אכלן ראשי | 46 |

1.2K 41 0
                                    

אני מתעוררת בבוקר ברגליים סבוכות יחד עם שגיא .
שיערות רגליו מדגדגות את רגליי ואני מסתובבת במיטה בשביל להביט בפניו השלוות והיפות.

האור הקטן מהחלון הפתוח מאיר הישר לפניו המחוספסות ואני מתמעמקת בהן יותר ויותר .

ידו החסונה מצמידה אותי לחזהו החשוף ואני מסמיקה. גם כל הזמן הזה שאנחנו יחד , אני מוקסמת ממנו בכל יום מחדש.

הדרך שבה הוא מדבר אליי , מתנהג איתי. אני מאושרת ומודה על כך בכל יום מחדש .

האהבה שלנו מיוחדת , בוגרת וטובה . אני אוהבת את הדרך שבה אנחנו מתקשרים אחד עם השנייה , את הדרך שבה הוא כל הזמן לצידי . דואג לי כמו מטורף בכל יום , דואג שיהיה לי טוב .

והכי הכי אני אוהבת , אותו.

את כל החבילה שנקראת שגיא אבאס. זו חבילה שעם הייתי יכולה לקנות , הייתי קונה שוב ושוב ושוב.
*
״בוקר ,״ שגיא נכנס לבוש לחלוטין למטבח , החליפה השחורה והיוקרתית שלובש נראת עליו מצויין. אני לעומתו התעוררתי דקות קטנות לפני. ״אתה כבר הולך?״ אני שואלת בעיניים גדולות , מתחילה להכין את הקפה שלי.

״יש לנו מלחמה עם הפולנים לב , זה רציני.״ הוא אומר , ואני פוערת את עיניי בתדהמה. מלחמה? מוזר .. לא שמעתי על כך בחדשות בכלל.

״מתי הספיקה להתחיל מלחמה?״ אני שואלת , ונשענת על השיש הקר. הקפה מונח לצידי, אדים חמים יוצאים מהספל הלבן.

״תמיד היו לי בעיות עם הפולנים , הם היו חמדנים ורצו את השטחים שלי. כמובן שלא הסכמתי , אבל הסכמתי לסחור איתם בסמים . ״ הוא מספר ואני פוערת עיניי בשנית .

אני לא תמימה , ידעתי ששגיא לא משחק דוקים כל היום . אבל לא תיארתי לעצמי שהמאפיה האיטלקית באמת שולטת בנושאים האלו , נושאים שרואים רק בסרטי האקשן .
אני מניחה שאדם רגיל בדרך כלל לא מסתבך עם המאפיה , אבל אני יודעת שיש להם דרך מאוד מסויימת שבה הם מטפלים באנשים שהסתבכו איתם.

״מי הכי חזק?״ אני שואלת בתמימות , ושגיא מגחח מעט . מתקדם לכיווני בחיוך שובב , כשמגיע קרוב אליי ידיו ננעלות מסביבי , ומחזיקות בקצה השיש . אני כלואה בין ידיו החסונות, ולא ממש רוצה להשתחרר.

״לב , אין מישהו שהכי חזק , זו לא רשימה. יש מישהו שהכוח שלו הכי חזק , העסקים הכי קולחים , והסמים הטובים ביותר.״ הוא מסביר ואני מקשיבה בקפידה לדבריו המעניינים. ״ומותר לך לספר לי את הכל?״ אני שואלת , שגיא מנשק את קו הלסת שלי ומהנהן.

״זה שלי, מותר לי לספר מה שאני רוצה.״ הוא אומר ואני מנשקת את שפתיו , מודה לו מעט על שבטח בי וסיפר לי. ״אז אתה לא נשאר לארוחת בוקר?״ אני שואלת בחיוך קטן ומבין. ״לא , לב. אני אוהב אותך. שיהיה לך יום טוב היום באוניברסיטה.״ הוא אומר ואני צוחקת מעט ומנשקת את אפו הסולד. ״יש לי שיעור במחשב , ורק שיעורי בית קטנים.  זקנציק . אחרי זה חשבתי שאלך לטייל.״ אני מספרת , שגיא מזעיף פניו. ״אני לא יודע כמה כדאי שתסתובבי עכשיו לב , הם מנסים לפגוע בי והדבר שאני הכי פגיע בו , זו את.״ הוא מספר , עיניו משדרות כנות ואהבה. אני מהנהנת. יודעת שלא אשבור את פיו לעולם.

הוא דואג לי , ואני סומכת עליו על חיי.
*
״שאלוםםם״  הדלת נפתחת וקולו המוכר של מתן מהדהד ברחבי המבית המהודר , הוא תמיד מגיע ללא הזמנה הבחור הזה , שמישהו יקח ממנו את המפתח . ״היי מתני״ אני אומרת בשקט כשיורדת מהמדרגות הגבוהות. ״מה אתה עושה כאן?״ אני שואלת בחיוך , רגליי היחפות נוגעות ברצפה היוקרתית.  ״שגיא אמר לי שהכנת ארוחת בוקר , והוא לא אכל הפראייר . אז באתי במקומו.״ הוא מספר בשעשוע ואני צוחקת , עם יש מישהו שאוהב אוכל וחי בשבילו יותר ממתן , אני אשמח לפגוש אותו.

״בטח, האמת שכבר אני תכננתי להכין צהריים. תרצה לאכול צהריים כאן?״ אני שואלת בחיוך חביב. מתן מהנהן ומתקדם אחריי למטבח . גקט הבלייזר המחויט יורד מכתפיו הרחבות ומונח על אחד מהכיסאות בשולחן הגדול.

״מה את מכינה?״ שואל מתן בהתלהבות המאופיינת לו , ואני מחייכת בעדינות. האנרגיות של האדם הזה לא מהעולם הזה.

״פסטה , סלט , סלמון....״ אני מונה לו על אצבעותיי את האוכל שתכננתי להכין , ועיניו מתרחבות עם כל מאכל שאני מספרת. והחיוך שלי מתרחב יחד עם עיניו היפות .

הוא אומנם גדול ממני בכמה שנים יפות , אבל אני מרגישה ורואה שהוא מתנהג כמו ילד קטן וחמוד שזה נוגע לאוכל.
*
״וואי יובל נשבע לך זה מעולה.״ הוא אומר בפה מלא באוכל , ואני מחייכת כתודה . מסמנת לו לנקות את רוטב הפסטה שנמרח על סנטרו .

שנינו ישבנו בשולחן לאכול ארוחת צהריים ביחד , ואני שוקלת להפוך את זה למסורת.

מתן אומנם גבר מאפיה עסוק וחשוב , אבל אני מאמינה שעם אבקש  ממנו הוא יותר מאשמח לבוא לאכול איתי יחד בכל יום.

״מה עם שגיא ? הוא מגיע?״ אני שואלת בציפייה  ותופסת מלפפון קטן במזלג המתכת שלי. ״הוא עסוק עד למעל הראש , הפולנים האלה.. בני זונות.״ הוא אומר בשנאה , פיו לאחר שנייה מתמלא מחדש באוכל הטרי.

ואני מהנהנת בהבנה. אני יודעת שהתקופה הזו תהיה משמעותית קשה  יותר מכל תקופה אחרת שלי ושל שגיא יחד .

והאמת שאני מקווה שנעבור אותה , בעיקר שאני יודעת שאני עומדת להשתגע כל היום בבית . ואני יודעת שהוא רק רוצה להגן עליי , אני יודעת כמה שזה חשוב לו.

אין ספק שנצטרך לדבר על הכל , ולראות איך אנחנו מתכוונים לעבור את התקופה החדשה שאנחנו נכנסים אלייה.

________
(חשוב: )
היי לכולם! אני מתכננת לעשות באחד מהפרקים הבאים שאלות תשובות . אתם יכולים לשאול כל דמות (שגיא , מתן , יובל , רוזה -רוז, וההורים של שגיא , או כל דמות אחרת שמופיעה פחות בסיפור , עדן למשל) שאלה , ועם תרצו כמובן לשאול על הסופרת עצמה של הסיפור (אני ) .

מקווה שתרשמו ותזרמו איתי על זה ❤️
אוהבת , אנג'ל ❤️

על חשבון הברוןWhere stories live. Discover now