Against The World

פרק 23

נק' מבט, לואי

השתחררתי מבין זרועותיו והשפלתי את מבטי תוך כדי שנשכתי את שפתי התחתונה, "אני לא רוצה לאבד אותך" הוא לחש ונלחמתי בעצמי לא לעלות את מבטי אליו, אני לא רוצה להסתכל בעיניו כי אני יודע שזה יהיה קשה מידיי לא לעשות כלום…
"אני לא יודע מה עשית שגרם לי להרגיש ככה, אבל אתה חשוב לי" הוא הוסיף ובלעתי את רוקי, הרגשתי את ידיו מסיטות את שיערי ממצחי ואוטומטית הרמתי את מבטי אליו, שיט… הו אלוהים…
הוא החל להרכין את ראשו לכיוון מצחי ולבי החל לפעום בחוזקה, לא אל תנשק אותי...
"אני צריך ללכת" אמרתי בשקט וניסיתי ללכת אך הרגליים שלי היו נגדי, קפאתי מולו. הרגשתי את נשימותיו על פניי וזה לגמרי לא עזר למצב שלי, רק גרם לדמי לבעור בכל גופי ופעימות לבי להאיץ.
נאנחתי לפני שלקחתי צעד אחורה והסתובבתי לכיוון יציאת החדר, "חכה אני אלווה אותך" קרא מאחורי והשתמש במהירות שלו כדי להגיע אליי, הוא הופך את הדברים לקשים יותר, אני רק רוצה להסתכל עליו בתור חבר טוב והוא מתגרה בי, הוא יודע כמה השפעה יש לו עליי ויודע בדיוק מה לעשות כדי להוציא אותי מדעתי, אני לא יודע כמה זמן אני אוכל להחזיק את עצמי מלא לעשות כלום ולהתנגד לו…
"לאן אנחנו הולכים?" הוא שאל מאחורי תוך כדי שאנחנו יורדים בגרם המדרגות, "לכיתת חוכמת העל" עניתי לו והתחלנו ללכת במסדרון לכיוון הכיתה.
שתיקה שררה בנינו, רק הצעדים נשמעו באוויר, העברתי לרגע קטן את מבטי אליו וראיתי את ראשו מושפל על הרצפה, כאילו ומתלבט עם עצמו לגבי משהו.
הגענו אל פתח הדלת והסתובבתי אל הארי כדי להודות לו שהלך איתי עד לפה, אך לפני שהספקתי לומר משהו הוא דיבר, "לואי בבקשה אל תסגור את עצמך בפניי" הוא לחש ונשכתי את שפתי התחתונה מבפנים, "ביי הארי" אמרתי בשקט וקולי מעט רעד, הוא נאנח ולפתע הרגשתי את ידו מונחת על לחי ואת שפתיו מנשקות ברכות את לחי השניה, הרגשת חום נשטפה בכל גופי ופניי נצבעו באדום.
"ביי לו, נתראה אחר כך" אמר והלך במסדרון, משאיר אותי לעמוד פה לבד, רק אני ולבי שפעימותיו חזקות ומורגשות בכל איבר בגופי.
לקחתי נשימה כדי להחזיר את עצמי למציאות, פתחתי את דלת הכיתה ושלחתי חיוך קטן לליאם שישב בשולחן בצד הכיתה. התקדמתי לעברו והתישבתי לידו, "לואי הכל בסדר?" הוא שאל והנהנתי בראשי לחיוב, למרות שמה שאני מרגיש עכשיו זה הכל חוץ מבסדר.
"למה?" שאלתי בשקט וסובבתי את מבטי כדי להסתכל עליו, "אתה שקט יותר" אמר וישרתי את שפתיי לקו ישר, ברור שאני אהיה שקט, הארי השאיר אותי חסר מילים לאורך כמה ימים.
"אני בסדר גמור" אמרתי והוא הנהן בראשו בהבנה, בנתיים כל התלמידים האחרים נכנסו לכיתה והאחרונה שנכנסה היתה המורה שלנו.
"בוקר טוב" אמרה וכולנו השבנו לה, "היום נעשה משימה בזוגות" מיד התחילו הרבה רעשים בכיתה וסובבתי את מבטי לליאם, מתכון לשאול אותו אם הוא רוצה שנעבוד כזוג, "אני מחליטה מי יהיו הזוגות!" המורה קראה ובין רגע כל הכיתה השתתקה, היא התחילה לחלק את כל הכיתה לזוגות ואז הגיעה אליי, "לואי, אתה עם נייט" אמרה וסובבתי את מבטי בכל הכיתה, מי זה נייט?
הילדים בכיתה החלו להתחלק לאותם הזוגות שהמורה קבעה ואני המשכתי להסתכל סביבי לחפש מי זה נייט, אך ברגע שהחזרתי את מבטי קדימה מישהו נגלה לעיניי, הוא מעט גבוה, שיערו מתולתל ועיניו ירוקות.
"אתה לואי?" אותו הנער שאל ועניתי לחיוב, "אני נייט" אז זה נייט… וואו…
המורה כתבה על הלוח את המשימה שעלינו לבצע, אנחנו צריכים ללכת לספריה ולמצוא ספר שמדבר על הכוח שלנו, שלהם יותר נכון, ולכתוב דברים שלא ידענו קודם.
כולנו יצאנו מהכיתה והתחלנו ללכת לכיוון הסיפריה, "אני חושב שאני כבר מכיר ספר טוב שיוכל לעזור לנו" שמעתי את נייט אומר מאחורי וסובבתי את פני אליו, "איזה ספר?" שאלתי והחזרתי את מבטי קדימה נכנס בין דלתות הספריה, "קוראים לו ידע זה כוח, אירוני…" גיחך ומתחתי את שפתיי לחיוך קטן, הוא נחמד, יהיה קל לעבוד איתו.
הוא הלך אל עבר מדף ספרים שבצד הספריה והוציא משם ספר אחד מושיט לי אותו, הספר צבע שחור והאותיות עליו בצבע זהב.
'ידע זה כוח' כתוב בגדול על גבי הכריכה, הספר נראה קצת ישן ודפיו בגוון צהבהב. לקחתי את הספר מידיו והתחלנו ללכת אל מקום פנוי בספריה.
התקדמתי למקום פנוי והתישבתי על כיסא שהיה ממוקם ליד שולחן, פתחתי את הספר מולי והתחלתי לקרוא אותו ברפרוף כשראשי מונח בין שתי ידיי. שמתי לב שנייט התישב מולי וספר נוסף מוחזק בידיו, הוא החל לקרוא אותו במהירות.
אני לא כמוהם, אני לא מחזיק בכוח חכמת העל… ואם להיות כנה, אני מרגיש חתיכת אידיוט לידם.
המחשבות שלי הסיחו את דעתי ויצאתי מכל ריכוז שהיה לי קודם, "מעניין, נכון?" שמעתי את קולו של נייט שואל והנהנתי בראשי לחיוב, למרות שאני אפילו לא סיימתי לקרוא את העמוד הראשון.
הבטתי במהירות בנער שיושב מולי, הוא יושב בנוחות על הכיסא ושריריי ידיו בולטים דרך החולצה, שיערו המתולתל מסודר לאחור ועיניו תבועות בירוק כהה, זהה כמעט לאותו הירוק שבעיניו של הארי, אך של הארי הרבה יותר מיוחדות, גוון בהיר יותר וגדולות יותר…
ניערתי את ראשי במהירות ברגע שהבנתי שסרקתי את פניו ליותר מידיי זמן,
"מאוד מעניין…" אמרתי בשקט והחזרתי את מבטי חזרה אל הספר כדי לנתק את קשר העין שנוצר בנינו. לקחתי נשימה עמוקה לפני שסגרתי את הספר, 'ידע זה כוח' האותיות נגלו שנית לעיניי, זה השם הכי מטומטם שאי פעם שמעתי, "מאוד אהבתי" הוספתי לדברי והוא שלח לעברי חיוך קטן שחושף שתי גומות בלחיו, הו...
"איזה חלק הכי אהבת?" שאל ונושך את שפתיו כדי לא לצחוק. חשתי את לבי נוחת, שיט.
"קשה לבחור… מה אתה הכי אהבת?" הפנתי את השאלה אליו כדי שאוכל להשתמש בתשובה שלו. הוא מתח את שפתיו לחיוך קטן וגיחך, "את החלק שהעלו את הרעיון להטיס סוס אל הירח ולראות מה קורה לו שם" ענה ובלעתי רוק שנתקע בגרוני, הו…
"גם שלי!" מיהרתי לענות והוא החל לצחוק, גורם לגומות בלחיו להיות עמוקות עוד יותר, "לא קראת את הספר, נכון?" שאל ולחיי נצבעו באדום, הנדתי בראשי במבוכה, אלוהים זה כל כך מביך.
"זה בסדר…" אמר ואז גבותיו הצטמצמו בשאלה, "תזכיר לי את שמך"
"לואי" עניתי, "שם יפה" אמר ושלחתי אליו חיוך קטן, הוא נחמד… מאוד נחמד…
לפתע נייט סגר את הספר שלו ונעמד על רגליו, "אני הולך לקחת ספר אחר, כבר חוזר" אמר והתחיל ללכת לכיוון מדף הספרים.
קול של דלתות הספריה נפתחות בחוזרה נשמע מאחורי וסובבתי את מבטי לכיוון הרעש, ראיתי דמות רצה לכיווני במהירות, כל כך מהר עד שלא הצלחתי לזהות מי זה.
הוא עצר מולי והחל התנשף בחוזקה כשחיוך דפוק על פניו, הארי אלוהים ישמור! הוא הבהיל אותי!
הסתכלתי סביבי כדי לבדוק שאף אחד לא מסתכל עלינו ואז סובבתי את מבטי חזרה אל הארי, קופסה קטנה מוחזקת בין ידיו הגדולות.
"אז…" אמרתי בשקט וסובבתי את מבטי לשניה לכיוון נייט, הוא עדיין מחפש ספר במדף הספרים, "קרה משהו?"
"כן, אני יודע שהחיזיון שלך אמר שזה לא יצא טעים, אבל הכנתי בכל מקרה" הוא אמר בחיוך והושיט לי את הקופסה, פתחתי אותה וכמה עוגיות בצורות לב נגלו לעיניי, צחוק יצא מפי ולקחתי עוגיה אחת.
נגסתי בה אך זה לא צלח, אלוהים…
"זה מרגיש כמו אבן" צחקתי והוא חטף את העוגיה מידיי ונגס בה, טוב... לפחות… ניסה…
"העיקר הכוונה" אמר והניח את העוגיה חזרה בתוך הקופסה, גיחוך ברח מבין שפתיי והשפלתי את מבטי, "אז מה אתה עושה?"
"עבודה בחכמת על" עניתי והנחתי את ידי על הספר שנמצא לידי, "מה א-"
"אוקיי מצאתי ספר טוב" נייט נכנס בדבריו של הארי ונעמד ליד השולחן, "היי…" אמר בשקט לכיוון הארי וסובבתי את מבטי אליו, גבותיו מצומצמות בבלבול ולסתו הדוקה.
"אה… נייט זה הארי… הארי זה נייט" הכרתי ביניהם וגבותיו של הארי הצטמצמו עוד יותר, מה עובר עליו?
"מי זה?" הארי אמר בארסיות ונאנחתי, "אנחנו עושים יחד את העבודה" עניתי לו והוא גלגל את עיניו  לפני ששילב את ידיו אחת בשניה.
"מה יש בקופסה?" נייט שאל, "זה בשביל לואי, לא בשבילך" הארי מיהר לענות והוא הסתכל על נייט במבט כה קודר, "הארי…" נאנחתי וקברתי את ראשי בין שתי ידיי.
"בכל מקרה… אתה עושה משהו היום אחרי הלימודים?" נייט שאל ושמעתי מהארי נשימה עמוקה, "כן הוא איתי-"
"האמת שלא, אני פנוי" מיהרתי לקטוע את הארי והסתכלתי עליו ומבט כועס, "יופי" נייט אמר ושלחתי לעברו חיוך קטן.
"אני אבוא אלייך מחר בבוקר" הארי התקופף ולחש לאוזני, לבי חדל מלפעום ובלעתי רוק בחוזקה, לא מראה לו שום תגובה לדבריו.
שמעתי צעדים מאחורי וניחשתי כבר שהוא הלך, נשימה שלא ידעתי שהחזקתי יצאה מבין שפתיי, אלוהים אדירים…