*בפרק הזה יש הזכרה של רצון לאובדניות , והתאבדות . למי שקשה עברו על החלק הזה*
_______
כבר יומיים אני אצל שגיא , שנכנסתי בהתחלה אפילו לא הסתכלתי לשנייה על הבית , הלכתי עם שגיא לחדר האורחים שלו ושם האינטראקציה בנינו נגמרה ,זה לא שניסיתי ליצור איזשהי אינטראקציה .
לא אכלתי לא התקלחתי ולא שתיתי . שקעתי בדיכאון עמוק על כל החרא שאכלתי בחיים . פתאום הכול חזר אליי , הקטע עם המשפחה שלי , הטראומה הזו שכלכך ניסיתי להדחיק לאיזשהו תא אחורי של המוח . הבעיות הרבות שנקלעתי אליהן במהלך השנים שלי לבד . הכול יצא . פתאום שהבנתי , שאני לבד . אין לי אף אחד חוץ מעדן , שהייתה החברה הכי טובה שלי , עד שרבנו פיצוצים . כבר בסביבות החודש הקשר בינינו נותק...
ובינינו? אני מאמינה שעושה לה רק טוב להיות רחוקה ממני ומהבעיות שלי .
אני באמת אוהבת את עדן , היא הייתה האדם הכי חשוב לי . היא עזרה לי לעבור את הבית ספר . ובגלל תקופת הדיכאון הקטנה שלי בית הספר בעט לי בתחת , ונשרתי ממנו.
בהתחלה חשבתי ש׳היי זה טוב לי׳ , ׳עוד זמן לעשות כסף׳ , ׳בלי זיוני שכל ורחמים מכולם יותר ׳ ואז הבנתי שאני דיי צריכה לימודים.
בחורה ללא השכלה לא ממש יכולה לפרנס את עצמה.. לפחות לא בכבוד.
אני חושבת שעד עכשיו הייתי פשוט פצצה מהלכת שהפיצוץ לא רחוק ממנה . שעוד שנייה החוט האדום הזה נקרע , וזה נגמר .
אני מרגישה שהראש שלי מתפוצץ ממחשבות של ׳את רק נזק לעולם הזה׳ , ׳ את לא מועילה בכלום ׳. זה מרגיש כמו תקליט שבור שמסרב לרדת מהפטיפון.
קברתי את ראשי בידיי , מתוסכלת מכל החרא שהביא עליי העולם. אני חושבת שפשוט נמאס לי , נמאס לי להרגיש לא רצויה . דחויה . שלא משנה כמה אני אנסה להרים את הראש הוא יחזור בחבטה למטה . הישר לפאקינג רצפה .
אולי עדיף לי לסיים את זה וזהו?
בכל זאת , אף אחד לא יבכה עליי . אני לא אחסר לאף אחד , אולי חוץ מלבוס שלי בפאב שכנראה יצטרך ברמניות בשעת חירום . אבל אני מאמינה שהוא יסתדר.
אני פשוט מרגישה שקשה לי. אני טובעת . טובעת במחשבות אובדניות שרק רצות בראש שלי , רצות ורצות בלי מנוחה . לא ישנתי כבר יומיים , העיגולים השחורים המעטרים את עיניי מעידים על כך . בלי לשים לב , מחשבותיי נקטעו וגופי נשכב ועיניי נעצמו . מכינים אותי לשינה עמוקה שאני כלכך זקוקה לה.
*
״יובל ?״ קול גברי , וריח גברי חזק . קוראים בשמי .
פקחתי את עיניי לאט . קרני שמש קטנות ליטפו את פניי . ״יובל ?״ אותו קול גברי עבה וסקסי שפנה אליי. חשבתי שאני בחלום משום מה . ״יובל? הכול בסדר?״ פקחתי את עיניי, שחשפו בפניי את שגיא . במלוא הדרו , לבוש בטרנינג אפור פשוט וטישרט לבנה. שמציגה בפירוש את שרבול הקעקועים שנח על ידו . ידו ממשיכה ללטף את פניי , בניסיון להעיר אותי על הצד הטוב ביותר שלי כנראה .
״יובל , אני רוצה שנדבר . את זקוקה לזה , יומיים לא ראיתי אותך . אני . דואג . לך.״ מדגיש את מילותיו, פונה אליי בקול סמכותי ורך , מנסה לדבר איתי . ולגרום לי לשתף איך אני מרגישה . ״ שגיא , תודה אני בסדר .״ עניתי , שיקרתי , אני לא בסדר . אני ממש ממש לא בסדר.
התת מודע שלי צורח לי בראש כמה שאני חייבת לקחת את עצמי ביידים . וכמה שאני לוזרית שאני נשארת ונכנעת לפאקינג דיכאון.
אני לא אופתע עם אחד השכנים יבוא ויגיד לי לחשוב בשקט יותר . ״יובל אני יודע שאת לא , אי אפשר לבלף אותי מתנצל.״ אומר שגיא בקול סמכותי ותקיף , עם זאת אני מסוגלת למצוא בגוון הקול שלו קצת חמלה וחום. ״ אולי אני לא בסדר כי נשרף לי הבית ? וכל החיים שלי נופלים לי על הפאקינג כתפיים? וזה נהיה כבד . עד שאני אתמוטט ואז הסבל הזה יפסיק . ״ אני זורקת לאוויר .
שגיא הופתע למשמע דבריי , אך עדיין מלביש מבט אדיש ומעט חם . לא שציפיתי ממנו לאיזה משהו מיוחד . הוא לא חייב לי כלום ואני פשוט נפלתי עליו.
פותח את ידיו . מסמן לי להיכנס בניהן. אני נענת לבקשה ונכנסת בין ידיו הגדולות .
שגיא מלטף את שיערי , ״יובל , אי אפשר לוותר . אלו החיים שלך, וכמו שאומרים . רק מהתחתית יש לאן לעלות, אז בבקשה תקחי את עצמך בידיים. את בן אדם בוגר .״ שגיא מסביר לי . ובזמן הזה אני מתרכזת בורידים האדומים-כחולים בידו , שפועמים נגד עורי . אני קוברת את ראשי בחזהו של שגיא . הריח שלו משכר אותי מאי פעם , החושים שלי מסובבים כולם לסקס אפיל המטורף שנופל ממנו . הלב שלי פועם , ואני נושכת את שפתיי . בכוונה להרגיע את הגוף שלי שרק מחכה לפקודה מהמוח שתגיד לו ׳פשוט תתנפלי עליו׳ .
או שהוא חתיך , או שלא הזדיינתי אף פעם .
אקח את התשובה הראשונה.
שגיא שם לב לשקט שלי , והחליט לנסות שוב לגרום לי לפרוק .
אבל הייתי מעדיפה שכרגע יביא אותי לפריקה אחרת . (כחול 💙)
״ יובל הכול בסדר, שתדעי שאני תמיד כאן בשבילך.״ אמר שגיא והידק את אחיזתו בגופי.
״תודה שגיא , אני מעריכה את זה ״ עניתי לו , ועם הוא כלכך במצב רוח נחמד אולי כדאי לי לשאול כמה שאלות לפני שהוא יחזור להיות אדיש ועצבני כמו תמיד .
הסתכלתי אליו , ״שגיא במה אתה עובד ?״ עניתי בטון מתעניין . בכל זאת , צריך להיות לו לא מעט כסף
בשביל להחזיק אחוזה שכזו . ״אני בעלים של כמה קזינואים , ומשרדי עורכי דין . אבל מרכז ההכנסה שלי מגיע מהמאפיה .״ עיניי נפתחו לשם הדברים שהוא שיתף איתי עכשיו , שהוא שיתף בכלכך הרבה נינוחות , כאילו שהוא בעלים של גן ילדים או משהו.
״מאפיה?״ , ״מאפיה.״ ענה לי .
״אוקי.. ״ החלטתי לנסות להוציא את עצמי מהסיטואציה המוזרה שהכנסתי את עצמי אלייה .
רק אני יובל רון מסוגלת להיכנס לכאלו סיטואציות .
אז אני פשוט יושבת לי מחובקת עם אדון מאפיה .
______________
❤️
אהבתם/ן את הפרק ? מה דעתכם/ן על ההתקרבות של יובל ושגיא ?
על הרגישות ששגיא מפגין לכיוון יובל ?
אוהבת אנג'ל ❤️❤️
YOU ARE READING
על חשבון הברון
Romantikזה לא סיפור מהאגדות , הוא רחוק מזה . תחזיקו חזק. מכירים את זה שיש לכם הכול? ממכוניות יוקרה , ועד לנדל״ן נחשק ונוצץ. אנשים נושאים את עיניהם אליכם , שמא מפחד ושמא מכבוד. אלו החיים שבנה לעצמו שגיא אבאס , טייקון המאפיה והעסקים . חיים של פשע ומותרות , נ...
