על חשבון הברון

את | 37 |

״היי הכול בסדר?״ שגיא שואל כשרואה אותי נכנסת לחדר שלנו מעט עצובה .
הוא שכוב על המיטה עם המחשב הנייד שלו על בטנו ללא חולצה .

לא פעם ולא פעמיים הערתי לו על הקרינה שזה מפיץ , אבל נדמה לי שהוא פשוט רגיל לכך.

״כן, נראה שביני לבין עדן זה נגמר ..״ אני אומרת לבסוף, ומסכמת את כל הריב המיותר .

שגיא  מניח את המחשב לצידו . מפנה את כל תשומת הלב שלו אליי , ומסמן לי להגיע ולשבת לצידו.
אני מתיישבת על המיטה לצידו , מניחה את ראשי על בטנו החמימה.
שגיא מניח את ידו על גבי התחתון  , ואני מתחילה לספר על הריב הקטן שהיה לי עם עדן .
*
״ אני חושב שהיא מונעת מפחד פשוט.״ שגיא אומר לאחר שאני מסיימת לספר לו הכול . ״ מונעת מפחד ? ״ אני חוזרת אחריו בשאלה , ומנסה להבין את שורש המשפט  אך לא מצליחה .

״ היא חוותה טראומה כלשהי , ההורים שלי לקחו ממנה ומהוריה אדם וכסף . זה בכל זאת דבר שלא קל לעכל .״
שגיא אומר ואני נפעמת מרמת ההבנה וההכלה שלו , למרות שזוהי עבודתו היום - יומית. ״ אני יכולה להבין , אבל היא שפטה אותך כי יש מעלייך את הטייטל של ׳רוצח׳.״
אני מציינת בעצב מעט , ושגיא ממהר להרים את מבטי אליו.
״לא אכפת לי מה היא חושבת , יש רק אדם אחד שאכפת לי מה הוא חושב.״
הוא אומר בטון קולו העבה , ואני ממהרת להרים גבה . ״מי זה האדם הזה?״ אני שואלת , ושגיא ממהר לחייך .

״את״

אני מחייכת חיוך רחב ונופלת עליו בחיבוק , אנחנו מתחבקים עד שאנחנו נרדמים אחד לצדי השנייה.
*
אני מתעוררת לבוקר רגיל , שגיא ישן לצידי והיום יש לי את ראיון הקבלה ללימודים .
אני מתעוררת לאט מכוון שהשעה עוד מוקדמת , והולכת לחדר המקלחת .  מורידה את חולצת הפיגמה שלי וזורקת אותה לסל הכביסה הלבן .

ומרימה את מברשת השיניים האדומה שלי ומצחצחת את שיניי עד שהן לבנות , והריח היבש מהלילה עובר .

אני מרוכזת בשטיפת הפנים , עד שמרגישה ידיים חמימות על המותניים החשופות שלי . לאחר שניה מוגשת אליי מגבת קטנה ואני מנגבת את פניי , חושפת את שגיא מנשק את עצמות הבריח שלי שאני בחזייה בלבד . אני מחייכת ומסתובבת אליו , מנשקת את המצח שלו באהבה ויוצאת , נותנת לו להתארגן בזמן שלו .
ומתקדמת לכיוון המטבח , מכינה שתי כוסות קפה .

לי ולאדם שהפך את ליבי לשלם לאחר הרבה זמן.
״בוקר טוב .״ הוא נכנס למטבח בחליפה הרגילה והיקרה שלו , ואני עוד לבושה במכנס קצר במיוחד וחולצה קצרה לבנה של שגיא .
אני מושיטה לו את הקפה שלו והוא מנשק את הלחי שלי כתודה .
אנחנו מתיישבים מסביב לשולחן כמעט בכל בוקר , ומדברים על היום שמצפה לנו . אני אוהבת את המסורת הקטנה הזו שיצרנו לנו.
״אז איך אנחנו מגיעים לשם?״ אני שואלת , ושגיא מניח את הספל הלבן על השולחן .
״ ברכב , הראיון הוא עוד ארבע שעות אז יש לך שעה להתארגן .״ הוא אומר לי ואני מהנהנת .
לרגע אני עוצרת לחשוב על זה שלקח יום חופש מהעבודה עבורי , וממהרת לשאול אותו על כך.
״שגיא לקחת יום חופש היום?״ אני שואלת ברכות , הוא מהנהן ומשיב לשאלתי . ״כן , אבל אצטרך לעבוד בערב.״ הוא אומר ואני מהנהנת לחיוב , שמחה על העובדה שאכפתי כלפיי בצורה הזו.