-נקודת מבט שגיא -
אני מסמן בידיי לחיילים להתקדם . השקט המקפיא של היער מורגש בעצמותיי והלחץ שיושב בגבי לא מרפה.
בסדרות מופתיות החיילים מתקדמים לכיוון המבנה של הפולנים , שני קבוצות מסודרות הולכות בצורה שקטה ומופתית רגלינו כפופות ונשקינו מורמים בדיוק.
קבוצה בהובלתי , וקבוצה בהובלותו של מתן.
שני קבוצות גדולות ואיכותיות שאמורות להפיל ארגון שלם , הם עברו אימונים פסיכים . אני מאמין בכל ליבי שהיום אני מסיים את הסאגה הפולנית.
ראש הארגון הפולני ג׳קוב רוזונסי נמצא בתוך הבניין ברגע זה ממש . מתכנן כיצד להפיל אותי , רק חבל שלא מבין שאני תמיד צעד וחצי לפניו.
מבנה הבטון הרעוע עומד חצי מת מלפנינו , ואני יוצר חיבור במכשירי הקשר שאני ומתן מחזיקים.
״קדימה , פזר.״ אני נותן שתי פקודות קטנות , שאומרות המון.
בתוך שניות החיילים מתחילים לפזר את חומר הנפץ מסביב לבניין .
השומרים שהפולנים הציבו בכניסה ישנים , ומגש פיצה נח מתחתיהם.
כל חייל שם כמות מדוייקת של החומר , וכבר בדקות קטנות חוזרים החיילים בצורה מדוייקת למחבוא .
יודעים בדיוק מאיפה לחזור , וכיצד ללכת.
מדויק.
אני סופר את החיילים ומוודא שכולם נמצאים , היד שלי עוברת על האוזנייה השקופה ומפעילה אותה . ״שלוש , שתיים, אחת. בום.״ אני סופר את השניות , והמבנה מתפוצץ .
כל החיילים שלהם , כל הנשק , וכמובן המהנהיג המפגר נשרפים דרכם למוות .
המבנה עולה באש יפיפייה .
אש ניצחון .
ואני וקבוצות החיילים משתטרחים מטה. משגיחים ששום נפש חייה יוצאת מהמבנה.
השומרים הגרועים שישבו בחוץ ולא שמו לב שהגענו , בורחים נפשם ונוטשים את מקומות השמירה.
וזה מזכה אותם משתי יריות מדוייקות של הצלפים שמיקמתי על גג סמוך למבנה שלהם.
פיח ועשן סמיח מעטר את המבנה , ואנחנו עוזבים את המקום לאחר שלוש שעות בהן ישבנו ווידנו הריגה.
אני ומתן התפצלנו לאחר המבצע , ואני המשכתי לכיוון המסעדה המקומית שעושה בעיות , באתי לגבות ממנה פרוטקשן , מקווה להספיק לארוחת הצהריים עם האישה האהובה עליי.
*
״יובל?״ אני פותח את דלת האחוזה , ריח של בישול וצחוק גדול של גבר נשמע מהמטבח ואני נדרך. יש כאן גבר? היא הכניסה לכאן פאקינג גבר?. אחרי כל מה שנתתי לה? פאקינג גבר? כל האהבה שאני מרעיף עלייה?
היד שלי נשלחת לגבי ומוציאה את האקדח שלי . שבוהק לאור העובדה שניקיתי אותו היום . ההליכה הכפופה שלי כמעט ולא נשמעת ואני מתקדם למטבח , ברכיי מכופפות ומוכנות לירי . הצחוק והדיבור הגברי כבר פחות מעומעם ואני מקשיב לשיחה שמתנהלת בינה לבין המזדיין שיכול להודיע ששעת המוות שלו קרובה מתמיד.
״וואי יובל נשבע לך את מדהימה בזה.״ הקול הגברי אומר בהתענגות ואני נצמד לקיר יותר . האקדח מלפניי וידיי ישרות ומוכנות לירייה. האצבע המורה שלי נופלת על ההדק .
שמתהדק ומתהדק עם כל משמע של קולו של הגבר.
״כן? אני מקווה ...״ היא משיבה . ״נשבע שזה יהיה תענוג עבורו, כל גבר יאהב את זה.״ הוא ממשיך ואני מרגיש את דמי מתחמם. המחשבות עוברות בראשי כמו סרט נע ואני מרגיש את רגליי מתקדמות עוד טיפה למקור הרעש.
״גברים אוהבים את זה גדול או קטן?״ היא שואלת , והגבר מהנהן. ״גדול בטח גדול , יש מידות לדברים האלה?״ הגבר שואל, והאשה שלי , שלי. עונה לו. ואני מבין שהשיחה הזו לא תלך לי למקום טוב , אני מרגיש על סף התקף עצבים.
בעצם , חטפתי אחד ברגע ששמעתי את המזדיין מדבר איתה.
״ברור , אני מניחה שאני בערך מספיקה? זה לא גדול ולא קטן . מניחה שזה אמור להספיק לו.״ היא אומרת בהתרצות, ואני מבין שהספיק לי.
בבעיטה חזקה אני מעיף את דלת המטבח שנופלת על הרצפה בחבטה רמה . האקדח שלי מורם לפניהם והפרצוף ההמום של יובל מופיע על פנייה.
״מתן מה לעזאזל?״ אני שואל כשרואה אותו יושב בפינת האוכל , לא מניב שריר בפניו המשועשעות. ״אתה כזה בן זונה רכושני.״ הוא מגלגל עיניים , החיוך הזחוח שלו יושב על פניו.
״וחוץ מזה , ידעתי שאתה כאן מההתחלה . ואני ידעתי בדיוק מה להגיד בשביל לגרום לך להשתגע.״ הוא אומר בשחצנות , כוס המים שלידי עפה אליו בדרך פלא , ומתנפצת ליד הראש שלו. סנטימטרים ספורים הפרידו בינו לבין הזכוכיות.
״על מה פאקינג דיברתם?״ אני שואל בעצבים , יובל מגלגלת עיניים וצוחקת בעוקצנות.
״שגיא , דיברנו על עוגה! עוגה לפאקינג יום הולדת שלך!״ היא אומרת ואני מסיט מבטי. אני רואה את מתן המשועשע.
נזכר בתאריך של היום .
״העיקר אמרת בהתחלה שהיא רק ילדה , ושאתה לא מתעסק עם ילדות. ״ מתן אומר בעוקצנות וקם מהכיסא. נושק ללחייה של יובל . מתקדם לכיוון היציאה מהמטבח , שכרגע מחוסר דלת .
אני מכחיש כל קשר שלי לזה.
״ביי יובי , ביי שגי-גיא״ הוא אומר לפני שיוצא , חוטף ממני כאפה לעורף .
הצחוק המתגלגל שלו נשמע באוזניי ואני כמעט ומוציא את האקדח מגבי שוב. אני פאקינג אהרוג אותו.
אך היד של יובל עוצרת אותי.
״שגיא.. נו באמת.״ היא נאנחת . המטאטא מוצא את ידיה הקטנות , והיא מתחילה לטאטא את כל הבלאגן שעשיתי.
״אני מצטער , לא ידעתי שזה מתן.״ אני אומר בהתגוננות, והיא מרימה את גבתה.
״חשבת שאבגוד בך שגיא?״
היא שואלת , אני שותק . בולע את רוקי. יודע שלעולם לא הייתה בוגדת בי , אך לא משיב. המוח שלי צועק עליי להשיב לה שאני אוהב אותה , ובוטח בה יותר מכל אדם אחר .
אבל הפה שלי לא מוציא הגה.
״הבנתי.״ היא אומרת , מקל המטאטא נופל מידה והרעש המזעזע בוקע מהרצפה.
היא יוצאת מהמטבח , רעש הכפכפים שלה נשמע מתרחק עוד ועוד ואני נותר שם . כאב מפלח את החזה שלי , ואני מניח את ידי להקלה על הכאב.
למה הייתי צריך לשתוק?
YOU ARE READING
על חשבון הברון
Romanceזה לא סיפור מהאגדות , הוא רחוק מזה . תחזיקו חזק. מכירים את זה שיש לכם הכול? ממכוניות יוקרה , ועד לנדל״ן נחשק ונוצץ. אנשים נושאים את עיניהם אליכם , שמא מפחד ושמא מכבוד. אלו החיים שבנה לעצמו שגיא אבאס , טייקון המאפיה והעסקים . חיים של פשע ומותרות , נ...
