Against The World

פרק 10

פקחתי את עיניי ולבי החסיר פעימה כאשר עיניים ירוקות נגלו לעיניי, אלוהים! מרוב הבהלה זזתי אחורה במיטה ונפלתי ממנה, ישר על הרצפה. שמעתי צחוק נשמע מהכיוון של הארי והתישבתי, עדיין לא קם מהרצפה, "לו אני יודע שאתה נופל אליי, אבל אתה לא באמת צריך ליפול" צחק בקול חזק והרגשתי את לחיי מאדימות, "תשתוק" מלמלתי וקמתי מהרצפה, "תכריח אותי-"
"תשתוק" קטעתי אותו והבטתי בו, הוא שוכב במיטה שלי כאילו הוא בים, עם ידיים מאחוריי ראשו, שיקום ברגע זה!
"בכל מקרה… מה אני עושה פה? לואי אתה חטפת אותי?" הוא שאל והבטתי בו בבלבול, הוא רציני?
"נרדמנו" אמרתי בשקט והוא מיד גיחך והצביע עליי,
"אתה השתמשת בי בתור כרית, לואי, זה היה מעליב-"
"צא לי מהחדר" קטעתי אותו ושפתיו נמתחו לחיוך חושף שורת שיניים לבנות ומסודרות,
"ניצלת את זה שאני עייף והשתמשת בי-"
"הדלת שם" הצבעתי לכיוון הדלת והוא רק המשיך לצחוק.
"אתה אמנם קטן אבל רשע גדול-"
"אני לא קטן ואני לא רע-"
"אני יכול לבדוק את זה" הוא קטע אותי כשקטעתי אותו, אויי לי…
"אתה גם יכול לצאת מהחדר" אמרתי והוא הניד את ראשו לשלילה, אבל… נו באמת! הלכתי אל הארון שלי והוצאתי חולצה ומכנס, נכנסתי אל השירותים וסגרתי אחרי את הדלת. הורדתי ממני את הבגדים שישנתי איתם ולבשתי על עצמי את הבגדים הנקיים. יצאתי מחדר השירותים והבחנתי בכך שהארי לא נמצא פה, החלון פתוח.
לקחתי נשימה עמוקה והתישבתי בכיסא, נועל על רגליי את נעליי, "הרבה זמן לא עשיתי את זה" גופי קפץ כאשר קולו של נייל נשמע מאחורי, לא… לא שוב…
"נייל…" נאנחתי והוא צחק, "בוקר טוב" אמר בחיוך וגלגלתי את עיניי.
הרגשתי את ידו על כתפי ולפתע צמרמורות נוראיות החלו לעבור בכל גופי, לא…
מצאתי את עצמי עומד באמצע חדר האוכל והסתכלתי על נייל במבט כועס, הוא בסך הכל חייך חיוך מרוצה להלך להתישב בשולחן הקבוע שבו כולנו אוכלים.
קיילין וזואי מדברות ביניהן וליאם וזאין אוכלים, הארי עדיין לא כאן…
לקחתי אוכל ומזגתי לצלחת שלי, הבטתי בכולם סביבי והתחלתי לאכול, "איפה הארי?" קיילין שאלה והרמתי את מבטי אליה, היא מסתכלת עליי בשאלה, רגע היא יודעת שהארי בא אליי בכל בוקר?
"אני לא יודע…" אמרתי בשקט והמשכתי לאכול, אך הפסקתי ברגע שכאב ראש חד הורגש בראשי. הטחתי את המזלג על הצלחת ורעש מהדהד נשמע באוויר, כולם הסתכלו עליי בשאלה וניסיתי לשדר להם שהכל בסדר, "הכל טוב.. פשוט כואב לי הראש…" אמרתי בשקט וקמתי מהכיסא והתחלתי ללכת בצעדים מהירים לכיוון היציאה, אני משפשף את ידי במצחי מרוב התסכול.
עברתי על פניה של אליזבת והיא הניחה את ידה על כתפי, "לשלוט בנשימות לואי, תתרכז בנשימות" לחשה באוזני והנהנתי בראשי בהבנה, יצאתי מהחדר ובכל צעד שעשיתי הכאב התחזק יותר ויותר.
הגעתי אל המסדרון שריק מילדים כיוון שכולם נמצאים בחדר האוכל ונתתי לעצמי ליפול על ברכיי. נשימותיי החלו להיות קשות וניסיתי לבצע את מה שאליזבת אמרה לי אך ללא הצלחה. ניסיתי לקחת נשימה וכשהוצאתי אותה היא היתה רועדת, ניסיתי להכניס אוויר לריאותיי אך הרגשתי כאילו משהו חוסם אותי, כאב הראש חוסם אותי מהכל.
"לואי?" קריאה נשמעה מסוף המסדרון והעלתי את פניי לכיוון הקריאה, הארי. הוא התקדם לעברי במהירות העל שלו וירד על ברכיו כדי להיות בגובה שלי, "לואי הכל בסדר" אמר בשקט והניח את ידיו על כתפיי. השפלתי את מבטי ועצמתי את עיניי בחוזקה. אנחת כאב יצאה מפי והוא מיד כרך את זרועותיו סביבי, "היי הכל יהיה בסדר" לחש לאוזני ובלעתי את רוקי. הכאב רק מתחזק והחיזיון לא מגיע, "לו תסתכל עליי" אמר ושחרר את אחיזתו בי והניח שוב את ידיו על כפתיי, פתחתי קצת את עיניי כדיי להביט בו אך עוד אנקת כאב יצאה בפי והשפלתי את ראשי. הוא הניח יד אחת על לחי והרים את מבטי אליו, "לואי…" לחש ובלעתי רוק, ניסיתי לנשום את האוויר אך הנשימות הקשות מקשות עליי.
הוא הניח את ידו על עורפי מקרב אותי אליו וכרך שוב את זרועותיו סביבי. הנחתי את מצחי כנגד כתפו ולקחתי נשימה עמוקה, "זה כואב" אמרתי בשקט והוא ליטף את שיערי ברכות, "זה כל כך כואב-"