על חשבון הברון

מנהטן על המפה | 33 |

-נקודת מבט יובל-

״היה לך טעים לב?״ שגיא שואל כשמניע את המכונית היפה .
״כן , מה איתך?״ אני שואלת ואוחזת בידו האגרסיבית של שגיא .
״תשמעי.. מקדונלדס .״ הוא אומר בהתנשאות , ואני מכה את הכתף שלו ומגלגל עיניים .
מה שמושך משנינו צחקוקים קלים.
אני פותחת את הטלפון שלי לבדוק מה השעה , כשרואה את תמונת המסך החמודה של שגיא ובאפי שישנים יחד באיזה יום שבת אחד.

מה שמתזכר אותי לשאול את שגיא לגבי הכלב הלבן ששבה את ליבנו בשנייה שהבטנו בו לראשונה .

״מה עם באפי?״ אני שואלת ומחלישה מעט את המוזיקה הקופצנית שהתנגנה עד עכשיו.
״מתן יביא אותו עוד כמה שעות , אל תדאגי לב.״ הוא עונה ומרגיש אותי , יוצא ברוורס מהחנייה העמוסה.

״יאללה, ״הוא אומר וחוגר את החגורה שלו. ״מנהטן.״ הוא מסכם , ואני חוזרת אחריו בחיוך קל .
״מנהטן.״
*
אנחנו יורדים מהמטוס , הראש שלי מתפוצץ ובחילה מורגשת היטב בבטני .
שגיא שראה את מצבי , מיהר להביא לי כדור בתקווה שיעזור לי לעבור את הטיסה הנוכחית.

רוב הטיסה  התקשתי לישון  ושגיא היה עסוק במחשב שלו לאורך הטיסה כולה .
שגיא היה פקעת עצבים ורגיש ביותר למצבי , וזה חימם לי את הלב לראות את הדאגה שלו כלפיי.

האוויר של מנהטן הקלילה מורגש בריאותיי בשנייה שנחתנו ואני לוקחת נשימה עמוקה .

הרכב המפואר מחכה לנו מטרים ספורים ממנחת המטוסים , ושגיא שידו שלובה בידי מוביל שנינו לרכב.
אני מרגישה את הקיא עולה בגרוני ומשחררת את ידי מידו של שגיא , מניחה אותה על שפתיי כמחסום.
״את בסדר לב?״ הוא שואל ברכות , ידו מלטפת את פניי.
״כ-כן..״ אני עונה בלחישה רמה. הבחילה המזעזעת משתקת אותי לחלוטין.

״לקחת כדור ?״ הוא שואל , מוציא מכיס מכנסיו המחויטים קופסא קטנה ולבנה . מושיט לי אותה .
״כן לקחתי לפני שעתיים בערך .. ״ אני עונה , ראשי פועם בגופי ואני מרגישה חלשה מאי פעם.
״אפשר רק שנגיע הביתה ?״ אני שואלת , ושגיא מיד ממהר להנהן במבט מודאג ומוביל אותנו לרכב .
לאחר דקות קטנות אנחנו כבר בדרך הביתה .
*
״שלום בית .״ אני אומרת בקול חלוש, שגיא שנכנס אחריי עם התיקים לאחר שכמעט רב איתי על מי ירים אותם.
״לב , לכי לנוח אני אטפל בהכול.״ הוא אומר שמגלגל את אחת מהמזוודות לכיוון הבית .
אני ממהרת למחות על ההצעה האדיבה שלו עד שתוקפת אותי בחילה רצינית והרצון להקיא קרב עם כל שניה.
אני דופקת ריצה שאפילו בשיעורי הספורט לא דפקתי , ומקיאה את נשמתי לתוך האסלה .
השיער שלי נאסף מאחוריי גבי לאחר שניות בודדות וידו המחוספסת של שגיא עוברת על גבי בניסיון להרגיע אותי.

כשאני מוודאת שסיימתי להקיא אני נעמדת ונשענת על השיש, טיפות זיעה קטנות מופיעות על מצחי ואני נושמת נשימות עמוקות.
הגוף שלי חלש ברמה אחרת , ואני חושבת שאצטרך להפיל על שגיא את כל העבודה הקשה.

״לב, את רוצה להתקלח?״ שואל אותי שגיא לאחר שהוריד את המים באסלה ונעמד מולי . נותן לי אוויר.
אני מהנהנת לשאלתו כי מילה לא יכולה לצאת מפי , אני מרגישה חסרת אונים .

וזה מספיק לשגיא בשביל ללכת למלא לי אמבטיה.
אני הולכת אחריו לאט , עד שמגיעה למקלחת בחדר בשינה שלנו .
שגיא שגבו מלפניי ממלא את האמבטיה במים חמימים שמזמינים אותי כבר להיכנס לתוכה .

שגיא שמסיים ומסתובב לכיווני , מצקצק בלשונו כלא מרוצה שהגעתי לכאן לבדי אך הכול נובע מהדאגה היפה שלו כלפיי .

״ לב , זה יהיה בסדר עם אוריד לך את הבגדים ?״ טון קולו עדין מתמיד , והמבט הדואג על פניו מחמם את ליבי , והוא מסתכל עליי ישר בעיניים .

״כן.״ חלוש יוצא מפי , ושגיא מתחיל להוריד בעדינות את בגדיי הפשוטים .

תוך דקות קטנות אני נמצאת בתוך אמבטיה חמה , ואני עוצמת את עיניי . מתענגת על החום שעוטף אותי , שגיא יושב לצד האמבטיה ומשחק במים עם אצבעותיו. ראשו נטוע לכיוון רצפת המקלחת היוקרתית.

״תודה .״ אני אומרת לאחר שניות קטנות של שקט , ראשו של שגיא קופץ מהרצפה אליי ומחייך בעדינות . ״ את לא צריכה להודות לי לב , אני אוהב אותך.״ הוא אומר וממיס את ליבי . הוא מביט בי לדקות ארוכות , עד שמחליט שמיצינו את רעיון האמבטיה ומוציא אותי ממנה בעדינות שאין כמוה.

לאחר דקות קטנות אני שוכבת במיטה הנוחה , לצד בן הזוג הכי מקסים שיכלתי לבקש עבורי.