על חשבון הברון

אדם בעל נוכחות | 50 |

-נקודת מבט שגיא-

אנחנו שוכבים במיטה יחדיו בהוטל המתפרק , אבל הוא לא מרגיש לי מפורק . להפך . הוא מרגיש לי שלם , כי היא איתי כאן , בין זרועותיי ההרסניות.

אלוהים , אני מתחיל לדבר כמו ילדה בת 12 וזה לא מתאים לי . אבל אני גם לא יכול להיות אדיש למה שהאישה הזו עבורי .

למה שהיא גורמת לי להרגיש , בחיים לא הרגשתי כך כלפניי אדם אחר . ואני יותר מ-שמח שהאדם שאני מרגיש  אליו רגשות עזים זו דווקא היא .
אומנם לא דיברנו על מקרה השתיקה  המביש שלי , אבל אני מאמין ששנינו אחריו.

באותו הרגע כשהיא לא הייתה לצידי הבנתי כמה אני זקוק לה , כמה שאני אוהב אותה.

וכמה שאני לא יכול בלעדייה.
*
״את בטוחה שאת לא צריכה עזרה לב?״ אני שואל בתחינה כשיובל העקשנית החליטה לסדר את ארון הבגדים המשותף שלנו , אנחנו כבר שבוע לאחר הריב ואני שם לב לדינמיקה המיוחדת שלנו , ולאהבה הייחודית שנרקמה בינינו.

״נו שגיא , אין הרבה עבודה.״ היא מרגיעה ואני נאנח , זה כמו לדבר לקיר, או לאמא שלי .
״זה ארון של שני אנשים , ברור שיש עבודה לב.״ אני זורק באנחה לחלל הרחב  ונשכב על המיטה . ידיי עולות מאחורי ראשי באוטמטיות.

״אתה יודע , דיברתי עם אוליביה .״ היא מספרת ויוצאת מחדר הארונות, חולצה מכופתרת שחורה בידיה , ואני מרים גבה. ״אוליביה זו החברה שלי מהאוניברסיטה .״ היא מסבירה ואני מהנהן, מנסה לגרום לה להגיע לפואנטה. ״יש לנו עבודה משותפת לעשות למרות שאנחנו לא סטודנטיות של אותו הנושא , אבל זה משהו של האוניברסיטה.״ אני מסתכל עלייה , פנייה מאדימות מעט , אבל אני שקט . נותן לה זמן לדבר.

״נו לב , את רוצה להזמין אותה לכאן?״ אני שואל כשחושב מה היא רוצה , ויובל מהנהנת באיטיות. ״זה הבית שלך באותה המידה שזה הבית שלי , מצידי תזמיני לכאן אלפי אנשים. זה שלך.״

יובל זורקת את החולצה שהתאמצה כלכך לקפלה הצידה  ובמהירות רצה אליי , קופצת על המיטה ומחבקת אותי בחוזקה .
אני מחייך ומנשק את ראשה , היא מחייכת מעט וקוברת ראשה בחזה הרחב שלי.
ואני מרגיש שאני רוצה לנצור את הרגע הזה לעוד הרבה שנים.

-נקודת מבט יובל-

״אוליביה !״  אני קוראת בהתרגשות כשמזהה את החברה הכי טובה שלי .
היא עומדת בדלת , ובידיה יש שקית קטנה. ״הבאתי לנו חטיפים.״ היא מספרת כשרואה שאני משתהה במבטי על השקית שבידיה , ומושיטה לי את השקית אני מחייכת וממהרת להגיד ״אוליב , זה בסדר . יש לנו כאן מלא חטיפים.״ אני  מספרת בחיוך. ופניה של אוליביה מתעוותות בשאלה לרגע.

״לנו?״ היא שואלת בחיוך מובך. ואני ממהרת להסביר. ״אני גרה כאן עם בן הזוג שלי , אני כבר ממש רגילה להכליל אותו .״ אני מספרת במבוכה , ואוליביה משחררת צליל נבוך . ״זה בסדר , כמה זמן אתם יחד ?״ היא שואלת בהתעניינות אמיתית ושוברת את הקרח ואני ממהרת להשיב , בחיים לא הרגשתי נלהבת בצורה הזו להשיב על שאלות של חברות שלי. אני מניחה שפשוט לא היו לי החברות המתאימות שאשתף אותן בפרטים מחיי בכל הזמן הזה.

״שנה בערך , הוא ממש מדהים.״ אני מספרת ואוליביה מחייכת ברכות. ״נראה שהוא טוב לך , וואו הבית הזה מדהים.״ היא מפרגנת ואני מחייכת כתודה. מובילה אותה לשולחן האוכל במטבח , שם תכננתי שנשב לעבוד על העבודה .

״אני ממש מתעניינת בכם משום מה, פשוט אין לי חבר להתעניין בו בעצמי.״ היא מספרת במבוכה ואני ממהרת להרגיע אותה ולהסביר שזה בסדר.

ושזה מגיע שהכי לא מצפים לכך .

ומהשיחה הקטנה אנחנו צוללות לעומקי העבודה , פרויקט שהאוניברסיטה ביקשה מאיתנו להגיש על שיפור המקום , עיצוב חדש והתייחסות מעמיקה לפרטים הלימודיים .

ובגלל שאוליביה היא סטודנטית מוצלחת במלגתה , ואני מסתדרת בצורה יוצאת מן הכלל עם החומר שלי ציוותו אותנו יחד.

*
״אני באמת חושבת שזה יועיל.״ אני אומרת בריכוז כשמביטה בצג המחשב .

אך אני שמה  לב למבט התקוע של אוליביה מאחורי גבי. אני מרימה את מבטי מהמחשב ורואה את שגיא שעומד בכניסת המטבח. אוליביה המופתעת מנערת ראשה בעדינות ומתעסקת בציפורניי ידיה העדינות במבוכה ואני מבינה שעליי לשבור את הקרח ולהכיר בינהם.

״אוליביה זה שגיא , בן הזוג שלי. ״ אני מציגה את שגיא בפניי אוליביה , והיא מהנהנת לשלום. המבוכה שלה ניכרת לכל העיניים.

שגיא משיב לה מנוד ראש קר ומתקדם לכיוונו. מנשק את ראשי באהבה ויוצא מהמטבח.
״אוליב הכל בסדר?״ אני שואלת ואוליביה ממהרת להתאפס.
״כן , אני פשוט ממש מובכת ממנו. יש לו נוכחות רצינית, אני מובכת בקלות פשוט.. .״ היא אומרת ואני מצחקקת מעט. ״כן אין ספק , הוא אדם בעל נוכחות.״ אני מאשרת דברייה , והיא מצחקקת מיד אחריי. ״הוא מוכר לי משום מה, הוא סלבריטאי?״ היא שואלת כשמנסה להזכר בפניו , ואני חוששת שהמקרה עם עדן יחזור על עצמו. לכן אני מבקשת ממנה לחזור אל החומר שכתבנו באלגנטיות והיא מיד מתמסרת לעבודה ושוכחת מכל מה שנאמר לפניי.

*

״ היה לי ממש נחמד לעבוד איתך היום יוב , אנחנו חייבות להפגש יותר.״ היא אומרת באהבה כשעומדת במפתן הדלת . ״ לגמרי.״ אני מאשרת ומושכת אותה לחיבוק ארוך .
כשאנחנו מתנתקות אני שומעת את קולה באוזניי .
״ אגב , הבנתי בדיוק מי זה החבר שלך . ואני יכולה להבין למה ניסית להעביר נושא .״ היא אומרת ואני פוערת עיניי איך היא עלתה על זה? . ״ מה?- מה?״ אני שואלת כשממצמת פעמים רבות , מנסה להבין מדוע היא לא בורחת .

״ אני הבנתי מי זה יובי מהשנייה שראיתי אותו , קרה לך משהו כזה בעבר? שגרם לך ככה להחליף נושא נכון?״ היא שואלת בחוכמה ואני מהנהנת . ״ יובי , אני אוהבת אותך בגלל מי שאת. בן הזוג שלך זה עניין שולי עבורי .״ היא אומרת בחיוך ואני מחבקת אותה בשנית .

מודה לה ללא מילים , לראשונה שקיבלה אותי בגלל מי שאני ולא שללה אותי כי אני בת הזוג של שגיא אבאס.