבי החל להשתגע בבית החזה שלי ודמי רץ בכל איבריי ברגע שניסיתי לחשוב היכן הוא יכול להיות, והדבר הראשון שעלה לי לראש זה נייט, אם החרא הקטן אצל המזדיין אני אמשוך אותו משם באוזן שלו!
התחלתי ללכת בצעדים גדולים ומהירים לכיוון הדלת שלו ופתחתי אותה יוצא מחדרו, אוי לעזאזל, איזה חדר הוא החדר של נייט?!
חזרתי אל תוך חדרו של לואי, מחכה לו שיחזור, אני צריך הסברים! איפה הוא?!
התישבתי במיטה שלו ונשכבתי לאחור, מניח את ראשי על הכרית שמלאה בריח שלו, נזכר בימים שהינו הולכים לישון ביחד… לעזאזל, אני מתעב את ההרגשה הזאת שאני מוכרח להיות בנוכחות שלו, ואני שונא את הידיע שאני לא אקבל את זה.
נאנחתי, העברתי את מבטי על כל החדר שלו, אני מרגיש שאני אשתגע אם לא אחבק אותו בזמן הקרוב, זין קטן, אני לא מאמין שהוא גורם לי להרגיש כך.
קמתי מהמיטה שלו מתחיל ללכת במעגלים בתוך חדרו, אני לא יודע מה אני פאקינג עושה, אני מחכה לו? אני כועס עליו? אני דואג לו?
נשענתי על החלון, נראה שרוח חזקה החלה לא מזמן…
קדימה לו, תחזור לחדר.
התיאשתי, הוא כנראה לא יחזור בזמן הקרוב, הוא בטח ישן עם נייט, מחובק לתוכו, ונייט מחבק אותו חזרה, לעזאזל תפסיק לחשוב על זה!
יצאתי מחדרו, מתחיל ללכת לכיוון חדר האוכל, גלידה ללב שבור, לא?
המשכתי במהירות העל שלי לכיוון החדר, אני רוצה את הגלידה שלי, היא תעזור לי, היא עזרה אתמול הרבה.
נכנסתי אל תוך החדר ונדהמתי לגלות שזאין וזואי שם, מה לעזאזל הם עושים פה בשעה כה מוקדמת.
"הארי?" זאין שאל מבולבל כשהבחין בי הולך אל תוך החדר, "שלום לכם" אמרתי והתקדמתי לכיוון החדר הקטן שהיה בפינת חדר האוכל הגדול ופתחתי את המקרר, מוציא משם גלידה ופותח מגירה כדי לקחת כפית וחזרתי אל זואי וזאין.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי תוך כדי שאכלתי את הגלידה בטעם שוקולד שלי, "לילה לבן" זואי ענתה ונתנה כיף לזאין, אידיוטים…
"מה יש לכם לעשות בכלל?" שאלתי ולקחתי עוד קצת מהגלידה, "דיברנו" זואי השיבה ולרגע הסתכלתי מסביבי, "זה רק אתם או שעוד ערים?" שאלתי והתישבתי מולם בשולחן.
"זה רק אנחנו, אבל אני חושבת שראיתי את לואי במסדרון מקודם בדרך לספריה" זואי אמרה ושפתיי התמתחו לחיוך קטן, "לואי בספריה?" חזרתי על דבריה רק כדי להיות בטוח והיא הנהנה בראשה.
חצי חיוך עלה על שפתיי, הזין האידיוט לא עם נייט, הוא בפאקינג ספריה!
"אני חייב ללכת" מיהרתי לומר ולהניח את הגלידה על שולחן האוכל, קמתי עוד לפני שהם הספיקו לשאול משהו ורצתי במהירות העל של לכיוון הספריה, מרגיש את לבי מאיץ את פעימותיו, עוד מעט אני אהיה עם הנסיכה שלי!
תוך שניות אחדות הייתי מול דלתות הספריה מוכן לפתוח אותן לרווחה.
הנחתי את ידיי על הידית ופתחתי את הדלת באיטיות, נכנס אל תוך החדר הגדול, הוא שומם מרעשים.
צעדתי אל תוך החדר מסתכל סביבי כדי לחפש אחר לואי, למה לכל הרוחות הוא פה בכלל?
המשכתי ללכת בין כמה מדפי ספרים עד שהתחלתי לשמוע רעש של ספרים נסגרים ולפתחים המגיעים מצד שמאל שלי.
פניתי שמאלה בין מדפי הספרים העצומים שהיו לידי והמשכתי ללכת לכיוון הקול, ראיתי אותו שם, מוריד כמה ספרים מהמדפים הנמצאים תחת השלט 'כוחות' וקורא בהם. התקדמתי לעברו בשקט, נראה שלא הבחין בי, התוכנית עובדת כמו שצריך.
הוא הסתובב חזרה אל מדף הספרים והושיט את ידו למעלה כדי לקחת ספר גבוה, ניצלתי את הזדמנות זו כדי לחצות את המרחק בנינו בשני צעדים גדולים ולכרוך את ידיי סביב אגנו, מרגיש איך גופו קופץ מבהלה בין ידיי.
"אז מה נסיכה כמוך עושה לבד במקום כזה?" לחשתי ישירות אל תוך אוזנו והוא מיד סובב את ראשו הצידה כדי להביט בי, הנחתי נשיקה קטנה על לחיו והוא הסתובב בין ידיי כך שגופו מולי, ידיי עדיין על אגנו ולבי משתגע בתוך בית החזה שלי.
"היי הארי" אמר בשקט והניח את ידיו על זרועותי כדי להוריד אותן ממנו אך התנגדתי לו והשארתי את ידיי עליו ואף קירבתי אותו אליי יותר.
הוא נאנח והשפיל את מבטו, "אז מה אתה עושה פה?" שאלתי בשקט והעברתי בעדינות יתרה את אצבעותיי על מותניו, משחק עם קצה החולצה שלו ומעלה אותה מעט למעלה, נותן לידיי גישה לגעת בעורו החם.
"א… אני חיפשתי… חיפשתי ספר מידע על חזיונות" ענה בקול רועד וצחוק קטן נפלט משפתיי, המשכתי להעביר את אצבעותיי ברכות על מותניו והרגשתי את תגובת גופו למגע שלי, הוא לקח נשימה עמוקה והוריד את ידיי ממותניו תוך כדי שלקח צעד אחורה.
"אבל קיים רק אחד" השבתי לו והתקדמתי לכיוון שולחן שהיה מלא בהרבה ספרי מידע על כוחות שונים, "ולמה דווקא בשעה מוקדמת כזו?" הוספתי לשאלה והחזרתי את מבטי אליו, "חייב להיות ספר נוסף והלכתי עכשיו לפני שכולם יתעוררו כדי שאף אחד לא יראה אותי פה" הוא ענה תוך כדי שעיניו סרקו את מדפי הספרים הגבוהים.
הוא הושיט את ידו מעלה לכיוון ספר מסויים אך היה נראה שהתקשה להשיג אותו, הוא כזה נסיכה…
"איזה ספר אתה צריך?" שאלתי והתקרבתי לכיוונו, הוא הצביע על ספר מסויים שהיה מונח גבוה יחסית אבל אני יכול להגיע אליו, הרי אני יותר גבוה ממנו.
נעמדתי מאחוריו מניח יד אחת על כתפו ומתחתי את שפתי לחצי חיוך שטני תוך כדי שמשכתי את ידי כלפי מעלה ועשיתי גל בגופי כדי לקרב את עצמי ללואי, יותר נכון לחכך את הזין שלי בישבן שלו.
לבי נחת ברגע שקול קטן ומעונג יצא ממנו, גיחכתי והנחתי גם את ידי השניה על כתפו, לא מזיז את גופי ממנו.
"מה הקטע שלך ושל נייט?" לחשתי ליד אוזנו והנחתי את ראשי על כתפו כך שהייתי צריך להתכופף מעט, דבר שגרם לי לזוז כנגד הישבן שלו ולעוד קול קטן לברוח מפיו, דמי החל לרוץ בקול גופי כשהבחנתי בכך שנשימותיו אינן יציבות.
"הוא… א…" ניסה לדבר אך התחלתי לנשק בצווארו את הנקודה שגורמת לו לאבד את שפיותו, "הארי…" הוא נאנח והוריד את ידיי ממנו בפעם השניה והתרחק מגופי, הבטתי בו, כל לחיו אדומות ונשימותיו עדיין קשות.
"למה הוא לא פה איתך עכשיו?" שאלתי ושילבתי את ידיי נשען על מדף הספרים, בדיוק במקום שבו נמצא הספר שרוצה.
"הוא לא יודע שהכוח שלי זה חזיונות" הוא ענה ושילב גם הוא ידיים, מנסה לזייף הבעת פנים שהכל בסדר, אך לחיו עדיין סמוקות ונשימותיו רחוקות מלהיות מסודרות.
אז אני היחיד שיודע? אפילו חבר שלו לא יודע?
מדהים…
הסתובבתי חזרה אל מדף הספרים והורדתי את הספר שביקש שאוריד, "מהירות על, לטוב ולרע" קראתי את הכותרת שהופיעה על הכריכה ושמעתי ממנו אנחה, "למה לעזאזל אתה צריך ספר על מהירות על?" שאלתי בבלבול והוא חטף את הספר מידיי והניח אותו בארימת הספרים שעל השולחן, "חשבתי שזה ספר על חזיונות" אמר בשקט ונשען על מדף הספרים שמולי, ראשו מושפל והוא נראה מתוסכל, חרא קטן ומתוק, אל תהיה עצוב.
"אתה רוצה חיבוק?" שאלתי ופתחתי את זרועותיי עושה צעד קטן לעברו, "ממך? לא" ענה בגיחוך קטן וגלגלתי את עיניי, מתקרב אליו במהירות העל שלי ומחבק את גופו הקטן, לבי פועם בחוזקה מהעובדה שהוא כרגע בין זרועותיי, "תחבק חזרה, נסיכה" אמרתי בקול חלש והרגשתי את ידיו הקטנות על גבי.
"מה קרה?" שאלתי והתרחקתי קצת מגופו לאחר שניתקנו את החיבוק, "זוכר את שיטת 'חיי חיזיון' שהיה כתוב בספר שנשרף?" שאל והנהנתי בראשי לחיוב, "אז רציתי למצוא ספר אחר שמדבר על זה אבל… אין" המשיך את דבריו וצמצמתי את גבותי בבלבול,
"למה אתה צריך את זה?" שאלתי והיה אפשר לראות רוק נבלע ברונו לפני שהמשיך לדבר, "היה לי חיזיון, ואני לא כל כך בטוח מה ראיתי שם, ואני רוצה להשתמש בשיטה הזאת כדי לבדוק" השיב והעביר את ידו בשיערו, מה לעזאזל הוא ראה בחיזיון שהוא עד כדי כך רוצה להשתמש בשיטה הזאת? ממה שאני זוכר היא מסוכנת, מאוד, כל טעות הכי קטנה יכולה לגרום לבעיה אחת גדולה.
"מה היה בחיזיון?" שאלתי והוא לקח נשימה עמוקה לפני שהעלה את מבטו אליי, עינינו מצולבות, "אני ועוד מישהו נמצאים בחדר גדול…" עצר את דבריו לשניה ומיד המשיך, "הוא לבוש בחליפה שחורה והוא יותר גבוה ממני, השיער שלו מעט מתולתל ו-"
"זה נייט?" קטעתי את דבריו, "אני לא יודע, לא ראיתי פנים" ענה ונאנחתי, נותן לו להמשיך את דבריו, "ואז אנחנו… אנחנו מתנשקים"

***

במשך כל היום הזה היה מזג אוויר מזויין, היתה רוח חזקה והמון ברקים ורעמים, זה זין, אני שונא את זה.
עכשיו מכריחים אותנו לרוץ במשך חצי שעה סביב המגרש כדי לשמור על הכושר שלנו, אני שונא את זה, הם מכחירים אותנו לשמור על כושר כדי שנוכל להשתמש בכוח שלנו ברמה הכי גבוה שאפשר וזה כבר נהיה מזדיין ומעצבן.
התחלתי לרוץ, הרוח החזקה מצליפה בגופי ומעיפה את שיערי לאחור, החולצה הקצרה שלי נצמדת לגופי ורגליי ממשיכות לרוץ.
"זונה!" שמעתי קריאה מאוחריי ומיהרתי לסובב את ראשי לאחור, זאת קיילין, היא צועקת לעברי ומגבירה את מהירות הריצה שלה כדי להגיע אליי, "אין לך שיעור?" שאלתי מבולבל תוך כדי ששנינו ממשיכים לרוץ סביב המגרש, בזכות הרוח הקרה הזיעה איחרה מלהגיע, מה שנתן לי יותר מוטיבציה להמשיך לרוץ.
"הברזתי" ענתה והיה נראה שהיא מתקשה לרוץ בקצב שלי עקב הנשימות הקשות שיוצאות מפיה, "את מעדיפה לרוץ מאשר לשבת בשיעור?" שאל בגיחוך והיא צחקה מעט, "אני מעדיפה הכל מאשר לשבת בשיעור" השיבה.
הבטתי סביבי, יש מדרגות גבוהות שעליהן יושבים כמה תלמידים, רעם חזק נשמע באוויר כשעיניי פגשו את לואי, שבדיוק יושב עם נייט לידו והם מדברים על משהו, בטח זה משהו מזדיין ולא מעניין הרי זה נייט ונייט הוא זבל משעמם.
שני מזדיינים, לפי מה שלואי סיפר לי הם הולכים להתנשק, ואני הולך לעשות הכל כדי לעצור את זה מלקרות,  אני לא רוצה שזה יקרה…
לואי סובב את מבטו לכיווני, מבטנו נפגשו, לעזאזל עם הנסיכה הקטנה הזאת, אני הולך להראות לו מה הוא מפספס.
אחזתי בקצה החולצה שלי והרמתי אותה מוריד אותה מגופי וחושף את שש הקוביות שלי. הרוח התחזקה וגרמה לגופי לקפוא, לעזאזל, מזג האוויר המזדיין הזה הורס לי את התוכניות.
"לא קר לך?" קולה של קיילין נשמע לידי וסובבתי את מבטי אליה, "אני מסתדר" עניתי והחזרתי חזרה את מבטי אל לואי נדהם לגלות שמבטו עדיין נשאר עליי.
נייט רכן את גופו לכיוון אוזנו של לואי ולחש משהו, שיתרחק מהנסיכה שלי! בן זונה מסריח שלא ילחש כלום ללואי!
לואי הסתכל עליו בהבעה מבולבלת ומיד שניהם קמו מהמדרגות והתחילו ללכת משם.
לא נסיכה אל תלך…
מה אם נייט לחש לו דברים אסורים והם הולכים עכשיו לחדר בודד לעשות אותם?
לא זה יותר מתאים לי לעשות את זה…
מה אם הם הולכים פאקינג להתנשק
פאק, מה אם הם הולכים לממש את החיזיון של לואי?!
לעזאזל שלא יעשו כלום
אני לא רוצה שהנסיכה שלי תהיה עם מישהו אחר…
ברק נראה בשמיים, לעזאזל עם זה
אין לי פאקינג כוח לכלום.