Against The World

פרק 12

"נסיכה" קולו של הארי נשמע לידיי, גלגלתי את עיניי והמשכתי לעשות את התרגילים שהמורה נתנה לנו, "נסיכה…" לחש אל תוך אוזני גורם ללבי להלום בחוזקה, לך ממני הארי. לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי להתעלם ממנו, ״נסיכה-"
"מה אתה רוצה ממני הארי?״ קטעתי אותו והוא גיחך, "אני לא רוצה ממך בייב, אני רוצה אותך" אמר וקרץ את אחת מעינייו, גלגלתי את עיניי. "סתם, אני רוצה את התחת שלך-"
"הארי לך מפה, ותפסיק לקרוא לי נסיכה.״ היאוש הורגש בברירות בקולי והצחוק שלו נשמע קרוב לאוזני, לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי לפתור את התרגילים.
״איך שאתה רוצה…״ אמר בזמן שמתח את ידיו לאחור, שריריו בלטו, ״לא אמרו לך שזה לא יפה לבהות באנשים?״ שאל והניח את ידו על משענת הכיסא שלי, טוב, רוב ידו הייתה על גבי, ״אל תיגע בי.״ רטנתי בלחש ושאלתי את המורה אם אני יכול לעבור מקום, לאחר שענה לחיוב סרקתי את הכיתה וחיפשתי את המקום הכי רחוק מהארי, ״ביי אידיוט״ אמרתי בחיוך מתגרה והסתכלתי אל עיניו, למה עצב נמצא בהן?
התישבתי בשולחן ריק שהיה בקצה הכיתה והמשכתי לפתור את התרגילים, ככה הייתי עד שהשיעור נגמר, ישבתי בשולחן רחוק מהארי וזה נתן לי קצת שקט לחשוב. המבט הזה שהיה בעיניו… כל כך ברור שמשהו קורה לו, רואים את זה, אני לא מבין איך אחרים לא מבחינים בכך.
כשהמורה אמר שנגמר השיעור כולם החלו לצאת מהכיתה וכמו תמיד, הלכנו לשבת במקום הקבוע שלנו במועדון.
כאב חד הורגש בראשי גורם לכל מחשבה שהיתה בראשי להעלם. התרסקתי על ספה אחת וקברתי את ראשי בין ידיי, עוצם את עיניי בחוזקה.
הרגשתי את הכל מסתובב סביבי והכאב רק מתחזק יותר ויותר. הצלילים שנשמעו באוויר התערבבו בראשי גורמים לכל להרגיש נורא יותר.
לקחתי נשימה עמוקה ועצמתי את עיניי יותר חזק, תעשו שזה יפסיק, בבקשה, אני לא רוצה את זה יותר…
אני לא רוצה-

"רק עוד כוס אחת, אני אהיה בסדר" קול עמוק נשמע לידי.
ריח האלכוהול נידף באוויר, החדר מסתובב סביבי ואני נשאר במקום.
"תפסיק עם זה" הקול יוצא מבין שפתיי ונימת דאג הורגשה.
"אני לא יכול" לגלוג נשמע מאחורי והרגשת בלבול התפשטה בגופי, "אני מכור".

פקחתי את עיניי והתחברתי חזרה אל המציאות, מסתכל מסביבי ורואה שאף אחד לא שם לב למה שקרה עכשיו, מזל…
החיזיון… לפיו הארי אמור לשתות עוד ומתווכח איתי על כך, אני מוכרח לעצור אותו. זה נוראי המצב שהוא נמצא בו עכשיו, לא מגיע לאף אחד להיות במקומו.
הסתכלתי על כולם והבחנתי בכך שהוא אינו כאן, אלוהים הוא בטח בחדר שלו עכשיו. קמתי במהירות מהספה והתחלתי לרוץ אל מגורי הבנים, המשכתי אל המסדרון ונעצרתי מול דלת עם המספר 129 עליה.
לא חשבתי פעמיים ופתחתי את הדלת, החדר יותר מבולגן ממה שהיה אתמול, יש לאן להתדרדר אחרי המצב שלו אתמול?!
"הארי" אמרתי בין נשימותיי הקשות והוא מסתכל עליי בשאלה אך עם חצי חיוך על פניו, כבר הבנתי לא להסתמך על פניו כדי להבין את רגשותיו, כי כל דבר משדר לי משהו אחר, כמו סערת רגשות שאני באמת מצליח לראות.
"מה יש לואי?" שאל ונשען עם ידיו כנגד השולחן, "מה אתה עושה?" שאלתי עדיין מנסה להסדיר את הנשימה שלי,
"התגעגעת?" גיחך וגלגלתי את עיניי, הוא צעד אל הארון ופתח אותו, הוא הוציא משם כוס זכוכית ובקבוק עם נוזל שקוף, זה זה…
"תעזוב את זה הארי" אמרתי ונכנסתי לחדר סוגר אחרי את הדלת, אך מה שהוא עשה זה למזוג את תכולת הבקבוק אל תוך הכוס ושתה את הכל בלגימה אחת, "תן לי את זה" אמרתי בשקט וחטפתי את הבקבוק מידיו,
"אתה רוצה גם?" שאל בחיוך מתגרה, "לא, מה? ממש לא!" מהרתי לענות והוא גיחך.
"באסה לך" ענה לי וחטף את הבקבוק מידיי, "תפסיק עם זה-"
"רק עוד כוס אחת אני-"
"אתה לא תהיה בסדר ואתה כבר עכשיו לא בסדר" קטעתי את דבריו כי ידעתי כבר מה הולך לומר, כל זה הופיע לי כבר בחיזיון, אם אני אמשיך לדבר איתו הוא פשוט יתווכח איתי ושום דבר לא יצא מזה.
"אוקיי מר חזיונות, אני פשוט אתן לך לשפוט את ההתנהגות שלי" אמר והניח את כוס הזכוכית על השולחן, "זה לא ההתנהגות שלך, זאת ההתנהגות של ההשפעה של האלכוהול" אמרתי והוא התחיל לצחוק,
"אתה מדבר על ההשפעה של האלכוהול כאילו הוא בן אדם" צחק וגלגלתי את עיניי, "אם הוא בן אדם אז הוא החבר הכי טוב שלי"
"אתה מבחין בכך שזה עצוב" ניסיתי להכניס טיפת מידע לראשו אך הבנתי שאין לי עם מי לדבר, הוא לא לוקח את דבריי ברצינות.
"זה אכן עצוב, חיים מבאסים" חייך ומשך בכתפיו וגלגלתי את עניי.
אני לא מצליח לדבר איתו אפילו פעם אחת ברצינות וזה מכעיס אותי, הוא לא מקשיב לי... הוא שותה הרבה, זאת כבר נהפכה לשגרה שלו, וזה לא טוב, זה גרוע.
לקחתי נשימה עמוקה והעברתי את מבטי על כל חדרו, המון בגדים זרוקים על הרצפה, מחברות וספרים נמצאים בכמה ערימות על השולחן, שבריי זכוכית עדיין נמצאים על הרצפה ואיך אפשר שלא לשים לב לריח האלכוהול החזק שנכנס אל תוך ריאותיי.
אני צריך לדבר איתו כשהוא לא שיכור, כי עכשיו הוא אינו מקשיב…
אחזתי בידו והתחלתי ללכת לכיוון חדר השירותים לוקח אותו אחריי, "מה אתה עושה?" שאל בחשד ופשוט המשכתי ללכת אל החדר, וכשהגעתי אז התחלתי ללכת אל כיוון המקלחת, "אנחנו הולכים להתקלח ביחד?" שאל בחיוך וגלגלתי את עיניי, הנחתי את ידיי על חזהו שהיה חזק להפליא ונתתי דחיפה קלה שילך קצת אחורה, הוא כבר בתוך המקלחת וחיוך קטן היה על שפתיו,
"סליחה הארי…" התחלתי לומר ואז פתחתי את זרם המים שהיה מעליו, גורם לו להתרטב ולכל בגדיו להיצמד אל גופו, "אבל אני חייב להוציא ממך את השפעת האלכוהול" המשכתי את דבריי ומבט עצבני נראה על פניו,
"זין אידיוט, לך להזדיין לואי!" צעק וסגר את זרם המים, אך פתחתי אותו שוב והוא פשוט יצא מהמקלחת והלך אל תוך החדר גורם ורצפה להתרטב אחריו, עוד בלאגן לאוסף.
הוא פתח את הארון ומיהרתי לצעוד לעברו כדי לחסום לו את הגישה אל האלכוהול, אך כשראיתי שמוציא בגדים נקיים הקלה הורגשה בבטני, הוא פשט אל חולצתו הרטובה ממנו ומהרתי להסתובב במבוכה, "אתה כזה זין לואי, תצא לי מהחדר" אמר אך התעלמתי ממנו ורק חיכיתי שיסיים להתלבש, "למה עשית את זה?" שאל.
"כדי להחזיר אותך למציאות, להעביר את ההשפעה" אמרתי ושמעתי שנאנח, "אל תתערב לי בחיים לואי, זה לא עניין שלך" הכעס שלו רק גבר בכל מילה שאמר. הבטתי לשניה אחורה רק כדי לבדוק שסיים להתלבש וכשראיתי שהוא לבוש בבגדים יבשים אז הסתובבתי לגמרי.
"סליחה שזה יצא ככה, אבל הייתי חייב לדבר איתך וכשאתה שיכור אתה לא מקשיב למילה" אמרתי והוא נשען על השולחן. השיער שלו רטוב עדיין והוא העביר בו את ידו באנחה,
התישבתי על קצה המיטה שלו והסתכלתי עליו, "למה אתה עושה את זה?" שאלתי בתקווה שעכשיו כשההשפעה של האלכוהול כמעט והלכה הוא יתן לי תשובה, "זה דיי ברור למה" גיחך אך השאיר את מבטו עדיין מכוון כלפי מטה.
"תסביר לי למה" אמרתי ושילבתי את ידיי אחת בשניה, "תסביר לי למה כל כך אכפת לך מכל העניין הזה" אמר במבט חודר ובלעתי רוק, הבטתי לעיניו שהיו מלאות ברעל וכעס, "אני אספר לך בהזדמנות" ניסיתי להתחמק מלענות על שאלתו, אני לא רוצה להיזכר בכל הסיפור שקרה…
"גם אני יכול לומר לך שאני אפסיק בהזדמנות" התגרה בי ולקחתי נשימה עמוקה, שום דבר ממה שאני אעשה לא אשנה את המחשבה שלו, הוא נחוש בדעתו, הוא רק רוצה להיות מנותק מהמציאות, בעולם של עצמו, בעולם שהוא קובע לעצמו את החוקים, שהוא מדחיק ומכחיש את מה שעובר עליו.
"עזוב הארי… אני ניסיתי לעזור אבל אתה לא נותן לי לעזור לך-"
"אני לא צריך את העזרה שלך" קטע אותי מדבריי ונשכתי את שפתי התחתונה מבפנים מכעס… לא יאמן עליו!
קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, "בהצלחה להשלים עם החיים" אמרתי בשקט ויצאתי מחדרו. הלכתי במסדרון הארוך וירדתי בגרם המדרגות אך הפעם פניתי לכיוון הסיפריה, אני צריך שקט ממה שקורה פה…