Against The World

פרק 11

כעס, אכזבה, קנאה
כל הרגשות שאף אחד אף פעם לא רוצה להרגיש מורגשים אצלי.
"נסיכה!" קול עמוק קורא מאחורי אך לא הסתובבתי, זה לא מופנה אליי,
דלת עומדת מולי, המספר 129 מונח עליה
חדר לידי….

צלצול שעון המעורר העיר אותי, לפתע הרגשתי את הכל מסתובב סביבי ואת ראשי כואב בכאב חד שלוקח ממני כל מחשבה שהיתה בראשי, גורם לי להתרכז רק בכאב, זה כל כך כואב…
החלום הזה, הרגיש כל כך אמיתי, כאילו אני שם, כאילו וזה באמת קרה לי…
הסתכלתי מסביבי וראיתי שהארי לא פה, הקלה הורגשה בי וקמתי מהמיטה מתחיל להתארגן.
לאחר כמה דקות התחלתי לצעוד לכיוון הדלת ופתחתי אותה,  "בוקר טוב" ראיתי את ליאם יוצא מחדרו בדיוק באותו הזמן שאני יצאתי מחדרי. שמעתי קול ניפוץ זכוכית מאחורי, מהר סובבתי את ראשי לאחור ודלת עם המספר '129' הופיעה מולי, החדר של הארי. מה קורה שם?
"לואי אתה בא?" ליאם קרא לי והשיב את תשומת לבי אליו, "כן… כן" מלמלתי והמשכתי להתקדם במסדרון לצד ליאם. המון תלמידים עוברים לידינו וכולם בדרך לאותו מקום, חדר האוכל.
נכנסנו אל החדר הגדול והתישבנו בשולחן הקבוע, התישבתי ליד קיילין והיא הסתכלה מסביב ואז מבטה עבר אליי בשאלה, "איפה הארי?" שאלה, "אני לא יודע" עניתי בשקט, מזגתי אוכל לצלחת שלי והתחלתי לאכול.
בדקות האחדות שעברו היתה שתיקה מסביב השולחן, עד שהרגשתי יד מונחת על כתפי וסובבתי את מבטי לאחור, הארי. חיוך לא מוסבר מופיע על פניו ועיניו נראות עייפות, לא הצלחתי להבין מה עובר עליו, כי כל דבר שראיתי עליו משדר לי משהו שונה.
הוא התישב בכיסא שהיה לידי ובמהירות מזג לעצמו אוכל לצלחת והחל לאכול, הוא אוכל מהר, מהר מידיי, קורה לו משהו.
"לואי אתה יודע, אני חשבתי על משהו" אמר תוך כדי שאכל וסובבתי את מבטי אליו בשאלה, "על מה חשבת?" שאלתי ולקחתי עוד קצת מהאוכל והכנסתי לפי.
"חשבתי על איך אני מזיין ממך את הצורה" האוכל נתקע בגרוני והתחלתי להשתעל, מה?!
סובבתי את מבטי אליו וצמצמתי את גבותיי בכעס, הוא חייך חצי חיוך והמשיך לאכול, "כן, אתה לא תאמין! זה היה-"
"תשתוק" קטעתי אותו והעברתי את ידי בשיערי, מה עובר עליו? הוא לא היה ככה אתמול, הוא היה הרבה יותר רגוע אתמול, זה כאילו הוא שני אנשים שונים. משהו קורה לו ואני יכול לראות את זה, אבל אני לא יודע מה. הוא המשיך לאכול אך כל התיאבון הלך ממני, רציתי ללכת מהשולחן הזה.
"מה עובר עליך?" שאלתי בלחישה והוא הסתכל עליי במבט לא מוסבר ואוכל בתוך פיו, "אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני בסדר גמור" השיב והמשיך לאכול, אך ידעתי שהוא לא דובר אמת, כי הוא לא בסדר, זה שקוף לעין שההתנהגות שהיתה לו אתמול שונה לחלוטין מההתנהגות עכשיו.
כשכולנו סיימנו לאכול קמנו מהשולחן והתחלנו להתקדם כל אחד לכיתה שלו, כי עכשיו זה הזמן להתאמן לכוחות, אך אני לא אכנס לכיתה של החכמת על, אני אלך לספריה, לבדוק אם יש עוד ספר שנותן יותר מידע על הכוח שלי.
"ליאם, אליזבת קראה לי לשיחה איתה, אני לא אכנס לשיעור" שיקרתי והסתובבתי לכיוון המשרד של אליזבת, הם המשיכו להתקדם במסדרון וברגע שלא ראיתי אותם יותר שיניתי את כיווני והלכתי לספריה, בטוח יש שם עוד ספרים על חזיונות.
נכנסתי אל החדר הגדול שהיה ריק מתלמידים והלכתי אל המדף שעליו היה מונח שלט 'כוחות' . התחלתי לעבור בין כל הספרים שהיו במדפים ולא מצאתי שום ספר שהיה נראה שונה או שהיה רשום עליו משהו שקשור לחזיון. נאנחתי ונשענתי על מדף הספרים, העברתי את ידו בין שיערות ראשי ולקחתי נשימה עמוקה. ראיתי ערימת ספרים מבולגנת על שולחן אחד והתחלתי ללכת לכיוונו, החדר ריק מאנשים כך שהסיכויי שמישהו יראה אותי הוא קלוש, אז אני לא צריך להסתיר את זה שאני קורא ספר על חזיונות.
התישבתי בכיסא שהיה ליד השולחן והעיינתי בספרים, היה המון ספרים על טלפורטציה, כמה על טלקינזיס, ואחד על מהירות על. קמתי מהשולחן וחזרתי אל מדף הספרים, בטוח יש משהו שפספסתי, זה לא הגיוני שקיים רק ספר אחד!
לפתע שמעתי רעש מאחורי והסתובבתי בבהלה, ראיתי את הארי שוכב באחת הספות ומסתכל עליי בחיוך חושף שיניים, גלגלתי את עיניי והמשכתי לחפש אחד ספר מידע נוסף,
"אז מה השקרן האהוב עליי עושה?" קולו העמוק הדהד במוחי ולא עזב אותי, שקרן… כמות השקרים שאני אומר גדלה מיום ליום, זה לא אפשרי להמשיך כך אך אני חייב.
"מתכוון להתעלם ממך" עניתי בשקט והמשכתי לחפש ספר. התיאשתי מלחפש על המדף והתחלתי לחפש אותו בין הערימות ספרים שהיו בכמה שולחנות.
"זה נשמע כיף, זה מה שההורים שלי עשו לי בכל הזמן שאני פה" גיחך וסובבתי את מבטי אליו בגבות מורמות, "כמה זמן אתה פה?" שאלתי והוא התישב בספה והסתכל עליי, "כמעט שלוש שנים" ענה ובלעתי רוק שנקטע בגרוני, כמעט שלוש שנים שההורים שלו לא יוצרים איתו קשר…
"למה הם לא מדברים איתך?" שאלתי והוא סובב את מבטו אליי במבט לא מוסבר, "למה שאני אגיד לך?" ענה וגלגלתי את עיניי, הסתובבתי חזרה אל הספרים והמשכתי לחפש אחר ספר נוסף.
"מה אתה מחפש בכלל?" הארי שבר את השתיקה ששררה בנינו לכמה דקות, עברתי בין כל הספרים שהיו והתיאשתי, לא קיים ספר נוסף…
"מחפש עוד ספר על חזיונות" עניתי והלכתי להתישב בכיסא שהיה ליד השולחן האחרון שבדקתי את הספרים עליו, "אתה רוצה לעשות את שיטת חיי חיזיון?" הוא שאל ומהרתי להניד את ראשי בשלילה, "פחדן" צחק וגלגלתי את עיניי, מותר לי לפחד כשהשיטה הזאת היא סיכון חיים!
"אוליי במקום לשבת ולרדת עליי-"
"אני לא רוצה לרדת עלייך, אני רוצה לרדת לך" קטע אותי גורם גם לנשימתי להיקטע בגרוני, אוי אלוהים אני הולך מפה.
"לא אל תלך, אני בכל זאת צריך נוף יפה בחיים" אמר עוצר אותי מהליכתי,
"מה…" עניתי בבלבול והוא גיחך, הוא אומר שאני יפה?
"התחת שלך" אמר, זהו אני לא מוכן להישאר פה אפילו לא לעוד שניה אחת!
"נסיכה!" שמעתי אותו קורא מאחורי אך התעלמתי, "מה אתה רוצה זונה?" קולה של קיילין נשמע מאחורי והסתובבתי מהר, הוא קרא לקיילין נסיכה? הוא אמור לקרוא לי נסיכה...
"מה אתם עושים פה?" היא שאלה והתישבה ליד הארי, "לואי בדיוק הולך" אמר ואז סובב את מבטו אליי, "ביי!" צעק והחזיק את תשומת לבו אל קיילין. גלגלתי את עיניי ויצאתי מהספריה.
התחלתי להתקדם אל דלת היציאה מהבניין אך ראיתי את אליזבת במסדרון מסתכלת עליי וקראת לי עם מבטה לדבר איתה,
"בוקר טוב לואי" אמרה בקול רך והשבתי לה חיוך, "מה שלומך?"
"בסדר" עניתי לה והיא שלחה לעברי חיוך, "אז מה אתה עושה?" היא שאלה ופתחה את דלת משרדה, מסמנת לי להיכנס. נכנסתי והיא מיד אחריי,
"הייתי בספריה" עניתי והתישבתי בכיסא שהיה מול הכיסא שעליו התישבה, "ראיתי את הארי גם בדרך לספריה, הוא היה איתך?" שאלה.
"כן" עניתי בשקט, חוסך ממנה את מה שקרה בתוך הספריה.
"אגב הארי, אני רוצה לדבר איתך עליו" אמרה והתישבה זקוף בכיסא, צמצמתי את גבותיי בשאלה והבטתי בה, "אוקיי…" עניתי בבלבול והיא לקחה נשימה.
"בזמן האחרון הוא לא מתנהג כמו עצמו, שנה וחצי שכאילו החליפו אותו בבן אדם אחר, שונה לחלוטין. פעם הוא היה בן אדם מתחשב שדואג לאחרים, הוא נעשה בודד כמו זאב חסר הלהקה שלו, הוא נעשה עצבני יותר, ציני יותר, לא ה-הארי שאני מכירה"
"מה את חושבת שעובר עליו?" שאלתי אותה והיא לקחה נשימה עמוקה, "אני לא יודעת…" ענתה בשקט והשפילה את מבטה.
"הוא סיפר לי שקרה משהו עם ההורים שלו, אוליי הוא פשוט כועס עליהם" ניחשתי שזה מה שקרה לי והיא החזירה את מבטה אלי,
"אני אנהל איתו שיחה על כך מאוחר יותר, אתה מוזמן ללכת לואי. המשך יום נעים" אמרה בחיוך קטן,
"תודה, גם לך" השבתי לה ויצאתי מהמשרד שלה.
ידעתי שמשהו עובר על הארי! איך שהיא תיארה אותו לפני שנה וחצי ככה הוא התנהג אתמול אליי והיום הוא כאילו… בן אדם שונה לגמרי.
עליתי בגרם המדרגות אל מגורי הבנים והתחלתי ללכת במסדרון אל חדרי, נכנסתי לחדר וסגרתי אחרי את הדלת. אני אקרא קצת מהספר על החזיונות, אוליי יש משהו שפספסתי- איפה הוא?
הוא היה מונח הבוקר על השולחן שלי, איפה הוא? אלוהים …
התחלתי לחפש אותו בכל החדר אך ללא הצלחה, איפה הוא לכל הרוחות?!
התישבתי על קצה מיטתי ולקחתי נשימה עמוקה, אלוהים אדירים איפה הוא כבר יכול להיות?! היחיד שידע שהספר אצלי בחדר זה… הארי…
הוא לקח את הספר?
קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, הולך שני צעדים ימינה והגעתי אל דלת נוספת עם המספר '129' עליה, החדר של הארי. הוא לא בחדר, הוא בספריה… אני רק אכנס לכמה שניות לקחת את הספר ואצא, זה בסדר, לא?
הנחתי את ידי על ידית הדלת ופתחתי אותה, נכנס אל תוך חדרו. צעדתי אל תוך החדר ושמעתי רעש של שבירה בכל צעד שעשיתי, הבטתי לרצפה וראיתי המון שברי זכוכית מפוזרים על כל רצפת חדרו, מה קרה פה?
המשכתי להתקדם אל שולחנו וראיתי את הספר שם, פתוח על העמוד שמסביר על שיטת חיי חיזיון.
לקחתי את הספר בין שתי ידיי וסגרתי אותו. העברתי את מבטי לכל חדרו של הארי ושמתי לב שהכל פה מבולגן, שום דבר לא במקום. דלתות הארון שלו פתוחות וכוס זכוכית היתה על מדף אחד בתוך הארון. הרמתי אותה בידי וריח של אלכוהול יצא ממנה, הוא שותה?
לפתע שמעתי את הדלת נפתחת והסתובבתי במהירות, הארי מסתכל עליי בשאלה ואני פשוט עמדתי, שתקתי, מה אגיד לו?
"מה אתה עושה פה?" שאל ונכנס אל תוך החדר סוגר אחריו את הדלת, בלעתי רוק והרמתי את כוס הזכוכית לעברו, "יש לזה ריח של אלכוהול, הארי אתה שותה?" שאלתי והוא השתמש במהירות העל שלו כדי לקחת את הכוס מידי והניח אותה על השולחן.
"מה אתה עושה פה?" שאל שנית, "באתי לקחת את הספר" אמרתי בשקט והוא נשאר עם אותה הבעת פנים שהיתה לו, כעס עם קצת רצינות.
"לקחת, עכשיו תצא" אמר וסגר את דלתות הארון, "לא ענית לשאלה שלי" אמרתי והנחתי את הספר הזה על השולחן שלו, "אתה שותה?"
"זה לא עניינך" ירק לעברי וגלגלתי את עיניי, "אני אקח את זה כ-כן" השבתי לו.
"למה אתה עושה את זה?" שאלתי, "עושה את מה? אותך?" גיחך ולקחתי נשימה עמוקה, הוא מוכן להיות רציני לכמה שניות?
"שותה" אמרתי והבטתי בו, "אתה עכשיו בהשפעת האלכוהול, נכון?" שאלתי ולקחתי צעד קרוב יותר אליו, עיניו נראו עיפות ואדומות, זיעה מופיעה על מצחו ונשימותיו כבדות. "נכון?"
"נסיכה, אם השיחה הזאת לא תתדרדר לסקס סוער אתה מוזמן ללכת" אמר והצביע לכיוון הדלת,
"אני לא אלך עד שתענה על השאלה שלי"  הצהרתי בפניו ושילבתי את ידיי אחת בשניה ונשענתי על השולחן שלו,
"כן אני בהשפעת האלכוהול, עכשיו צא מפה" אמר ביאוש ובלעתי את רוקי, למה הוא עושה את זה לעצמו?!
"למה אתה עושה את זה?" שאלתי והוא גלגל את עיניו באנחה.
"החוצה, לואי" אמר ושילב את זרועותיו החזקות. לקחתי את הספר, יצאתי מחדרו ושבתי אל החדר שלי.
זה מסביר כל מה שקורה פה, זה כמו החתיכה האחרונה של הפאזל שגורמת לנו להסתכל על התמונה ברור יותר.
מה שאליזבת סיפרה לי, ההתנהגויות המשונות שלו… זה הכל בגלל זה!
אני חייב לגרום לו להפסיק עם זה.