על חשבון הברון

מפלצת לבנה |14|

התעוררתי למחרת בבוקר , בוקר רגיל בביתו - סליחה באחוזה המוגזמת לחלוטין של שגיא . אני באמת לא מבינה מי צריך כזה גודל של נכס .  ובהתחשב בעובדה שהוא בן אדם אחד , וכמה מנקות שבאות פעם -פעמיים בשבוע . חוץ מזה , אין לו אף אחד כאן.
*
אני יורדת לכיוון המטבח , משתמשת בטלפון שלי . מתעדכנת בכל הרשתות החברתיות והמזוייפות האלו , מסתכלת על צילומים של חברות שהיו איתי בבית הספר . הן מצטלמות בחוץ לארץ, מצלמות מאכלים למיניהם . כל מיני פסלים יפים שראו ברחובות איטליה .
אני ממשיכה לגלול באפליקציה , עד שהמודעה אחת תופסת את עיניי לגמרי .

מודעה של בית אימוץ של כלבים , שנסגר מכוון שאין לו כסף לתחזוק הכלבים הרבים שנמצאים במכלאה הזו . רשום במודעה שהעמותה תשמח שאנשים יבואו להציל את הכלבים מהמתה.  ברגע שהכלבייה תיסגר , ישלחו כל הכלבים להמתה המונית . תמונות של כלבים פוזורו בתוך המודעה , כלבים מכל המינים והסוגים . חלקם חומים עם כתמים , וחלקם לבנים לחלוטין . בגילאים שונים , לרגע עברה לי המחשבה בראש להציל כלב אחד משם . אבל מעניין מה שגיא יגיד על זה , זה בכל זאת הבית שלו . ואני לא יכולה להביא לכאן מה שאני רו-
״היי יובל״ אמר שגיא והקפיץ אותי . כלכך הייתי מרוכזת במודעה שמולי שלא שמתי לב שהוא נכנס למטבח , לבוש במכנס שחור בלבד . ״או היי״ החזרתי לו מתנשפת מהבהלה שתקפה אותי , וחזרתי להביט במודעה . קוראת אותה שוב ושוב , ומקווה ששגיא יוכל לזרום איתי על הקטע הזה של להציל אחד מהם , חבל לי שהכלבים יעברו המתה , ובנוסף . תמיד רציתי כלב .
*
שגיא מכין את הקפה שלו , מחמם את המים החמים במתקן המים הלבן שנמצא לו במטבח , ואני זזה באי נוחות בכיסא . מתכוננת לשאול אותו על העניין של הכלב .
אני מכבה את מסך הטלפון , ומביטה בשרירי הגב של שגיא . הצורה שהם זזים בזמן ששגיא מכין דבר כלכך פשוט כמו קפה , אני יכולה למצוא את זה דיי סקסי .
״שגיא תגיד״ אני מוציאה מפי , מסתכלת עליו . שגיא מסובב את מבטו לכיווני , עדיין מערבב את הנוזל השחור בכוסו. ״תראה.. נתקלתי במודעה באחת מהרשתות החברתיות הבוקר .. מודעה של  אימוץ כלבים״ אני פותחת את הנושא .

״נו?״ שואל שגיא , מניח את הכפית בכיור וניגש לשבת מולי . אני מסכלת רגליי , וממשיכה . ״ הם סוגרים את העמותה עוד חודש .... הם רוצים שאנשים יבואו לאמץ-״ שגיא קוטע אותי . ״את רוצה לאמץ כלב ?״ אמר שגיא . ״כן.״ עניתי משפילה את מבטי , זה הבית שלו אני לא יכולה לעשות כאן מה שאני רוצה . ״טוב ״ מה? ״טוב נלך לבחור כלב ביחד , אבל הטיפול בו הוא שלך. לי אין כלכך זמן לטפל בו ״ שגיא אומר לי , מצמצם מבטו אליי . מנסה לחדור לי לנשמה עם מבטו. חיוך ישב לי על הפנים , לא האמנתי שהוא יסכים. זה בכל זאת שגיא , לכולם הוא קר ואכזר . ואליי ? זה דיי מוזר.
*
-נקודת מבט שגיא -
(תודו שהתגעגעתם )
יובל הציעה את הרעיון הזה של הכלב , האמת לא הייתה לי בעיה עם כלבים אף פעם. פשוט העדפתי אותם רחוקים ממני. 

ואחרי שיובל ביקשה עם הפרצוף הזה שלה , לא יכולתי שלא להסכים . אז הנה אנחנו כאן , יוצאים מהאוטו שלי לכיוון העמותה שיובל ראתה באינטרנט . שלטים רבים של ׳תאמצו אותי׳ עם תמונה של כלב מסויים מתחתיהם מוצגים לקהל הרחב שהגיע . המון אנשים עומדים בתור , בעוד שאני מחזיק את ידה של יובל ומתחיל לעקוף את ההמון . ״שגיא מה אתה עושה? יש כאן תור״ לחשה לי יובל . ״ הכול בסדר , תסמכי אליי .״ אמרתי לה בחזרה ,מתחיל לפלס את דרכינו בהמון האנשים הנמצאים בתור .
״היי אחי!״ צעק לי איזה מישהו שנראה כמו זין קצוץ .
הסתובבתי אליו , לא מבין מה הוא רוצה . ״יש כאן תור !״ צעק הזין המגודל , ״אה כן?״ שואל אותו עם חיוך מעות על פניי . ״כן שמע אחי תעמוד בתור כמו כולם.״ אמר לי הזין. יובל הסתכלה עליי , שמה לב שהיד שלי שנייה מלשלוף את האקדח שלי ולסחוט את ההדק לכיוון הפרצוף של הזין המתקלף הזה . יובל מלטפת את גבי , מנסה להשריש בי מעט היגיון . אבל אני לא ממש הגיוני .
הוצאתי את האקדח שלי מחגורת הנשק שסובבת סביב מותניי. מכוון אותו לאיש החוצפן. מתכוון לירות בו ללא רחמים , אני לא אוהב שמזיינים לי תשכל.

האיש פער עיניו , קם בבוקר בכל זאת לא ציפה לפגוש את שגיא אבאס ,שכרגע מאיים להרוג אותו להשאיר את הגופה על הרצפה וללכת .
כל העיניים של האנשים נשואות אליי ואל יובל . שנבוכה מתשומת הלב השלילית ומחזיקה את זרועי בכל כוחה , מנסה למנוע ממני להרוג אותו על המקום . אני אעזוב את זה עכשיו , בשבילה .
אבל אני מקווה מאוד שהוא יודע לברוח , כי אני תמיד תופס .
*
נכנסנו לתוך המקלט המעופש , משפחות מאושרות וילדים קטנים מתרוצצים בין הכלבים הקטנים והגדולים . מאלפים זורקים כדורים לכל עבר , הכלבים רצים ומתרוצצים .נובחים ומקשקשים בזנבות שלהם .
אני חושב שהם לא ממש יודעים שהחיים שלהם תלויים בבני אדם מזויינים .

״שגיא תראה !!״ אומרת לי יובל המתלהבת , העיניים שלה נשואות לכל מקום אפשרי . היא סורקת את כל בעליי החיים המתרוצצים , החיוך שלה גדל שהיא שמה לב לכלב לבן וגדול , גופו של הכלב כולו לבן חוץ מדבר אחד , על העין שלו יש פס פרווה שחור . שיוצרת אשלייה כמו שריטה. ״ אני חושבת שהכלב הזה מתאים לך ביותר .״ אמרה לי יובל בחיוך וקרצה לי. ״ אני חושש שאני מסכים איתך גברת רון.״ אמרתי לה במבט קר , וחיוך מעוות .
לא יכלתי להרשות לעצמי להראות רגשות בפומבי . למרות שמידי פעם שהסתכלתי על יובל יכלתי להרגיש את קצוות שפתיי נמתחות מעט.

יובל לוקחת את ידי , ומתקדמת יחד איתי לכיוון הכלב . היא מתיישבת על הרצפה הלבנה והמעופשת ומתחילה ללטף אותו בעדינות כזו . הכלב מתמסר למגע של יובל ועוצם את עיניו, מזכיר לי מישהו ספציפי.

״ שלום כלבלב״ אומרת יובל בחמימות לכלב המגודל. ״תכיר את שגיא״ אומרת לו ושולחת את ידה לאוויר , תופסת בידי ומושכת אותי מטה . לשבת ישיבה כפופה ממול למפלצת הלבנה. אני שולח את ידי ומלטף את הכלב , אפו של הכלב מתחכך באמצע כף ידי המחוספסת . ונראה שהוא יותר אימץ אותי מאשר אני אותו.
מרוב שהתרכזתי בלנסות לקרוא את היצור הלבן הזה , לא שמתי לב שיובל עומדת מעלינו עם חיוך מטופש על השפתיים . ״אתה חייב לדעת שהיית ממש חמוד .״ לוחשת לי בחיוך מבוייש . אני זורק לה קריצה ועולה מעלה , קושר את הכלב ברצועה כחולה שמצאתי בסביבתנו ולוקח אותו איתנו , לכיוון הקבלה .

אף פעם לא מאוחר לפגוש כזה חבר . דומה לך וקצת אחר .
____________
הפרק הזה ציטטתי קצת משיר הפתיחה של ארתור , וקצת שיניתי אותו . שישמע מתאים:)

מה חושבים על שגיא ? ואיך יתקדמו מכאן היחסים שלו עם יובל ?
אוהבת , אנג'ל ❤️