Against The World

פרק 35

ידיי מונחות על עדן חלון חדרי השומם מכל רעשים, עיניי לא מפסיקות לבחון את הסערה אשר מתחוללת בחוץ. היא נמשכת כבר כמה ימים ולא עוצרת, המחשבות בראשי לא עוצרות.
הרוח מאוד התחזקה הבוקר, אני מצליח לראות את העצים הממוקמים בגינת הפנימיה נוטים מעט הצידה בעקבות הרוח.
נאנחתי והעברתי את ידיי בשיער ראשי, טיפות הגשם אינן פוסקות, אבל זה לא בגלל מה שאליזבת אמרה לי אתמול, מה שהיא אמרה היה בולשיט אחד גדול, כי אני לא מאוהב, אני יודע את זה אני לא מאוהב באף אחד!
בעטתי בקיר.
מרגיש את הכאב הצורב ברגלי אך תוך כדי איזושהי הקלה, סוף סוף מצאתי רגש בתוך כל הסערה, זה כל מה שהייתי צריך.
צעדתי מעט לאחור והסטתי את מבטי מהחלון, מתקדם באיטיות לכיוון השירותים ומשעין את ידיי כנגד הכיור, מעלה את פניי אל המראה.
אני נראה נורא.
שקיות שחורות ממוקמות מתחת לעיניי הנראות עייפות, שיערי מבולגן ועורי נראה מעט חיוור, כבר במשך כמה ימים קיים אצלי קושי בשינה.
ואני עייף
אני כל כך פאקינג עייף
ידיי הונחו על ידית הברז והזיזו אותה מעט, מתחיל לשמוע את המים זורמים ומרטיבים את הכיור. הכנסתי את ידיי בתוך זרם המים ואחר מכן מעביר אותן על פניי, מנסה להעביר את כל השיט שעובר עליי לאחרונה.
געגוע לנער הקטן החל לשטוף את גופי, כרגע כל מה שרציתי זה להתנחם בין זרועותיו כאשר הוא כורך אותן סביב עורפי, ואני חייב את זה עכשיו, חייב את זה כל כך.
השתמשתי בכוח שלי כדי להגיע במהירות אל המועדון, שם הוא וכל החבורה נמצאים. אני רואה אותם שם, יושבים על ספות הממוקמות בפינת החדר הגדול
התקרבתי אל המקום שלהם, אל פינת החדר העצום אשר כל הקולות של כולם מעורבבים ביחד בחלל החדר.
והוא היה שם, מסתכל עליי במבט מוטה הצידה כאילו ושואל 'מה קרה?' אך ללא כל מילים.
השבתי לו בהנדה בראשי אך מבטו עדיין מבולבל, ניתן לראות שמשהו עובר עליי אך לא אפתח זאת מול אף אחד, זה לא עניין של פאקינג אף אחד.
התישבתי לידו אך לא העזתי להביט במבטו השואל, התרכזתי בשיחה המתרחשת, "זה היה זוועה, זה קרה בגלל חובה שנתנו לי, הייתי צריכה לבחור אמת" זואי אמרה וכולם החלו לצחוק, על מה לעזאזל הם מדברים?
"אצלי זה היה שניה מלקרות, זה היה מסיבת יום הולדת לחברה טובה שלי והיא הזמינה כמה חברים ואלכוהול, לא לשכוח אלכוהול!" קיילין החלה לדבר וכולם היו מרוכזים בדבריה אך אני חשתי את לבי חודל מלפעום כששבה לזכרוני הרגשת השחרור כאשר האלכוהול נכנס לגופי.
לא! לא!
אתה לא צריך את זה הארי, אתה לא צריך כלום!
זה לא יעזור זה רק יגרום לך להרגיש יותר רע אחר כך!
אבל עד שיגיע האחר כך...
לא!
עצמתי בחוזקה את עיניי כדי לסלק כל מחשבה כזו וניסיתי להמשיך להקשיב לדבריה. "אז זה התחיל יפה, במטבח, ואז זה עבר לחדר רנדומלי בבית, ונעצר ברגע ששמענו דפיקות בדלת, זה ההורים של מי שחגגה את היום הולדת ובכלל אנחנו הינו בחדר שלהם, זה היה רגע נוראי!"
הצחוק של כולם חזר להישמע באוויר אך בראשי לא היתה המחשבה של לצחוק, איך אוכל לצחוק בכלל? רק חרא עובר עליי בזמן האחרון.
"למה לעזאזל לאף אחד אין סיפור של הפעם הראשונה שלהם עם מישהו שהם אוהבים?" ליאם קרא בקול וגופי החל להתמלא בצמרמורות למשמע המילה האחרונה של משפטו, "אפילו הארי נכנס לתמונה" הוא המשיך את דבריו וזכה לכל תשומת לבי, הרמתי את מבטי אליו חסר הבעה, והוא רק צחק והמשיך את דבריו, "שכב יותר פעמים מכולנו ביחד ועדיין לא יצא לו לשכב עם בן אדם שאהב"
הזעם החל להבנות בעורקיי, בטני התכווצה בחוזקה ונשימה עמוקה יצאה מפי, "הארי אף פעם לא אהב" דיברתי על עצמי בגוף שלישי רק כדי להבהיר את דבריי והבטתי עמוק לתוך עיניו של ליאם, להוכיח לו את דבריי, להוכיח לעצמי את דבריי.
אני לא מאוהב, זה כל כך שגויי לאהוב
זה סתם בולשיט אחד גדול!
אתה לא מאוהב
אתה לא אוהב אף אחד
אף פאקינג אחד.
הרגשתי את הספה מעט זזה והזזתי את מבטי הצידה, רואה את לואי זז באי נוחות ומבטו מופנה לרצפה, שפתו התחתונה כבר צבועה בלבן מהחוזק של הנשיכה בה.
אבל זה ברור שאני לא אוהב, הוא אמור לדעת את זה, אני שונא לאהוב, זה רגש כל כך פאקינג מיותר!
"אני... אני צריך ללכת" קולו של לואי נשמע חלש ובין רגע נעמד והחל לצעוד לכיוון היציאה מהמועדון, וזה כל כך כאב לי לראות אותו כך, לעזאזל עם כל הזבל הזה!
קמתי ורצתי אליו כאשר אני מפעיל את הכוח שלי כדי לחסום את דרכו, הוא נמנע מקשר עין איתי וניסה ללכת לצד אחר אך אחזתי בידו כדי שלא יתרחק. מבטו עלה אליי, ומתגלות מולי זוג עיניים דומעות וכאב רב משודר דרכן, "מה היה המשפט שאמרת?" שאל בקול רועד ונאנחתי, אין סיבה שהפאקינג בולשיט הזה יפריע לו, הוא מודע לכך שאני שונא, אפילו מתעב, את הרגש הזה, אז מדוע לעשות את ההצגות האלה עכשיו?!
"אתה ידעת כבר מה אני חושב לגבי אהבה, אל תשחק אותה מופתע" הכעס רץ בוורידיי ונשימותיי נהפכו לקשות, "אמרתי לך לא להתאהב בי בנשיקה הראשונה שלנו, היתה לזה סיבה ברורה!" הרמתי מעט את קולי והדמעות שלו התגברו.
הרגשתי מועקה בגרון,  זה הרגיש כל כך לא נכון להרים עליו את הקול אבל כל כך טוב לפרוק את כל המתרחש לאחרונה.
"כן אבל-"
"אין כאן שום פאקינג אבל!" קולי כבר נהפך לצעקה, וזה כל כך כאב, בחיי זה כל כך כאב, אך הרגיש כה טוב.
"משהו עובר עלייך-"
"כלום לא עובר עליי!!"
כל המבטים בחדר מופנים עליי, אך המבט שהכי היה לי קשה להתעלם ממנו היה המבט ההמום של לואי, אך לא רציתי להראות שזה מפריע לי, לא רציתי לחשוב שזה מפריע לי.
הבטתי בעיניו שהדמעות כבר הפסיקו לזלוג מהן, רק אי הבנה מופיע בהן, אי הבנה שבין שניות אחדות הפכה לכעס.
הוא הניד בראשו כלא מאמין ועבר אותי להמשיך לכיוון יציאת המועדון, ועכשיו לא עצרתי אותו, נתתי לו ללכת, יחד עם כל הרגשות שלי.
"אחי מה לכל הרוחות זה היה?" שמעתי את קולו של זאין מתקרב לעברי, גלגלתי את עיניי לדבריו והתחלתי ללכת לכיוון יציאת המועדון, אך נעצר במקום כאשר הדלתות נתרקו מולי, מרגיש את הכעס עולה חזרה בין כל איבריי כאשר הבנתי שזאין סגר את הדלתות בעזרת כוחו.
"אתה לא רציני" נאנחתי, מעביר את ידי בשיער ראשי כאשר חשתי בתסכול מתחיל להשתלט עליי, "משהו עובר עלייך, בכנות אתה נראה חצי מת" אמר וגיחוך נפלט מבין שפתיי,
"בקרוב מת לגמרי" לחשתי מתחת לאפי והוא הטה את ראשו הצידה בשאלה, "עזוב"
"בקיצור, משהו עובר עלייך לאחרונה ואתה גרוע בלהסתיר את זה, ספר מה קרה" התעקש ונאנחתי לדבריו, הבנתי שהוא לא יניח עד שאספר את היושב על לבי.
לעזאזל
"מה היתה עושה אם היתה יודע שמתישהו מישהו הולך לירות בך למוות, אבל אתה לא יודע מתי או איפה או אפילו למה?"
מבטו נראה המום ומעט לחוץ, מביט במהירות לצדדים ומוביל אותי אל מחוץ למועדון כדי שלא יהיו לידינו אנשים, "חיזיון?" שאל בלחישה ומיד צמרמורות הלחץ החלו לעבור בגופי, לא לא שיט!
"לא לא ממש לא אין לי את הכוח הזה, זאת היתה שאלה תיאורטית" הרגשתי כל כך אידיוט כרגע אך אני מקווה שהוא לוקח את מילותי ברצינות.
חתיכת אידיוט הארי!
"אני הייתי מנסה למצוא דרך להרוג את הרוצח לפני שהוא רוצח אותי" השיב אך גיחכתי למילותיו,  אינו מבין את ההשלכות שבדבר.
"כן אבל ברגע שהמילה רצח עולה לראש שלך כל הגוף שלך מותקף בטריגרים" השבתי לדבריו אך מבטו עדיין נשאר מבולבל, "הסבר ונמק" אמר ונאנחתי, האם אני עומד לפתוח בפניו את הסיפור?
"בוא נלך למקום שקט יותר, בכל רגע מישהו יכול להגיע או לשמוע את השיחה" הצעתי והוא הנהן בראשו. התחלנו ללכת במסדרון ועלינו בגרם המדרגות לכיוון מגורי הבנים, המשכנו במסדרון הארוך ונעצרנו מול החדר שלי, פתחתי את הדלת ונכנסנו, סוגר את הדלת אחריו.
"אתה מבולגן" מבטו סרק את החדר ונעצר על דלת הארון שמעט עקומה עוד מהיום שבעטתי בה, "ועצבני" הוסיף וזכה לאיזשהו גיחוך ממני.
"בוא ניגש ישר לעניין, מה לעזאזל עובר עלייך" אמר והתישב על הכיסא שהיה מונח ליד השולחן ואני התישבתי מולו על קצה המיטה.
"טראומת ילדות שרודפת אותי, בעיות אלכוהול, בשורה נוראית, אליזבת טוענת שאני מאוהב, כיף חיים" קיצרתי את העובר עליי לאחרונה והיה אפשר לראות בצווארו את הרוק שלו המתקשה להבלע.
"רגע רגע לאט יותר, תסביר על כל דבר" ניסה להבין את דבריי ורצה בתוכי תחושת הקלה כשהוא אשכרה מתעניין לשלומי, איכפת לו ממני?
"לפני כשנתיים בערך, קרתה תאונה, ומישהו נרצח, בגללי" סיפרתי רק את התמונה המלאה, לא נכנסתי לפרטים מיותרים ולא העזתי להעלות את עיניי לפניו כדי לראות את הבעתו, לא רציתי לראות את תגובתו, והמשכתי את דבריי, "מאז זה רודף אותי, קיים קול בראשי שצועק לי שאני רוצח, והדרך היחידה להעלים אותו היתה האלכוהול, ואז התמכרתי" לקחתי נשימה עמוקה לפני שהמשכתי, עדיין לא מעלה את מבטי אליו. "הבנתי שקיים גם עוד משהו שיכול להעלים לי את כל המחשבות האלה, שהוא לא אלכוהול, אלא לואי, והוא עזר לי, ועכשיו אליזבת טוענת שאני מאוהב בו, מה שלגמרי לא נכון, בכלל לא נכון!" סיימתי את דבריי, מדלג כל החלק בו אני אמור לספר על הבשורה הנוראית, כיוון שזה לערב את כוחותיו המוסתרים של לואי ואסור לי לחשוף אותו, אני מקווה שזאין ישכח מכך.
נשמתי עמוק והעלתי את מבטי אליו לראשונה מאז שהתחלתי לספר את הסיפור, מתגלות מולי זוג עיניים חומות חסרות כל הבעה, אך פיו פעור בהלם מוחלט.
"א-אחי…" נאנח והעביר את ידו על פניו, "רגע בגלל זה אתה ולואי רבתם קודם? כי אמרת שאתה לא מאוהב והוא נפגע?" שאל ונשמתי עמוק, "בעיקרון כן אבל אני חושב שבגלל שצעקתי עליו, פאק!" קראתי לאוויר והנחתי את פניי בין ידיי.
"זאין זה יותר מידיי, הכל יותר מידיי, אני לא מסוגל יותר" קולי חלש והרגשתי את כף ידו על הכתף שלי, מתחיל ללטף בעדינות, העלתי חזרה את פניי אליו והוצאתי נשימה עמוקה מבין שפתיי, מרגיש את ריאותיי מתרוקנות לאט לאט.
אני כל כך עייף מכל מה שקורה לי, אני לא חושב שאני מסוגל יותר.
"אם תשאל אותי, עלייך להתחיל לפתור את הדברים שאותם אתה יכול לפתור, כדי להקל עלייך, נגיד תשלים עם לואי, אני בטוח שלאף אחד מכם לא היו שום כוונות רעות"
הוא צודק, פאק המצב שהגעתי אליו כל כך נוראי ואני לא מסוגל לעבור את זה בלעדיו, אני צריך את הנסיכה הקטנה שלי ליידי.
"תפסיק לשחק איתו משחקי אגו וגש אליו, תפתרו את הדברים ביניכם ותחזירו את המצב למה שהיה" אמר ונאנחתי, בחיים לא חשבתי שאפתח כך מול זאין, ובחיים לא חשבתי שהוא יהיה מי שיעזור לי.
"אם לא הבנת אז התכוונתי לעכשיו, לך ללואי" אמר בחיוך רך והשענתי את ראשי לאחור, "או איך אתה קורא לו? נסיכה? לך אל עבר הנסיכה שלך" הוסיף וצחקוק קטן נשמע ממני.
"תודה זאין, אני חייב לך על זה" אמרתי וקמתי מהמיטה, "תעדכן אותי מחר בארוחת בוקר אם יש חדש" אמר ותפך מעט על כתפי לפני שצעד לכיוון הדלת ויצא מחדרי, משאיר אותי כמה שניות לעמוד לבד לפני שיצאתי גם אני, אך אני עשיתי רק שני צעדים לכיוון חדרו של לואי, דופק שלוש פעמים על הדלת.
"לואי אתה פה?" קראתי אל מעבר לדלת והיו כמה שניות של שתיקה, כמה שניות בהם חששתי שאוליי הוא אפילו אינו שם, אך חיוך זעיר עלה על פניי ברגע ששמעתי את קולו השקט קורא "לא".
" נסיכה…  תן לי להסביר את הדברים" נשכתי את שפתי התחתונה, מקווה לאיזה שהו מענה, סימן שלא הרסתי הכל, כי הייתי חתיכת זין מולו.
"לא מעוניין" קולו נשמע חלש מעבר לדלת. אנחה יצאה מבין שפתיי והנחתי את מצחי כנגד דלת חדרו כשהתסכול הכה בי.
'לעזאזל" לחשתי מתחת לאפי, מבין שאצטרך לפגוש אותו בעזרת הדרך הישנה. לקחתי צעד לאחור וצעדתי חזרה לחדרי, חוצה את חלל החדר בכמה צעדים מהירים ופותח את החלון לרווחה, מרגיש את הרוח החזקה עוברת על פניי.
לקחתי נשימה לפני שהוצאתי רגל אחת אל מחוץ לחלון ומניח אותה על קורת העץ הנמצאת כנגד קירות בניין הפנימיה, אשר נוצרה יחד עם עוד כמה קורות המפוזרות על הקיר במטרה לעצב את הבניין.
לאחר שהוצאתי את פלג גופי העליון מהחלון הוצאתי את רגלי השניה ונשענתי על עדן חלוני, עושה כמה צעדים קטנים לכיוון החלום של לואי וכשהייתי מספיק קרוב עברתי לאחוז בעדן חלונו.
בחנתי את חדרו, מחפש אותו בעיניי וראשי הוטה הצידה בשאלה כאשר ראיתי אותו יושב על קצה המיטה כאשר ראשו טמון בין שתי כפות ידיו.
המשכתי להביט בו, אך כל מחשבותיי פסקו כאשר טיפות גשם החלו לטפטף ולהרטיב את גופי, פאקינג שיט!
ופתחתי את חלון חדרו ומשכתי את גופי מעט מעלה, מתישב על עדן חלונו ונשען כנגד מסגרת החלון. מבטי בוחן את פניו המבוהלות וצביטה הורגשה בלבי כאשר נתקלתי בעיניו האדומות כשדמעות לא פוסקות לנזול מהן.
"אם זה בגלל מה שקרה הבוקר אני מתנצל" אמרתי בקול שקט, לוקח נשימה ומשעין את ראשי מעלה כנגד מסגרת החלון. משיכת אף נשמעה מכיוונו וסגרתי בחוזקה את לסתי, פאק פאק פאק!
"תלך בבקשה" קולו שבור ורועד והוא מיהר למחות את דמעותיו במלחייו, למרות שזה היה חסר תועלת כיוון שדמעות חדשות לא איחרו מלנזול על לחייו.
"נוכל לדבר?" שאלתי בשקט, משפיל את מבטי ולא מסובב את ראשי אליו, "קדימה תדבר" השיב לדבריי, אך לפי טון קולו הבנתי שלא בכוונתו להקשיב לי, מילותיי יהיו רק צלילים שיוצאים מפי וחסרי כל משמעות.
נעלתי את לסתי בחוזקה והנחתי את ידי על מצחי עוצם בחוזקה את עיניי, מנסה לחשוב על הדברים שאוכל לומר לו כדי שיסלח לי.
"אני מצטער, נסיכה" לחשתי לאוויר ומבטו הסתובב באיטיות לכיווני, בוחן את הבעת פניי, ולעזאזל העיניים הכחולות האלה שבוחנות כרגע את פניי העירו משהו אצלי. "לא הייתי צריך לדבר אלייך בצורה כזו, פשוט… "
"פשוט מה?"
עצמתי את עיניי בחוזקה ובלעתי את רוקי בחוזקה, "עובר עליי כל כך הרבה לאחרונה, אני מצטער שהתסכול שלי יצא עלייך" הבטתי עמוק אל תוך עיניו ולבי פרק את היושב עליו. לקחתי נשימה עמוקה והבטתי אל מחוץ החלון, משקיף על היער המקיף את בניין הפנימיה ומריח את הריח הצונן של הגשם המטפטף עכשיו, גשם הדמעות של לואי.
החזרתי את מבטי אליו, ראשי הושפל, שפתיו מוצמדות זו לזו, ופאק הלוואי והשפתיים האלה היו מוצמדות לשלי כמה שיותר מהר, אבל זה לא הזמן עכשיו, לעזאזל.
"זה לא רק זה" דיבר בלחש, גורם לפעימות לבי להיות מורגשות בכל איבריי, כי הבנתי למה התכוון.
עצמתי בחוזקה את עיניי ולאחר כמה שניות של שקט פקחתי אותן חזרה, מסובב את מבטי אל אמצע החדר, לבהות בנקודה מסויימת בקיר, מנסה לחפש את המילים המתאימות לומר.
"אני לא מעריץ גדול של אהבה, ואם אדבר בכנות, לדעתי זה רגש מיותר" אמרתי, ושום תגובה לא נשמעה מלואי, עברו כמה דקות כששתיקה שוררת בנינו, אז סובבתי את פניי אליו ורואה את מבטו החושב, "אבל…  למה?" שאל וגיחוך זעיר נפלט מבין שפתיי.
"מה זה אהבה בעצם, לואי? זה הצורך התמידי הזה להיות עם מישהו, כך שנוצר מצב שאם אתה לא איתו אתה משתגע, ואם אתה איתו אתה כל כך שמח, כך שרגשותייך כרגע תלויים באדם מסויים" אמרתי והבעת פניו לא השתנתה כלל, כאילו ומנסה להבין את דבריי לעומק, "כאילו ואביא לך אקדח טעון מכוון ללבי ואקווה שלא תירה בי"
"אתה מסתכל רק על הצד השלילי ברגש הזה, יש כל כך הרבה צדדים טובים באהבה ו-"
"לואי, אני לא רואה שום צד טוב באהבה" קטעתי את דבריו ואנחה יצאה משפתיו, אני מסוגל לראות שמילותיי מבאסות אותו אבל אין לי דבר לעשות עם זה, זה מה שאני מרגיש.
"אז מה אנחנו?" שאל בשקט ולפי טון קולו ניתן להבין שפחד מהתשובה, אז חייכתי אליו חיוך קטן והרמתי את כפתיי, "זוג, אין פה משהו שיפגע בזה, אפשר להיות ביחד גם בלי להתוודות על הרגשות, זה עובד על אותו עיקרון רק מבלי לומר שלוש מילים פשוטות" השבתי לו ואנחה עמוקה יצאה מפיו והוא זרק את ראשו להיות מושפל מטה, מעביר את ידיו מתחת עיניו.
"היי נסיכה… " נאנחתי וקפצתי מחלונו אל תוך חדרו, מתקרב אליו בצעדים גדולים ונעצר מולו, מתקופף על בירכיי כדי להיות בגובה שלו.
ידיי הונחו על לחיו ושפתיי נישקו למצחו,  מרגיש את חום גופו כנגד שפתיי ואת לבי המחסיר פעימה כאשר פניו עלו לכיווני, עיניו הצטלבו בשלי.
נעמדתי על רגליי ואחזתי בכפות ידיו, מושך אותו מעט אליי כך שכרגע הוא עומד מולי.
שלחתי אליו חיוך קטן אך מבטו עדיין לא השתנה. פעימות לבי החזקות הורגשו כבר בסוף גרוני, ולא יכלתי יותר להישאר אדיש לשפתיו הדקות. העברתי את הזרוע שלי לצד גופו וקירבתי אותו אליי, עוצם את עיניי ומתענג על נשימותיו הרכות אשר מורגשות כנגד שפתיו.
"שוב, מצטער על הבוקר" לחשתי בחיוך רך וקירבתי את ראשי לכיוונו, מניח נשיקה קטנה על שפתיו.
ועכשיו כשעיניי בוחנות את עומק עיניו, לראשי עלתה רק מחשבה אחת, לנסיכה כמוהו מגיע להיות מאושר, אעשה הכל כדי שהחיוך לא ירד מפניו, אעשה פאקינג הכל.
ולא היתי צריך לחכות עוד שניה כדי לרסק את שפתיי כנגד שלו, לאחוז את גופו בידיי, להרגיש את נוכחותו בין זרועותיי.
זרועותיו נכרכו סביב עורפי וידיי נחו על אגנו, מקרבות אותו אליי כמה שאפשר עד שלא היה בינינו שום מרווח. דמי החם כלהבה רץ בעורקיי, מזרים אדרנלין מטורף לגופי גורם לי להרגיש את בטני מתהפכת בהמוניי סיבובים.
התחלתי לרדת בזרם של נשיקות רכות לכיוון צווארו החם ונעצרתי על נקודה מתחת לאוזנו, שואב את עורו הדק אל תוך פי ומעביר עליו את לשוני, גורם לנשימתו להיקתע ולידו לאחוז בחוזקה בשורש שיערי, ולפי המהומיי קולו הוא נלחם בעצמו לא להוציא שום קול מעונג, ופאק כמה שרציתי לשמוע את זה ממנו באותו הרגע.
העברתי לאחרונה את לשוני על עורו והעלתי את ראשי כדי להביט בו, אך שניה לא  עברה וכבר הרגשתי את שפתיו מנשקות את שפתיי, גורמות לתשוקה בי להעיר את כל איבריי, ואני מתכוון לכל איבר בי.
העברתי את לשוני ברכות בין זוג שפתיו וקשרתי אותה בשלו, לא חודל מנשק את שפתיו. הורדתי יד אחת לכיוון מותניו והצמדדי את גופו יותר לגופי, לא מפריד את שפתיי שפתיו, ידיי ירדו אל פלג גופו התחתון, עוצרות כנגד ישבו וחופנות אותו, גורם לנשימה רועדת לצאת משפתיו כנגד הנשיקה.
גליי החום הזורמים בגופי היו כה חסרי רחמים, אני מרגיש את כל גופי בוער, אני מרגיש את כל מערכותיי פועלות ללא עצירה, ולעזאזל אני מרגיש את הצורך להרגיש את גופו של לואי בצורה שונה ממה שעד עכשיו היה, פאק!
לקחתי צעד קטן קדימה וחיוך עלה על שפתיי כאשר מפשעתינו התחככו אחת בשניה וחשתי בבליטה הקשה במכנסיו, והגניחה אשר נפלטה משפתיו כנגד שפתיי לא אחרה מלהגיע.
ניתקתי את שפתיי חסר כל נשימה ובחנתי את פניו, לחייו צבועות בצבע אדום ונשימות קשות יוצאות מפיו, אני שולח אליו חיוך והוא מחזיר לי באותו חיוך חושף השיניים, אני יודע שאתמול אמר שהוא לא רוצה להתקדם עם הדברים מהר מידיי אבל פאק אני לא מצליח לעצור את עצמי, התשוקה ניצחה אותי.
"הארי… " לואי הצליח להשחיל מילה בין נשימותיו הקשות וצחוק קטן נפלט מבין שפתיי שברגע זה העברתי את לשוני ביניהן כדי לטעום שנית את טעם שפתיו.
אצבעותיי זחלו אל מתחת לבד חולצתו ואחזו באגנו, הולך כמה צעדים קדימה כך שהוא הולך לאחור ונעצרים כאשר גופו הוצמד לקיר, וברגע הזה הבנתי שאין שום דרך חזרה, התאווה שעברה בין שנינו היתה חזקה מכל, אי אפשר להפסיק את זה.
העלתי את ידיי אל צווארו וחשתי בפעימות לבו החזקות, על לחייו עלה צבע אדום, "אתה מתוק כשאתה מסמיק ככה" לחשתי והוא השפיל את מבטו בגיחוך מבוייש, אחזתי בקצה סנטרו באצבעותיי והחזרתי את מבטו מעלה אליי, חיוך לבוש על שפתיו הדקות. פאק הוא יפה.
קירבתי את פני אליו, חוזר לנשק לשפתיו נשיקות רכות, תוך כדי שידיי מטיילות כנגד גופו, קצות אצבעותיי מלטפות את עורו ונעצרות על צידיי גופו, נחות על תחילת מכנסיו.
השחלתי את לשוני בין שפתיו וקשרתי אותה עם לשונו והמשכתי להוריד את ידיי כנגד גופו, ושוב נעצר אך הפעם עוצר בחנות מכנסיו, מרגיש את איברו הקשה מתחת למכנסיו. "ה-"
"ששש נסיכה, תן לי לפצות אותך על כל מה שקרה, תן לי לגרום לך להרגיש טוב"
קשר העין אשר נוצר בנינו לא נותק למשך מספר שניות, ואצבעותיי תפסו בריצ'רץ' מכנסיו, מתחילות לפתוח אותו באיטיות מייגעת.
ידיו אוחזות בחוזקה את כתפיי, כאילו ונאחז בהן כדי לקבל שיווי משקל, כאילו ובכל רגע נתון יכל ליפול. מבטו ירד מטה אל אצבעותיי אשר כרגע נחות על תחילת מכנסיו, מאיימות בכל רגע לפשוט את מכנסיו מרגליו ולהשאיר אותו מולי רק עם שכבת הבד הדקה של הבוקסר.
עיניו עלו חזרה לעיניי ולפי איך שגרונו זז הבנתי שבלע רוק בחוזקה, כיווץ קל בעיניי השואלות אם זה בסדר ובתור תגובה קיבלתי הנהון קטן, וללא עוד שום מחשבה מיותרת התחלתי להוריד את מכנסיו עד לאמצע יריכיו כאשר קצות אצבעותיי מלטפות את עורו, מרגיש את תגובת גופו למגע שלי ואת דמי רץ במהירות בכל וורידיי.
בחנתי את פניו שכרגע אדומות ומובכות יותר מאי פעם, שלחתי לעברו חיוך רך, "הכל בסדר לו, הכל בסדר" לחשתי ונישקתי לשפתיו, "אם משהו לא בסדר תעצור אותי"
"א-אוקיי" קולו רועד והנחתי נשיקה נוספת לשפתיו, הוא לקח נשימה עמוקה והגביר את חוזק האחיזה בכתפיי בעודי מתחיל להוריד את הבוקסר שלו, חושף בפניי את איברו הקשה.
הנחתי את ידי על איברו ואחזתי בו, זוכה לקול חלש ולא רצוי אשר יצא מלואי, הוא עוצם בחוזקה את עיניו ומשעין את ראשו כנגד הקיר, נשימותיו אינן יציבות.
הוא החל להזיז מעט את אגנו אליי, לקבל עוד טיפה של מגע ממני, וצחקוק קטן יצא מפי, הוא נראה כל כך קרוב ועדיין לא התחלנו כלום.
התחלתי להניע את ידי כנגד איברו, ובין רגע אצבעותיו חדרו אל תוך שיערי ואחזו בו בחוזקה, ראשו קבור בצווארי.
"הארי" קולו מעונג ונשמע על יד אוזני, גורם לזרם של צמרמורות לעבור בגופי ולי להגביר את הקצב של ידיי שעוברת כנגד איברו.
תוך כדי שיד אחת שלי עדיין על האיבר שלו, עם ידי השניה משכתי באיטיות את פניו מעט לאחור, בוחן את מבטו המעונג, את גבותיו המורמות אשר מצומצמות בחוזקה ואת פרצופו האדום, "פאק נסיכה… " קטעתי את דבריי כשהרגשתי כה חסר נשימה, החזרתי את פניו אל צווארי ובלעתי רוק בחוזקה, "אתה כל כך יפה" המשכתי את דבריי בין נשימותיי הקשות וצווחה חרישית נפלטה ממנו כאשר הגברתי את מהירות ידי.
שום דבר לא נשמע באוויר מלבד גניחותיו החרישות וחיכוך ידי בעור איברו. הוא מחזיק את עצמו כל כך חזק לא להוציא אף קול מעונג, דבר שהרגיש כמו זריקת אדרנלין ישירות לורידי, כי זה רק דרבן אותי להמשיך, להמשיך מהר יותר, לגרום לו לצעוק, לגרום לו לגמור מהר יותר.
"מ… מהר יותר" קולו הרועד נשמע צמוד לאוזני והגברתי את מהירות ידי, גורם לי להשתמש מעט בכוחותיי.
לפתע גניחה חזקה מהשאר יצאה ממנו ורגע לאחר מכן כאילו וגופו קפא, אבל לא, הוא פשוט לא רגיל להרגשה של הנוזל הלבן והחם יוצא ממנו, במיוחד לא כשזה על ידי.
נשימותיו חזקות והוא לקח צעד לאחור, מנסה להסדיר את נשימותיו תוך כדי שמעלה את בגדיו מעלה וסוגר את מכנסיו, "אני לא מאמין שזה קרה עכשיו" לחש בין נשימותיו הקשות וגיחכתי לעצמי, מסתובב לכיוון השירותים כדי לשטוף את ידיי.
"לא מאמין בקטע טוב או בקטע רע?" קראתי מחדר השירותים כדי שישמע אותי תוך כדי שאני שוטף את ידיי ולאחר מכן יוצא חזרה אליו, מחכה לתשובתו.
"בקטע טוב" השיב בקול מבוייש ושקט והתקרבתי לנשק לשפתיו, "אם תוכל לראות, הסופה שגרמנו לה פסקה סוף סוף" גיחכתי והוא סובב את מבטו אל החלון, בוחן את מזג האוויר בחוץ, "אני מאשים את האורגזמה-"
"תשתוק" קטע את מילותיי במבט מבוייש,
"תכריח אותי"