Against The World

פרק 30

תחושת ריקנות שטפה את גופי, אני מביט בתקרת חדרי וראשי ריק ממחשבות, השקט כבר רועש באוזניי.
אני בולע רוק בחוזקה, נאנח לעוד דקה שעוברת בשעון, מרגיש את הדמעות היבשות על לחיי.
פעימות לבי מורגשות בכל גופי, אני עוצם את עיניי ומרגיש חוסר אונים לעוד ניסיון כושל להירדם.
אני מתישב במיטה ומעביר את ידי בשיערי, הכל מתחיל להסתובב סביבי ואני נשאר במקום. קמתי על רגליי וניסיתי לאזן את עצמי, נשען עם יד אחת כנגד הקיר ועם היד השניה על קצה המיטה, מתישר חזרה ומנסה לעשות כמה צעדים בודדים.
נשימה ממלאת את ריאותיי כשגופי מתחיל להרגע, נשארו רק עוד כמה צעדים בודדים עד הדלת.
יצאתי מהחדר, אדרנלין שוטף את גופי, מרגיש שאני רוצה לברוח, לרוץ, לרוץ עד שאני לא מרגיש את הגרון יותר.
צעד אחד החוצה מספיק כדי להתחיל את הריצה לכיוון גרם המדרגות, נזהר מעט במדרגות ומגביר את המהירות כשנשאר רק מסדרון ישר. הדלתות מולי.
ידיי הרועדות על ידית הדלת ונשימותיי קשות, זה עוד לא נגמר, אני יכול לרוץ יותר, אני חייב לרוץ יותר.
פתחתי את הדלת, רוח חזקה מטיחה את גופי. הבטתי סביבי, רואה את פתח השער שמוביל אל היער, הוא פתוח.
המשכתי את הריצה, רוצה לברוח מהכל, רוצה להרגיש חופשי.
אני מתחיל להרגיש את הדופק שלי וכל גופי כשכאב חד הורגש בראשי, מנסה להתעלם ממנו ולהמשיך לרוץ, לא משנה מה קורה אני חייב להמשיך לרוץ.
צמרות העצים הירוקות לא נראות ברורות לעין, אך אני עדיין ממשיך לרוץ, רץ כנגד ההרגשה שהכל מסתובב סביבי, מרגיש כאילו אני מנסה להשיג משהו שאין לי מושג מה הוא, מנסה לברוח אל מציאות אחרת.
כאב ראשי מתחזק ורגליי נעצרות, אני עומד במקומי ומסתכל סביבי, לא מרגיש יציב על הקרקע ומוצא את עצמי שוכב על האדמה הלחה, מנסה לשלוט בנשימות שלי.
אני מנסה לקום שוב, להמשיך לרוץ, אך נופל מחדש ברגע שהכאב מתגבר, אלוהים זה כל כך כואב.
אני נשכב על הגב, יודע מה הולך לקרות ומנסה להתנגד, אני לא רוצה חיזיון, לא עוד אחד!
כבר נמאס לי!
ידיי אוחזות בשיערות ראשי ונשימה נעצרת בגרוני, מרגיש את הכאב בחזרה מחוסר האוויר.
גופי נחלש, אני שוכב על גבי ומביט בשמיים השחורים, מוקדם מידיי בשביל זריחה, אני מסתכל הצידה ועיניי מתחילות להסגר, אני מנסה להשאיר אותן פקוחות אך באותו הרגע הכאב החמיר, הוא התפשט אל כל גופי, הכל כל כך כואב.
אני לא חושב שאהיה מסוגל להתמודד עם זה.

"רוץ!" צווחה נשמעה מאחורי גורמת לכל מערכותי לפעול, מבט אחר מהיר מופנה לאחור ורגליי מתחילות לרוץ, לברוח, זה קורה.
קולות מעומעמים של יריה נשמעים מאחורי, אני ממשיך לרוץ.
"לואי!!" צעקה מוכרת נשמעת לידי, אני לא מפסיק לרוץ.
האדרנלין משתלט, הלחץ חזק מהכל, הראש מפסיק לחשוב, לא משנה מה קורה, אמשיך לרוץ.
אני מביט מסביבי, רואה שחור, כאב חד מורגש בראשי.
צרחה נשמעת מאחורי, גופי קופא במקום.
נשימותיי לא יציבות, ידיי רועדות.
אני מביט מטה על כפות ידיי, דם נוזל מזרועותיי אל הרצפה, אני פותח את הפה כדי לדבר אך שום קול לא יוצא.
"לואי!" צעקה נשמעת מאחורי, אני מסתובב אך שם דבר לא נראה שם.
"לואי!" צעקה חזקה יותר נשמעת מולי, אני מסובב מהר את ראשי אך כל מה שאני רואה הוא מסדרון ריק.
"לואי!" צווחה נשמעת, אני מסובב את מבטי, אין אף אחד
"לואי!"
נשימותיי לא אחידות
"לואי!!"
כאב הראש רק נעשה חזק יותר, אני עוצם את עיניי בחוזקה.
"נסיכה!"
אור בוהק סנוור את עיניי, ריח מוכר נכנס באפי.
אני פוקח את עיניי באיטיות, הוא מולי.
הארי עומד מולי.
אנחנו נמצאים בחדר לבן ומואר, נראה כמו פיסת גן עדן.
זרועותיו פרוסות לרווחה, אני מתקדם אליו.
נגיעה קטנה בגופו והוא נעלם, לא... לא לא לא!
אני מביט סביבי, הוא לא יכול להעלם עכשיו
אני צריך אותו.
"נסיכה" קולו הרגוע מאחורי, אני לוקח כמה צעדים אליו אך עוצר ברגע שכאב חד הורגש בידי, אני מעביר את ידי על המקום בו כואב ולבי נחת כשאני רואה שהארי נעלם.
לא, לא שוב.
הקירות נצבעים בשחור, אני פה לבד.
יריה נשמעת מאחורי
אני מסתובב תוך שניות אחדות.
אדם זר בעל שיער חום וצלקת על עין ימין אוחז בהארי, שנראה חסר הכרה, ראשו מושפל לרצפה ודם מטפטף על פניו.
אני מתקרב בריצה אליו, מניח את ידיי על פניו, מרגיש הקלה כה גדולה כשהוא לא נעלם.
"חיכיתי לך" קולו של האדם הזר נשמע מעליי, אני מביט בו, "נעים מאוד, גבריאל"