על חשבון הברון

ברוכה הבאה לארצנו | 41 |

-נקודת מבט שגיא -

״יש לנו את מקלרן?״ אני שואל באוזנייה המקושרת שלי . המטוס נוחת בצורה מופתית על מנחת המטוסים הרחב.

מתן לוחץ על האוזנייה שלו פעמים  לאחר זמן ממושך של ארבעים דקות, סימן שהגברת ירדה מהמטוס .

בעולם המאפיה ובעיקר במבצעים למינהם יש כל מיני קודים שקטים שעוזרים לנו להבין בדיוק מה קורה בגזרה של כל אחד , זה חשוב מכוון שלא תמיד אנחנו יכולים להשתמש בקול בשביל להעביר מידע .

ברוכה הבאה ארצה מקלרן  , אני מקווה שהשהיה כאן  תהיה לטעמך.

״הצלפים ?״ אני שואל בקצרה ובשקט , האוזניה השקופה רוטטת מעט ואני מקבל תשובה מאחד מהמפקדים .

״ כן אדוני , פרוסים.״ קולו של אחד מחכמי המפקדים שלי נשמע , ואני לוחץ פעמיים על המכשיר שמכיל בתוכו את כל ראשי הצוותים  , מסמן להם להסתער ולתפוס אותה ואת שאר האנשים הכלולים בפרשה במידה והתוכנית שלי לא צולחת .

אני מתקדם מעט בהליכה כפופה ושקטה , ומתמקם מטרים ספורים ממנחת המטוסים  , חמישה חיילים מיומנים עומדים מאחוריי בעמדות מוצא.

האנשים האלו מאומנים כלכך טוב , שאני מאמין שאם משהו ישתבש הם יתפקדו מעולה עבורי.

אני מחפש אותה בעיניי עד שרואה את הגברת המגונדרת יורדת מהמטוס הלבן , שיירת של דיילים עומדים לכבודה כאילו שהיא הפאקינג נשיא.

המשקפיים היקרים שלה מכוערים להחריד ומונחים על הפנים שלה בהתנשאות  , והמסכן שסוחב את המזוודה שלה נראה על  סף *פריצת דיסק.

רכב שחור מחכה לה שני מטרים ממנה , הנהג של הרכב השחור המקורי נמצא עכשיו איפשהו מת , ובמקומו יושב מתן.

אעביר לו שיתן להם את חווית הנסיעה הטובה ביותר , בכל זאת נסיעה על חשבוני.

מקלרן מנופפת לנהג בעדינות שיפתח את הדלתות והנהג הנחמד מועיל בתוכו אפילו לצאת לקראתה ולפתוח עבורה את הדלת .
אני מגחח בתוכי מעט  מהמשחק בשקל של מתן שיוצא מהרכב בראש מורם ומכווה  בידיו לכניסה לכיוון הרכב . הגברת מנידה את ראשה בעדינות נשית משוחקת ומזויפת ונכנסת לרכב .
שומר הראש שלה נכנס מיד אחריה , סורק במבט חשוד את הסביבה ואפילו לא טורח לבדוק את מתן ״הנהג״ שלהם.

אומרים שהאויבים הכי גדולים שלך הם הקרובים ביותר אלייך .

נראה שזה תקף אליהם בצורה חמורה היום.

הרכב נוסע ואני מחלק פקודות לכולם לצאת מכאן ממקומות שונים , כדי שלא ניתפס . הגברים מאחוריי קופצים מעל הגדר בקלילות ואני מיד אחריהם . ריצה קטנה ושקטה מובילה אותנו לכביש אחורי שמוביל בסופו לכביש הראשי .

שישה רכבים שחורים וממוגנים מחכים לכולם בכביש האספלט האפור . והחיילים נכנסים אחד אחרי השני בשקט מופתי.
לכל אחד יש מקום אחד בכל רכב , אין דבר כזה שחייל ירצה מקום שלא שייך לו.
לכל אחד מקום , ולמי שלא מתאים לו . חבל.