על חשבון הברון

אוניברסיטת קורנל | 34 |

עיניי נפתחות לאט , יד שכרוכה סביבי מצמידה אותי לגוף שרירי ורחב .
אני נושמת עמוק , ומתיישבת על המיטה הנוחה . היד שהייתה כרוכה סביבי חזרה לחיקו של האדם שהיא שייכת לו.

אני מתמתחת בעדינות , לוקחת את הזמן. אני יודעת שהיום אצטרך לנקות ולסדר את הבית שלנו , בפינת החדר שכוב הכלב האהוב עליי. ואני נזכרת ששגיא אמר לי שמתן היה אמור להביא אותו לכאן.
אני מחייכת למראה הפרווה הנקייה והלבנה שלו , ומתרוממת על רגליי לפתוח עוד יום.
*
״בוקר .״ שגיא נכנס למטבח המוכר שלנו  במכנס שחור לרגליו.
לאחר דקות קטנות בדיוק שאני מכינה את הקפה שלי.
״בוקר טוב.״ אני מחזירה מחייכת. זוכרת אתמול כיצד היה אכפתי כלפיי , ודאג לטפל בי לאחר הטיסה המזעזעת שחוויתי.

״איך את מרגישה?״ הוא שואל כשניגש למכונת הקפה שלו. אני מעולם לא הצלחתי לתפעל אותה לכן שגיא היחיד ששותה קפה ממנה. אצטרך לבקש ממנו שילמד אותי בהזדמנות .

״אני מרגישה הרבה יותר טוב , תודה שגיא שטיפלת בי.״ אני מחזירה בחיוך עדין ומבויש . מסכלת את רגליי מתחת לשולחן העגול מהעץ הבהיר.
״ אמרתי לך אתמול לב , זה בסדר. אני שמח שאת מרגישה טוב יותר.״ הוא אומר בחיוך , עיניו נוצצות כשמביטות בי.
הוא ניגש לשבת מולי , ושנינו שותים את הקפה שלנו בדממה.

״את יודעת..״ הוא קוטע את השקט הנעים , בקולו העבה.
״אני בדקתי אוניברסיטאות  אתמול לאחר שנרדמת..  מצאתי אחת שיכולה להתאים לך.״ הוא מספר לי כשמסיים לקחת לגימה מהקפה השחור שלו , ואני מחייכת מהמחשבה שאינו שכח מהשיחה הקטנה שניהלנו בבריכה באיטליה.
״ אני  לא מאמינה שזכרת שדיברנו על זה.״ אני פותחת בפניו את ההלם הקטן שתקף אותי. ״ברור שאזכור , אומרים שהדברים שזוכרים הם דברים שחשובים לך. ״
הוא מנסה לפלרטט ואני מחייכת חיוך עדין ואוהב.

״ על איזו חשבת?״ אני שואלת בהתעניינות , כשאוספת את הספלים שלנו לכיור המטבח.

״אוניברסיטת קורנל , ( Cornell University ) היא שלוש שעות מאיתנו ברכב. אך תוכלי לקחת את המטוס שלי כל יומיים .״ אני נפעמת מהצעתו המדהימה של שגיא , ודמעה קטנה מאיימת לפרוץ מעיניי. הוא פשוט מדהים אותי במחשבה שלו עליי , וכמה אכפת לו ממני שהוא מציע לי הצעה מדהימה שכזו. המחשבה שהוא ישב וחשב איזו אוניברסיטה תהיה הטובה ביותר עבורי , מרגשת אותי לחלוטין וגורמת לליבי לרטוט .

״אתה רציני?״ אני שואלת בקול חנוק מדמעות , ושגיא מגחח מעט וקם מכיסאו לכיווני . ״ברור שאני רציני.״
סכר הדמעות שלי נפרץ , ואני דומעת ומחייכת את החיוך האמיתי ביותר שאי פעם חייכתי. שגיא מגיע אליי ועוטף אותי בידיו החסונות .

אני מרגישה מוגנת ומאושרת מאי פעם.

״למה את בוכה?״ שגיא שואל , אני מרימה את פניי אליו . ״כי אתה פשוט הדבר הכי טוב שקרה לי.״ אני אומרת ומנשקת אותו לאחר שנייה בודדה , שגיא שקפא מעט מהמשפט שלי השתחרר בשניות אחדות ונישק אותי באהבה .

אני מרגישה שלמה סוף סוף , וזה לגמרי בזכותו.
אנחנו עומדים מחובקים , אחד עם השני כאילו שהזמן עצר מלאכת.

אני אוהבת אותו כלכך עד שזה כואב , עם לא הייתי בטוחה בזה עד עכשיו. עכשיו אין בטוחה ממני.
________
היי לכולן/ם! מה אתן חושבות על שגיא ? ועל טיב היחסים בינהם?
כמה מחקרים הייתי צריכה לעשות בשביל למצוא את האוניברסיטה הזו אתם לא מבינים אפילו.
אוהבת , אנג'ל ❤️