Against The World

פרק 3

השעון המעורר מצלצל, הושטתי את ידי אל השידה שליד המיטה בנסיון לכבות אותו אך לא הרגשתי אותו, פקחתי את עיניי באיטיות והסתכלתי על השידה, השעון לא שם.
"בוקר טוב" קול מוכר נשמע מתחילת החדר שהקפיץ את כל גופי במכה אחת, "אלוהים אדירים, הארי!" אנחת כעס יצאה מבין שפתיי, "מה אתה צריך?" נאנחתי והתישבתי במיטה.
"משהו שאני אקבל בקרוב..." אמר בחצי חיוך והעביר
את ידו בתוך שיערות ראשו הארוכות, "אבל עד שאני אקבל את זה..." אמר בשקט והתקרב למיטתי, הניח את ידיו בקצה שלה ורכן את גופו שיהיה מולי, "אני פשוט אציק לך" לחש והשתמש בכוח המהירות שלו כדי לצאת מהחדר. דרך מעולה לפתוח ככה את הבוקר ...
השעון המעורר עדיין מצלצל, איפה הוא לכל הרוחות?!
הצלצול שלו מגיע מהשולחן, למה שהוא יהיה על השולחן? אני הנחתי אותו על השידה...
קמתי מהמיטה והלכתי בצעדים קטנים לכיוון השולחן, והנחתי את ידי על השעון והצלצול נעצר, נאנחתי והלכתי אל השירותים שהיו בחדר ונעמדתי מול המראה, אני מקווה שהיום הזה יעבור בסדר. פתחתי את הברז וזרם המים החלו לזרום על כפות ידיי, העברתי אותן באיטיות על פניי ולקחתי נשימה עמוקה. עוד יום שעובר, עוד שקר שיוצא מפי.
צחצחתי את שיניי ויצאתי מהשירותים, הולך לכיוון הארון, פתחתי אותו והבטתי בבגדיי, לפתע שמעתי רעש מוזר מאחוריי וסובבתי את מבטי במהירות לאחור, "נייל!" צעקתי כשראיתי אותו מולי מחייך חיוך מרושע, למה כולם מבהילים אותי?!
"בוקר טוב ישנוני" אמר בחיוך וצחק לאחר מכן, "לא להבהיל אותי יותר!" הדגשתי את דבריי בכך שהרמתי אצבע והצבעתי עליו, "אני אשתדל... אבל ליאם אמר לי למסור לך שתהיה מוכן כי עוד עשר דקות צריך ללכת לכיתה" אמר והניח את ידו על כתפי ונשם עמוק, "שיהיה לך בהצלחה לשרוד" אמר ורגע זעיר לאחר מכן לא ראיתי אותו מולי יותר.
לקחתי נשימה עמוקה לאחר שהחזקתי אותה עמוק בתוך גרוני, אפילו לא שמתי לב שעצרתי את נשימתי. רק רגע אחד... הדלת של החדר נעולה, אני נעלתי אותה, נייל השתגר פנימה... אבל איך הארי נכנס? אני חייב למצוא את הדרך בה הוא נכנס אל תוך החדר כדי לא לתת לו גישה להיכנס לפה שוב.
פתחתי את דלתות הארון והוצאתי ממנו חולצה אפורה ומכנס שחור, לבשתי אותם על עצמי ויצאתי מהחדר, נתקל בליאם שבדיוק נשען על דלת חדרו והסתכל עליי, "כמה זמן אתה ככה?" צחקתי ויצאתי מהחדר סוגר את הדלת אחרי, "אני באמת לא יודע... אבל בוא לכיתה אנחנו בסוף נאחר" אמר והתחיל ללכת במסדרון לכיוון המדרגות ואני מיד אחריו, אני לא יודע לאן אנחנו הולכים אבל אני פשוט הולך מאחורי ליאם, המקום הזה עוד חדש לי, אני רק יודע איפה זה המועדון, הספריה והחדר אוכל... אה וגם חדרי הבנים, ואני חושב שחדרי הבנות זה פשוט קומה למעלה.
"אתה בטח לא יודע מה הולך לקרות עכשיו, אז בעצם אנחנו כיתה של כמה ילדים ואז יש כמה שעות ביום שמתחלקים לקבוצות לפי כוחות ומתאמנים עליהם, השנה כל מי שיש לו חכמת על עובד על פרוייקט סודי, יסבירו עליו בהמשך..." ליאם הסביר לי ונאנחתי כאשר שמעתי את המילה 'סודי' , יותר מידיי שקרים, יותר מידיי סודות, הלוואי והייתי יכול להיות נער רגיל בלי כל השטויות האלה של הכוחות!
"לואי הכל טוב?" ליאם שאל ועצר את הליכתו, "כן כן, פשוט זה יותר מידיי..." אמרתי בשקט ולקחתי נשימה עמוקה, הכל יותר מידיי, קורה לי יותר מידיי בזמן מעט מידיי, זה מחרפן אותי. "הכל יהיה בסדר, מתרגלים לזה.. אבל זה כל הכיף לואי, בפנימיית פריילי אף פעם לא משעמם" גיחך והמשיך ללכת לכיוון הכיתה. בלעתי רוק והמשכתי ללכת בדרכו, מנסה לשדר כלפי חוץ שהכל בסדר בתקווה שזה ישפיע על מחשבותיי וישנה אותן לחשוב שהכל יהיה בסדר.
שנינו נעצרנו מול כיתה אחת וליאם פתח את הדלת, כמה ילדים ישבו מסביב שולחן ודברו, כמה ישבו לבד בשולחנות וציירו דברים במחברות וחלק התחילו להעיף דברים לאוויר בכוח הטלקינזיס שלהם. ליאם התישב ליד שולחן אחד ואני התישבתי באותו השולחן לידו, לפתע ראיתי את נייל מולנו מחייך חיוך ענק ומטופש, "מה יש נייל?" ליאם שאל ביאוש ונייל צחקק, "היום המורה הולך ללמד אותנו להשתגר לגופים של אנשים, אני הולך לעשות לכם את זה" אמר בחיוך זדוני ונשימתי נקטעה בגרוני, הוא יכול להשתגר אל תוך גוף של בן אדם?! לכולם יש כוח כל כך מגניב ורק לי יש משהו דפוק שאני חייב לשמור בסוד מכולם, ורוב הסיכויים גם יגלה לי על המסיבת הפתעה שאוליי יעשו ליום ההולדת שלי...
ועוד משהו, בזמן שכולם מתאמנים על הכוחות שלהם, אני אמור להיות בכיתה של חנונים שכל אחד יותר חכם מהשני ואני בכלל לא מתאמן על החזיונות, אם אפשר בכלל להתאמן על זה... זה כל כך מבאס!
דלת הכיתה נפתחה והמורה נכנס פנימה, כל התלמידים התישבו במקומם וכל הדברים שעפו באוויר מיד נשמטו אל הקרקע, "אחי שיהיה לך בהצלחה ביום הראשון של בית הספר" שמעתי את זאין לוחש מאחורי וסובבתי את מבטי אליו, זואי יושבת לידו והיא מציירת משהו במחברת שלה. אין לי פה מחברות... איפה אני אמור לכתוב?
"תודה" השבתי לזאין והחזרתי את מבטי אל המורה שהחל בשיעור,
"אז כפי שאתם רואים, יש לנו תלמיד חדש בכיתה, לואי טומלינסון, לואי אני לוקאס המורה של הכיתה" אמר וכל פניהם של כל הילדים בכיתה היו מופנים אליי, חייכתי לכולם בנחמדות והשפלתי את מבטי, זה היה קצת מביך...
לוקאס הניח מחברת על השולחן שלי ועט שחרוט עליו צמד המילים 'פנימיית פריילי' והעלתי את פניי אליו, "תודה" אמרתי לו והוא הנהן בראשו. חזר לעמוד בתחילת הכיתה וסובב את מבטו אל כל התלמידים.
"אוקיי, תלמידים יקרים-" קטע את עצמו כשדלת הכיתה נפתחה והארי נכנס דרכה, "מר סטיילס היקר, תודה שהחלטת לכבד אותנו בנוכחותך" הוא אמר והיה אפשר לשמוע את נימת הכעס שבקולו, "אין בעד מה" הארי חייך ללוקאס וישב בשולחן שהיה פנוי, בדיוק לידי...
"אתה צריך עוד עונש? כבר נתתי לך אחד על כך שאיחרת אתמול לחדר האוכל" לוקאס נזף בהארי, מה זה העונש הזה? מה עושים בו...?
"לא, זה בסדר... אבל תודה ששאלת" חייך חיוך מאולץ ללוקאס וגיחך לאחר מכן, גלגל את עיניו לכיווני וחשתי את לבי מתחיל לפעום בחוזקה, אוי לא...
"אז לואי, איך היה לך היום בבוקר?" שאל וחיוך דבילי נמרח על שפתיו, "מדהים..." אמרתי בציניות וסובבתי את פני חזרה אל לוקאס שכבר התחיל לדבר.
התרכזתי בדבריו של לוקאס שהסביר על סדר היום היום, מתחילים ללמוד בכיתה הרגילה ואז מתחלקים לפי הכוחות ומתחילים להתאמן עליהם.
"לואי" שמעתי לחישה מהצד של הארי וסובבתי את מבטי אליו בגלגול עיניים, "אם יש לך את החכמת על זה אומר שאתה חכם, אז יש לי שאלה אליך" לחש וקירב את הכיסא שלו אליי כך ששפתיו ליד אוזני, "אם המהירות על שלי מגבירה את המהירות הרגילה שלי פי חמש... ולוקח לי לגמור בערך עשר דקות רבע שעה כזה... כמה זמן יקח לי עם המהירות-"
לא חשבתי יותר מידיי ופשוט קמתי מהכיסא שלי ויצאתי מהכיתה במהירות. לקחתי נשימה עמוקה ונשענתי על הקיר, זה רק ההתחלה שלי במקום הזה ואני כבר סובל מכל רגע, אני חייב כמה שיותר להתרחק מההארי הזה.
לקחתי כמה נשימות אחרונות לפני שנכנסתי חזרה לכיתה, סימנתי לליאם שיעבור לשבת בכיסא שאני ישבתי בו כדי שאני אשב איפה שהוא ישב, לא בצד של הארי. הוא עבר כיסא והתישבתי איפה שישב קודם, "הכל טוב?" ליאם שאל אותי בשקט והנהנתי בראשי לחיוב, אבל לא. הכל לא טוב.

***

סוף סוף נגמר השיעור ועכשיו כל התלמידים התחלקו לקבוצות לפי הכוחות שלהם, מה שאומר... אני לא אצטרך לראות את הארי יותר!
אני וליאם הלכנו במסדרון אל כיתה אחרת, הכיתה שבה כל מי שבעל כוח חכמת העל לומד בה. אני ארגיש כל כך לא שייך בכיתה הזאת, הרי כולם שם חכמים ורק אני... לא.
נכנסנו לכיתה והרבה ילדים היו שם אבל שום דבר לא היה משונה, לא כמו בכיתה הקודמת שעטים החלו לעוף באוויר או המון אנשים שהחלו לרוץ במהירות, פה הכל רגוע, כולם יושבים סביב השולחנות שלהם ומחכים למורה, חנונים!
"בוקר אור, תלמידים" מורה נכנסה אל הכיתה והעבירה את מבטה אליי, "אז אתה לואי נכון?" היא שאלה אותי והנהנתי בראשי לחיוב, "אין בעיה, אני אמילי, המורה שלכם לחכמת העל"
"אוקיי הקשבה אליי!" אמילי קראה מתחילת הכיתה וכולם השתתקו והקשיבו לה, "יש משהו שאתם לא יודעים עדיין, משהו... סודי... שבית הספר שלנו עובד עליו" היא אמרה ונשענה על הקיר שמאחוריה.
"השנה קיים פרוייקט שבית הספר משתתף בו, מה שבעצם עושים בו זה להמציא כדורים כאלו שאמורים להניק לך כוחות זמניים, ואתם תלמידים יקרים, מי שמחזיק בחכמת העל, הולכים להכין את הכדורים האלו"