Against The World

פרק 27

נק' מבט לואי

"להתראות" קראתי לנייט שהמשיך לצעוד במסדרון אל עבר החדר שלו, אני נעצרתי מול חדרי. הנחתי את ידי על ידית הדלת ופתחתי אותה נכנס פנימה.
"נסיכה! תודה לאל" קולו של הארי שלפתע הופיע בחדרי גרם ללבי לקפוץ בחוזקה ולנשימתי להיקתע בגרוני, אלוהים אדירים מה הוא עושה פה?!
הנחתי את ידי על בית החזה שלי וניסיתי להסדיר את נשימותי, "הארי…" נאנחתי ונכנסתי יותר אל תוך החדר סוגר אחרי את הדלת, "מה לכל הרוחות אתה עושה פה?" המשכתי את דבריי והבטתי בו, הוא שוכב על מיטתי וראשו מופנה אל התקרה, שיקום ברגע זה!
"פאקינג חיכיתי לך כל היום!" קרא לאוויר ולקח נשימה עמוקה, "אז תגיד… החיזיון הזה שלך… התגשם?" שאל בטון שונה מהרגיל והסתכלתי אליו בגבות מורמות, למה הוא שואל דבר כזה, זה לא אמור לעניין אותו.
"אם אתה לא עונה זה אומר שכן?" סובב את מבטו אליי ובלעתי את רוקי, למה זה מעניין אותו כל כך?
"ל-לא" עניתי בשקט והתקרבתי אליו משלב את ידיי, "למה אכפת לך?" שאלתי והוא בין רגע התיישב עם רגליים שלובות, "כי אכפת לי ממך" מיהר לענות ולבי נחת, עינינו מצטלבות, הוא באמת אמר את זה?
הוא קם מהמיטה ונעמד מולי, "למה זה נראה כאילו אתה לא מאמין לזה?" שאל והעלתי באיטיות את מבטי אליו כדי להמשיך את קשר העין שנוצר בנינו שגורם לפעימות לבי להיות חזקות ומהירות.
"כי אני לא יודע אם להאמין או לא" השבתי ושמתי לב שעיניו הירוקות החלו להימתח לצדדים, הוא מחייך.
ידיו הונחו על מותני וקירבו אותי אליו, ראשו ליד אוזני, "למען האמת נסיכה, אתה הדבר הכי יקר שלי" לחש אל אוזני והידקתי את לסתי כשחשבתי את פעימות לבי חזקות יותר, "אני לא שלך" השבתי לדבריו וגיחוך יצא מפיו, ידיו ירדו ממותניי, "מכל מה שאמרתי זה הדבר היחיד ששמעת?" שאל והלך לאחור, נשען עם גבו כנגד הקיר בידיים משולבות, גלגלתי את עיניי ממנו והעברתי את ידי בשיערי, "אז מה אתה עושה בחדר שלי?" שאלתי בהשפלתי את מבטי לרצפה, מנסה להתעלם מכל מה שקרה לפני רגע, "אז מי זה מי שאתה מנשק בחיזיון?" שאל באותו הטון שדיברתי ואנחה יצאה מבין שפתיי, "שניים יכולים לשחק במשחק הזה, לו, לשנות נושא כדי לא לדבר? פתטי…" אמר בקול חלש והתנתק מהקיר מתחיל לצעוד בצעדים קטנים לכיווני.
הפנתי את מבטי ממנו אך הרגשתי את ידו הגדולה על צד עורפי, שפתיו נושקות את לחי גורמות לצמרמורת חסרת רחמים לעבור בכל גופי, "אם היינו סתם, לא הייתה מגיב בצורה הזו לנשיקות שלי" אמר בשקט והלך לכיוון היציאה מחדרי, משאיר אותי עומד המום בחדר עם מתיחה מייסרת שמורגשת בבטני התחתונה, אוי אלוהים…
המגע שלו נחרט בעורי, המקומות שנגע בהם כרגע בוערים כאילו אש רוקדת מעליהם, זכרונות מאותם הרגעים שהיה נוגע בי עלו חזרה לראשי, להרגשת חוסר השליטה שעוברת בי כשעושה זאת.
לקחתי נשימה עמוקה כדי לאפס את מחשבותיי, אך זה לא עזר, המחשבות רק נעשו חזקות יותר.
הלילות שהינו ישנים ביחד עלו חזרה לראשי, להרגשה שלי מכורבל לתוכו וזרועותיו השריריות עליי מחממות ומגנות עליי.
צמרמורת זרה החלה לעבור בגופי, באיטיות מייסרת, לוקחת איתה כל טיפת שפיות שעוד נשארה בי, למרות שהכל משחק בשבילו זה עדיין מרגיש מדהים כאשר הוא אוחז בי בצורה הזו.
"הרבה זמן לא עשיתי את זה" שמעתי לפתע את קולו של נייל מאחורי שגרם לכל גופי לקפוץ בשניה אחת, "אני חייב לחזור לעשות את זה, זה כיף להשתגר אלייך ולהבהיל אותך" המשיך את דבריו וגלגלתי את עיניי ממנו, מנסה להרגיע את התחושות שעוברות בגופי מהמחשבות שהציפו אותי.
"מה… מה אתה עושה פה?" שאלתי מנסה לאזן את קולי שהיה רועד, בלעתי רוק והבטתי סביבי כדי להסיח את דעתי מהמחשבות, בעיקר מהצמרמורות שמורגשות בבטני התחתונה.
"אני לא יודע אם סיפרו לך או לא, אבל יש מנהג בפנימיה שתמיד לפני נשף עורכים מסיבה" אמר והתקדם לכיוון הארון שלי ופתח אותו, "נשף החורף בעוד כמה ימים והיום עורכים את המסיבה" המשיך והוציא מהארון חולצה ומכנס וזרק לעברי, "במסיבה מזמינים את מי שאתה רוצה להיות איתו בנשף" הוסיף לדבריו והתקופף אל הרצפה כדי לקחת את נעליי וזרק לעברי, זזתי מהר לפני שזה יפגע בי, הוא אידיוט.
"אז תתארגן מהר, המסיבה עומדת להתחיל בשמונה, זה בדשא שמחוץ לבניין הפנימיה, נתראה שם" סוף סוף סיים את דבריו ולפני שאפילו הספקתי להוציא מילה מפי הוא השתגר אל מחוץ לחדרי.
לקחתי כמה שניות כדי לעכל את כל מה שקרה הרגע, הרבה דברים בקצת זמן, זה כבר יותר מידיי…
הורדתי ממני את בגדיי ולבשתי את הבגדים שנייל זרק לעברי, אלו בגדיו של ליאם שהוא הביא לי כיוון שהבגדים שלי נשרפו, אני חייב לקנות בגדים חדשים.
סידרתי את הבגדים על גופי והעברתי את אצבעותיי בין שיערות ראשי, הלוואי וכל המחשבות שלי היו נעלמות.
לפתע שירים רועשים החלו להיות מושמעים מבחוץ, הבטתי בשעון והוא הראה שהשעה היא בדיוק שמונה בערב, המסיבה החלה.
צעדתי לכיוון דלת החדר ויצאתי ממנו, מתחיל ללכת במסדרון לכיוון גרם המדרגות יחד עם עוד הרבה תלמידים שצועדים לצידי.
"טומלינסון!" קריאה נשמעה מאחורי, סובבתי את מבטי לאחור וליאם כרך את ידו סביב כתפיי, "מסיבה ראשונה שלך בפנימיה, מתרגש?" שאל, אני מרגיש יותר מידיי דברים ברגע זה שאני אפילו לא מסוגל להבחין מה זה כל דבר…
המהמתי בקולי לחיוב וכשהבחנתי שהמוזיקה נעשתה חזקה יותר הבנתי שאנחנו קרובים לדלתות הפנימיה. יצאנו מביניהן והתקדמנו לכיוון שממנו המוזיקה יוצאת, שם נערכת המסיבה.
התחלנו לראות הרבה תלמידים רוקדים בצליליי המוזיקה החזקה, בצד הרכבה היה סוג של בר כזה, כמה בקבוקי זכוכית היו מסודרים עליו וערימות של כוסות היו מונחות עליו.
"בוא!" ליאם קרא אליי מנסה להתגבר עם קולו על המוזיקה החזקה שהיתה, הוא משך בידי והלכתי אחריו, הסתכלתי קדימה לכיוון שלוקח אותי והצלחתי לזהות שם את זאין ונייל, כשהתקרבתי יותר הצלחתי לראות שגם זואי וקיילין איתם וכולם רוקדים וצוחקים אחד עם השני. חלקם מחזיקים כוסות עם משקה אלכוהול בידיהם, אז הם הולכים להשתכר כאילו אין מחר, הא…
"קח!" נייל הושיט לי את הכוס שהוחזקה בידו אך הנדתי את ראשי לסירוב, אני לא שותה, אני לא הולך לשתות.
המוזיקה התגברה, התלמידים החלו לרקוד ולהשתולל בקצב המוזיקה, הם מתחילים להשתכר, אפשר להבחין בכך על ידיי התנהגותם.
לפתע הרגשתי יד אוחזת בזרועי ומושכת אותה לאחור, סובבתי את מבטי אחורה וראיתי את נייט מושך אותי לפינה ריקה מאנשים בצד הרכבה. עברנו את כולם אך עדיין המשכנו ללכת כדי להתרחק מהמוזיקה החזקה.
הוא עצר את צעדיו וכך גם אני, מסתכל עליי בחצי חיוך והשבתי לו גיחוך קטן, "אז…" התחיל את דבריו ולקח צעד קרוב אליי, עיניו הירוקות הצטלבו בעיניי.
העיניים האלה… קיים דמיון גדול בינן לבין של הארי, אלוהים אדירים שיפסיק לעלות לי למחשבות כל הזמן!
"חשבתי שזה יכול להיות נחמד אם… אתה יודע, נלך ביחד לנשף החורף" המשיך את דבריו ושפתי נמתחו לחיוך רחב וחושף שיניים, "רוצה?" סיים את דבריו ושתי ידיו הונחות על כתפי, הטתי מעט את מבטי כלפי מעלה כדי להמשיך להביט בו, "אני אשמח" עניתי לו ומיד הוא התקרב אליי וכרך את זרועותיו סביב גופי. הנחתי את ידיי על גבו ושמתי לב שהידק את האחיזה לו סביבי, כמו שהארי תמיד היה עושה לי.
לקחתי צעד לאחור והתנתקנו מהחיבוק, מתחילים לחזור לכיוון המסיבה.
"איפה היית?" ליאם שאל בצעקה כשחזרנו אל כולם, כוס מוחזקת בידו, נראה ששתה. "עם נייט, הוא הזמין אותי לנשף החורף" עניתי לו ולפתע הפסיק לרקוד, "גם אני צריך למצוא מישהי…" אמר בקול חלש והעביר את מבטו על כל האנשים עד שנעצר על מישהי, "חכה רגע" הוסיף והתחיל ללכת לכיוון אותה הילדה שמבטו מופנה אליה, צחוק קטן יצא מבין שפתיי והמשכתי ללכת לכיוון כולם.
ראינו את כל החבורה יושבים במעגל קטן על הרצפה כאשר בקבוק אלכוהול ריק מונח באמצע המעגל, "לואי! נייט! בואו!" קיילין קראה לעברנו והלכנו להתישב ביחד במעגל. רק רגע אחד… היכן הארי? הוא לא יושב במעגל.
הבקבוק החל להסתובב, בזמן שאנחנו מחכים שיסתובב התחלתי להרגיש את ידו של נייט מונחת על גבי ועוברת מעלה ומטה ברכות ובאיטיות, לבי החלש להאיץ את פעימותיו ושפתי נמתחו לחיוך קטן, אך הוא ירד בין רגע כשנזכרתי במה שקרה עם הארי בחדר, על הצמרמורת המיסרת שהרגשתי בכל גופי כאשר נגע בי, על הנשימות הרועדות שהוא גורם להן כאשר מעביר את אצבעותיו על מותניי, אלוהים! לואי תפסיק לחשוב עליו כך! אתם רק חברים טובים!
הבקבוק נעצר, "קיילין" נייל אמר והסתכל עליו במבט משועשע, "אמת או חובה?" שאל ולכמה שניות היא נראתה חושבת על שהגיעה לתשובה, "חובה"
"חובה עלייך… חובה עלייך להתמזמז עם מישהו רנדומלי במסיבה" נייל אמר וקיילין נאנחה לפני שקמה והתחילה ללכת לכיוון רכבת הריקודים, היא עברה בין כמה אנשים עד שנעצרה מול גבר אחד והניחה את ידה על כתפו, נראה שמפלרטטת איתו.
"אוקיי ממשיכים" נייל קרא וסובב שנית את הבקבוק, ברגע שנעצר הוא הצביע עליי ועם צדו השני על זאין, "לואי… אמת או חובה?" שאל ולקח לי כמה שניות לחשוב על תשובה, "אמת" עניתי וזאין נראה חושב.
"מבין כל מי שיושב פה, על מי אתה הכי סומך?" שאל והעברתי את מבטי על כל משתתפי המשחק.
הבן אדם היחיד שיודע את הסוד הכי גדול שלי לא נמצא פה, זה גם מי שאני סומך עליו הכי הרבה, כנראה שאצטרך להסתפק בתשובה נכונה חלקית, "נייט" השבתי וידו שעדיין היתה מונחת על הגב שלי הונחה על מותני וקירבה אותי אליו לחיבוק קטן, "אתה יכול לסמוך עליי" לחש מעל אוזני ולבי החל לפעום בחוזקה. הבקבוק המשיך להסתובב.
המשכנו לשחק אך לא כל כך הקשבתי למהלך המשחק, אני העברתי את מבטי על כל רכבת המסיבה אך לא הצלחתי לזהות את הארי שם, איפה הוא, זה מתחיל להדאיג אותי…
"נייט!" ליאם קרא והחזרתי את תשומת לבי אל המשחק, עכשיו תורם של ליאם ונייט, "אמת או חובה?" ליאם שאל, "חובה" ענה במהירות שזה הצליח להוציא גיחוך מכמה משתתפי המשחק.
זואי לחשה משהו לאוזנו וחיוך אידיוטי עלה אל שפתיו של ליאם, "חובה עליך לנשק את לואי"
לבי החל לפעום בחוזרה שאני בטוח כבר שנייט מסוגל לשמוע זאת, "לואי זה בסדר?" נייט שאל ובלעתי את רוקי שנתקע בגרוני, "כ-כן" עניתי בשקט וכמה קריאות עידוד הושמעו לידנו.
הסתובבתי לעברו וידו הגדולה הונחה על לחי ומקרבת את פניי אליו, עצמתי את עיניי כשהרגשתי את נשימותיו החמות על פניי, אך ברגע ששפתינו היו מאוד קרובות רעם נשמע באוויר שהקפיץ את כל גופי בשניה אחת והתרחקתי לאחור, הו אלוהים…
"הארי! בוא תצטרף!" קיילין קראה וסובבתי את מבטי לאחור לכיוון אשר קראה אליו, הארי עומד שם, ידיו משולבות ולסתו מהודקת בחוזקה, הוא הולך בצעדים גדולים ומהירים לכיוון בר המשקאות,
לא! לא! לא!
שלא יעז לשתות!
"אני עוד מעט חוזר" אמרתי וקמתי מהרצפה מתחיל ללכת לכיוונו של הארי.
"תפסיק את זה" אמרתי ברגע שהייתי לידו, הוא נשען עם גופו על הבר וכוס מוחזת בין ידיו, "להפסיק את מה?" שאל והיה אפשר להרגיש בטון קולו כמה מתוסכל הוא מרגיש, אך מדוע הוא מרגיש כך?
"תפסיק להסתכל על האלכוהול כאילו זה הדבר היחיד שיכול להציל אותך עכשיו, זה רק פוגע בך" אמרתי והוא סובב באיטיות את מבטו אליי, הוא היה נראה כה חסר רגשות, מותש מכל אשר עובר עליו. צחוק מזלזל יצא ממנו, "אבל זה הדבר היחיד שיציל אותי" השיב לדברי ולקחתי נשימה עמוקה, הנדתי בראשי כדי לשלול את דבריו, יש כל כך הרבה דברים אחרים שיכולים לעזור לו ובמקום למצוא מה הם הוא פשוט בורח לאלכוהול.
"יש לך עוד דברים שיעזרו, יש לך אותי" ניסיתי לשכנע אותו שהוא לא חייב לשתות כדי להרגיש טוב, אך בתור תגובה הוא גלגל ממני את עיניו, "לא בדרך שאני רוצה" השיב בקול חלש, "מה?" שאלתי מבולבל והוא העביר את ידו בין שערותיו והשפיל את מבטו, "עזוב…" אמר וקירב את הכוס אל פיו אך לפני שהספיק ללגום ממשקה האלכוהול חטפתי את הכוס מידו.
"תפסיק אתה לא צריך את זה" אמרתי והנחתי את הכוס חזרה על הבר, "מאיפה אתה יודע מה אני צריך, אתה לא מכיר אותי" ירק לעברי ושפתיי התנתקו אחת מהשניה בהלם מוחלט, אני מנסה לעזור לו וזאת ההתנהגות שלו כלפיי?
"אני מכיר אותך מספיק כדי להבין שאתה לא צריך את זה!" הגברתי את קולי, מנסה להחדיר לו טיפת היגיון לראש, "לואי פשוט תעזוב אותי בשקט" נאנח ולקח צעד להתרחק מהבר אך אחזתי בידו כדי שלא ילך, "למה? למה אתה לא נותן לי לעזור לך?" שאלתי במעט כעס והוא חזר להישען על הבר כמו שעשה מקודם, "תלך מפה לואי, לך לנייט הזה שלך ותעזוב אותי בשקט" קבר את ראשו בין ידיו והעלה אותו חזרה אליי, מסתכל עליי במבט מלא רגשות אך אף אחד מהם לא ברור לעין.
"לא! תסביר לי מה עובר עלייך!" כמעט צעקתי עליו שיעשה זאת, נמאס לי שהוא לא אומר לי מה קרה, אני יכול לעזור לו!
"רוצה שנלך ביחד לנשף?" לפתע שאל ולקח צעד קרוב אליי, עיניו הירוקות החלו לנצוץ וטיפטוף קל החל, לבי נחת עקב השאלה שלו, לא ציפיתי לשמוע זאת ממנו.
"מה? מה זה קשור עכשיו?" 'אלתי מבולבל ונאנח, "תענה על השאלה" אמר בשקט והוא לרגע קטן נשך את שפתו התחתונה והשפיל את מבטו, הגשם מתחזק.
"אני כבר הולך עם נייט…" עניתי בקול שקט והוא העלה באיטיות את מבטו אליי כשגיחוך מזלזל יוצא מבין מפיו, "רואה? רצית לדעת מה עובר עליי, הנה, מרוצה?" קולו היה חלש וחיוך מאולץ על שפתיו, "מה? הארי אני לא מבין…" אמרתי וצמצמתי את גבותיי אחת לעבר השניה, מה עובר עליו, הוא מתנהג מוזר כל כך.
"ברור שלא תבין, אפילו אני בעצמי לא מבין מה עובר עליי" מלמל לעצמו והעלה שוב את מבטו אליי, רוח חזקה החלה, "עזוב, פשוט עזוב, תעשה ובה ותעזוב את זה" המשיך את דבריו ולקח צעד לאחור, הגשם החל להתחזק ורעמים נשמעו בחוץ.
הארי משך באפו ולפי כמה שקו לסתו היה חד הבנתי שהידק את שיניו,
"לואי!" קריאה נשמעה מאחורי, זה נייט.
"חבר שלך קורא לך" הארי אמר בשקט בקול רועד, "הוא לא-" קטעתי את עצמי ברגע שראיתי ששתה את כל תכולת הכוס, "הארי…" אמרתי בשקט והוא סובב את מבטו אליי, עיניו נוצצות ומעט אדומות, הוא בוכה?
"ביי לואי" לחש והשתמש במהירות העל שלו כדי לצאת מהמסיבה והתקדם לכיוון הפנימיה.
"מה אתה עושה פה? אנחנו כולנו שם" נייט אמר ושנינו התקדמנו לכיוון כל החבורה.
סובבתי לרגע את מבטי לאחור, לאיפה שאני והארי הינו, הוא בכה?
אני מעולם לא ראיתי אותו בוכה…

***

המסיבה נגמרה, כולם התחילו ללכת לכיוון חדריהם, אני ושאר הבנים עלינו בגרם המדרגות לעבר חדרי השינה של הבנים.
"לילה טוב!" קראתי לשאר הבנים שהמשיכו ללכת במסדרון לכיוון חדריהם ונעצרתי מול חדרי, מניח את ידי על ידית הדלת.
סובבתי את מבטי הצידה תוך כדי שחשבתי בלבי משתגע בבית החזה שלי, החדר של הארי…
האם עליי לבדוק מה שלומו? הוא היה נראה כה שבור במסיבה, זה כאב לראות את זה.
הורדתי את ידי מהידית וצעדתי לכיוון חדרו של הארי, לקחתי נשימה עמוקה לפני שדפקתי על חדרו שלוש פעמים.
אין תגובה.
פתחתי את הדלת באיטיות, "הארי?" נכנס אל תוך החדר וסגרתי אחרי את הדלת, נכנסתי יותר אל תוך החדר ושפתיי נמתחו לחיוך כשראיתי אותו שוכב על מיטתו, עיניו עצומות וידיו כרוכות סביב כרית ליד חזהו, כאילו ורוצה לחבק משהו.
התקרבתי אליו בצעדים קטנים ומתישב לידו באיטיות, הרמתי את ידי בקצת חשש אך ניסיתי להעיף כל מחשבה שעצרה אותי מלעשות את מה שאני רוצה לעשות.
הנחתי את ידי על לחיו והתחלתי להעביר אותה מעלה ומטה באיטיות מייסרת, מרגיש את עורו הרך בקצות אצבעותיי.
עיניו הירוקות נפקחו באיטיות גורמות לצמרמורת מייסרת לעבור בכל חלק בגופי, שלחתי לעברו חיוך קטן והוא הסתכל עליי במבט מבולבל, "לואי?" שאל בקול חלש והתקרבתי אליו מעט, "היי" עניתי בשקט והרמתי את ידי מלחיו, "מה אתה עושה פה?" שאל מבולבל אך התעלמתי משאלתו, לקחתי את הכרית שהחזיק בין שתי ידיו והנחתי אותה על קצה המיטה ליד ראשו, הורדתי את נעליי והכנסתי את רגליי מתחת לשמיכה.
הסתכלתי עליו, חיוך קטן על שפתיו, אני שמח לראות אותו כך אחרי מה שקרה במסיבה, הוא חושב שאני לא מכיר אותו, אבל אני מכיר אותו מספיק כדי לדעת שהדבר הכי יעזור לו עכשיו זה חיבוק.
הוא זז מעט אחורה כדי להשאיר לי מקום והתקרבתי אל גופו, ידיו הונחו סביבי ואני הנחתי את ידיי על זרועותיו, נשען עם ראשי על הכרית ומתקרב אל גופו אף יותר.
"אני מצטער ששתיתי, זה אפילו לא עזר, לא הייתי צריך לשתות" לחש ואוזני וקברתי את ראשי בצווארו, מריח את ריחו הטוב.
"זה בסדר… אני אשאר איתך פה עד שתירדם, אוקיי?" שאלתי בלחישה והוא המהם בקולו, "לילה טוב נסיכה" לחש ואוזני וצחוק קטן נפלט מפי,
"לילה טוב" השבתי לו ואחיזתו סביבי התהדקה, מרגיש כה מוגן ובטוח בין זרועותיו.