Against The World

פרק 16

ירייה
אדם שוכב על הרצפה, דם נוזל מגופו על הרצפה
פאק!
לא… לא שוב…
חשבתי שזה נגמר, שכל הסבל מאחורי אבל לא! לעזאזל!
פקחתי את עיניי וניסיתי להרגיע את נשימותיי הקשות, פאק לא…
רוצח!
מגיע לך לסבול עכשיו!
כל הסבל הזה… זה מגיע לרוצח כמוך!!
פאק…
היתה לי טיפת תקווה שזה יעבור, ובכלל יום שלם לא חשבתי על זה וסוג של צחקתי על זה עם לואי, אבל זה חזר, וזה חזר יותר וזה נוראי יותר וזה…
רוצח!
הידקתי את זרועותיי שהיו מסביב גופו של לואי וקירבתי אותו אליי, פאק אני לא יכול יותר… אני לא מסוגל…
נשכתי את שפתי התחתונה בחוזקה ועצמתי את עיניי,
הוא שוכב מדמם על הרצפה
לעזאזל!
בכל פעם שאני עוצם את עיניי אני רואה את אותו היום הזה, וזה יותר חזק מפעמים קודמות. פאק זה נוראי!
קירבתי את גופי אל לואי כך שאני שוכב מאוד צמוד אליו עכשיו, אבל אני צריך את הקרבה הזאת, אני חייב אותה, אני מרגיש שבלעדיה אני מאבד את דעתי.
"אתה מוחץ אותי" לפתע שמעתי את קולו והתרחקתי קצת כדי להסתכל עליו, הוא היה עם חצי עיניים פתוחות והביט בי בגבות מקורבות אחת אל השניה, "זה חזר" נאנחתי והסתובבתי לשכב על גבי, מביט בתקרה.
"מה חזר?" שאל וסובבתי את מבטי אליו, "כל הזכרונות של הלילה הזה, הרצח… אתמול זה לא היה וזה חזר" התסכול נשמע בברירות בקולי, "לעזאזל זה חזר"
"היי, זה בסדר" לחש והתקרב אליי, "זה בסדר הכל יהיה בסדר" קולו הלוחש גרם לצמרמורות מייסרות לתקוף את גופי. הרגשתי משותק, בדיוק כמו באותו הלילה, אדרנלין מטורף וכל כך הרבה דברים אצלי פועלים ביחד שאני לא מסוגל להתרכז במשהו אחד, בפעולה פשוטה, כמו להניח את ידי על אגנו של לואי ולכרוך את ידיי סביבו לחיבוק.
הוא הניח את ידו על הלחי שלי והעביר אותה מעלה ומטה, חייכתי אליו חיוך קטן וסובבתי את ראשי לכיוון ידו, מנשק את גב כף היד שלו.
הבטתי בעיניו הכחולות, ניסיתי למצוא תשובה לשאלה שאני אפילו לא יודע מה היא, ניסיתי למצוא משהו, אוליי אפילו קצת נחמה…
הנחתי את ידי על עורפו וקירבתי את ראשו אליי, מנשק נשיקה קטנה למצחו, "זה עוד מעט יעבור" אמר בשקט, "אוליי…" לחשתי וירדתי עם ראשי לנשק את צווארו, בנקודה מתחת לאוזנו.
"אתה חייב להפסיק לעשות את זה" לחש והיה אפשר לשמוע בקולו כמה הוא מנסה לשמור על הקול שלו יציב, "להפסיק מה?" לחשתי בהתגרות אל תוך האוזן שלו ונישקתי נקודה אחרת בצווארו, הוא לקח נשימה עמוקה והזיז קצת את ראשו הצידה.
"לנשק אותי" ענה וחייכתי בתור תגובה ונישקתי את הלחי שלו, "אז למה אתה לא עוצר אותי?" לחשתי כדי לגרות אותו וסובבתי את מבטו,כך שאפנו משתפשפים ושפתינו קרובות, נשימותיו כנגד שלי, "אתה רוצה שאני אעצור?" לחשתי והנחתי את ידיי על לחייו. הוא בלע רוק ונאנח, דוחף אותי ממנו בעזרת ידיו. צחקתי והסתכלתי עליו, לחייו צבועות בצבע אדום ונשימותיו קצת קשות.
"צריך להתארגן הארי" אמר מהר וקם מהמיטה, הולך לכיוון הדלת וכשהניח את ידו על הידית הוא נאנח, אני חושב שהוא נזכר שהכל נשרף.
הוא חזר והתישב בשקט בקצה המיטה. קמתי והלכתי לכיוון הארון, מוציא חולצה ומכנס ומביא אותם ללואי. הוא לקח את הבגדים מידיי אך עדיין נשאר עם ראש מושפל לכיוון הרצפה, "הכל הלך…" אמר בשקט וקולו רעד, זה כאב לי, כאב לי לראות אותו ככה.
התקרבתי אליו והתקופפתי, יושב עם ברכיי על הרצפה. אחזתי את ידיו בידיי והוא העלה לאט את עיניו אליי, הכאב שיש בהן… פאק.
"לו…" אמרתי בשקט ודמעה אחת יצאה מעיניו, מיהרתי למחות אותה והוא לפתע התפרץ בבכי, יבבות יוצאות מפיו ודמעות בורחות מעיניו, שיט!
העברתי את אצבעותיי על ידיו והיא משך באפו, "הכל נשרף הארי, לא נשאר כלום" הבכי שלו היה כמו חץ ישירות ללבי, לעזאזל אני לא יכול לראות אותו ככה.
"בוא" אמרתי וקמתי מהרצפה, ידיו עדיין מוחזקות בידיי. הוא קם גם הוא והובלתי אותו אל חדר השירותים. פתחתי את הברז והכנסתי את ידיי מתחת לזרם המים ואז עובר בעדינות עם ידיי הרטובות על פניו. חייכתי אליו חיוך קטן, לשדר לו שהכל בסדר, למרות שאני יודע שכלום לא בסדר, כי הוא צודק, הכל נהרס…
התקרבתי אליו וכרכתי את ידיי סביבו והוא כרך את ידיו סביב צווארי, ראשו מונח על כפתי ואני מרגיש את גבו רועד בגלל הבכי.
"אני מבטיח לך שאני אעזור לך להשיג הכל חזרה" לחשתי לאוזנו וקירבתי אותו אליי יותר, מניח את ראשי על ראשו.
הכל יהיה בסדר לואי, הכל יהיה בסדר …