על חשבון הברון

תעלול | 22 |

-נקודת מבט יובל -
אני מתעוררת למחרת בבוקר , רגלי פוגעת ברגל זרה ואני נזכרת ששגיא לצידי . אני מסתובבת לכיוון פניו ומחייכת, הוא גורם לי פשוט לחייך . כמו שגרם לי גם לפני שהפכנו לזוג .

דודתו אריאה הגיעה אתמול אחותו של אביו , ביחד עם בנה הקטן לורנזו . היא אשה מרשימה ביותר למרות גילה . העיניים הכחולות שלה , והגוף המחוטב והשזוף , יוצרים לה מראה פשוט עוצר נשימה . למרות שהיא יפה מאוד , היא אשה נחמדה וחמה ביותר . היא הגיעה במיוחד אתמול כדי לראות בעיניים שלה את ״האשה שסיבבה את הראש לאחיין האטום שלה .״

היא ישבה איתי ודיברה על שגיא שהיה קטן , ועל כמה היא שמחה לראות שהוא מתפתח . כי מבחינתה היא יעדה לו להיות זקן עצבני עם שלושה חתולים שהוא לא סובל, מבחינתה זה שדרוג העובדה שיש לו בת זוג . עם השיחה הקטנה שניהלתי איתה התגלתה בפניי אישה מקסימה ומצחיקה, שהיתה לצד שגיא כל חייה . היא סיפרה לי על כמה שהוא שונא אבוקדו , ועל כמה שהוא לא מאמין בעובדה שאנשים יכולים להתאהב . והיא קיוותה שאני אשנה לו את תפיסת החיים הזו .

בנוסף היא סיפרה לי על הוריו של שגיא . לוסיאנה , אימו ועל אביו מתאו. היא סיפרה לי שהוריו לא היו בקשר הכי טוב כשהיה קטן , הם התווכחו אך סירבו להתגרש בגלל הבושה שיכלה לתקוף אותם .  בעולם המאפיה גירושים נחשבים לשפל . דבר שאנשים חשובים לא רוצים להתעסק בו , לכן אין אהבה בין זוגות במאפיה האיטלקית . זה דבר שנדיר לראות .

ובגלל שאביו היה ראש המאפיה ואיש עסקים ממולח וחשוב , אשה יפה ומרשימה היה דבר שהוא יכל להרשות לעצמו ורצה לצידו . אשתו לוסיאנה היתה ונשארה אשה מרשימה .

אריאה הוסיפה שלאחר שנים שהיא ביקשה שילכו לטיפולים הם פנו לעצתה וטופלו במשך שנים יפות . כיום המצב שלהם טוב יותר .

לאחר כמה דקות שאני ואריאה שוחחנו שגיא הגיע לחדר , וכמובן ניצל את העובדה שדודתו כאן כדי להביך אותי . בנה הקטן של אריאה דומה במיוחד לאימו. ילד מרשים , עם אף קטן וסולד . עיניו הכחולות זהות לעיניו של שגיא , והעובדה הקטנה שהוא פשוט שובה . כשהוא יגדל אין לי צל של ספק שהוא יהיה שובר לבבות לא קטן.
*
״ בוקר טוב .״ ממלמל שגיא בזמן הפיהוק שלו , ידיו המרשימות יוצאות מהשמיכה ומתמתחות . הורידים שלו פועמים כנגד עורו .

״ בוקר טוב.״ אני מחזירה בחיוך , וקמה מהמיטה לאט . כשהקור של הבוקר תוקף את גופי העירום אני נזכרת בלילה של אתמול , וחוזרת בזריזות לשמיכות. ״ אתה יכול להביא לי בגדים ?״ אני מבקשת , שגיא  מסתכל עליי וחיוכו השובב מופיע על פניו. ״ בואי קחי לבד.״ שגיא מכוון בגופו לכיוון חדר הארונות .מתאפק לא להתפקע מצחוק מהתרגיל הקטן שהוא מנסה לעשות לי.

אני מזדקפת במיטה ופרצופי הלא-מרוצה מצחיק את שגיא עוד יותר. ״ טוב.. ״ אני אומרת , פרצופו של שגיא מתרכך והוא מחכה לסיום המשפט. ״ תעצום עיניים.״ אני מתגרה בו. לסתו נופלת ובמהרה הוא ממהר להתעשט על עצמו , הוא מתקרב בעדינות למיטה כאילו שמנסה לתפוס פרפר . אני לא מבינה מה פשר החיוך הזה עד שאני מוצאת את עצמי מורמת על כתפו של שגיא . ״ מההה אתה עושההה??!!״ אני צועקת , באותה דרך מתפקעת מצחוק . ״ לא נו שגיא !״ אני נוזפת בו באותה השנייה אני מרגישה מכה בישבן העירום שלי , ומרביצה בחוזקה לגבו החסון של שגיא . שמוריד אותי בחדר הארונות , הוא מצמיד אותי לאחד מהארונות , גופו צמוד לגופי . הבל פיו החם מורגש ביותר על אוזני השמאלית . ״ גברת רון, לא אומרים לי לא .״ , הסקס אפיל נופל ממנו בכמויות . לשונו עוברת בעדינות על שיני .

הוא נושק לי בעדינות בשפתיים והולך . משאיר אותי לבד המומה, כשעומד במשקוף הדלת הוא אומר :״ בייב , אני אחזור עוד כמה שעות . מתן אמור לבוא היום.״ הוא זורק לפני שיוצא החוצה בחיוך זחוח למדי . מותיר אותי נלחמת על כל נשימה .
*
דפיקות בדלת מסיטות אותי מניקוי השיש הנקי למדי במטבח . אני מרימה גבה למשמע הנקישה המוכרת וניגשת לפתוח את הדלת , תוך רגע אני מוצאת את עצמי מלוקקת למוות על ידי המפלצת הקטנה שלנו. ״ היי היי! ״ אני מורידה את מפלס ההתרגשות של באפי , הכלב שלנו. אני מתרוממת , וחושפת את מתן המחויך עומד שם. שמושיט לי את ידו בכדי שאעזר בה להתרומם. ״היי יובי.״ אומר מתן , ידיו עמוסות בציוד לכלבים. אני מנחה בראשי לכיוון שולחן האוכל , מתן מתקדם לשם ומניח את הציוד על השולחן . ״ אה מתן!״ אני נזכרת , בחדר שייעדתי עבורו בבית שלנו. ״ אני רוצה שתגור איתנו כאן.״ אני מציינת בחיוך . מתן מסתכל עליי כלא מאמין. ״ האידיוט המרוח שלך הסכים לזה?״ שואל מתן בפליאה .

״האדיוט שלי היה חייב להסכים לזה , בוא אני אראה לך את החדר שלך.״ אני מוסיפה ותופסת במפרק ידו וגוררת את מתן אחריי לכיוון החדר . ״ אני עדיין לא מאמין שהוא הסכים.״ הוא ממלמל , ונגרר אחריי במדרגות .

אני נכנסת לאחד מהחדרים שייעדתי עבור מתן , חדר יפה ומרווח . מעוצב בטוב טעם , מתן מניח את המזוודה בפינת החדר . ומחבק אותי משום מקום, בהתחלה אני קופאת לשנייה אך מחבקת אותו בחזרה . ״ תודה יובי.״ אומר מתן בחיוך קטן ומעריך . ״ בטח , מתני.״ אני מחזירה בכינוי שלא כלכך צולח , אבל נראה שמתן מעריך אותו. לאחר כמה שניות אני מסתובבת , זורקת חיוך קטן ויוצאת דרך הדלת . משאירה את מתן מאחור .

וההרגשה החמימה באמצע בית החזה שלי . מתעצמת .
_______

רציתי להודות לכל ה1,600 הקוראים/ות שתומכים בי ומצביעים , אין מעריכה ממני ❤️ מקווה שהכתיבה שלי לטעמכם ❤️
אוהבת , אנג'ל