על חשבון הברון

מקדונלדס | 32 |

ידיו של שגיא עדיין כרוכות סביבי , והמים מפוזרים מסביבנו .
הירח מאיר את הבריכה , ושקט נעים משתחרר ברקע.

ואני מרגישה את כל רגשותיי עולים כשאני לצידו.
אני אוהבת את מערכת היחסים שלנו , מערכת יחסים בוגרת , אמיתית , כנה.

אנחנו שותפים בחיים , בבית , בהכול . ומנסים תמיד לרדת לסוף דעתו של השני , משתדלים לא לריב הרבה.
אלא רק להתווכח , לדעת תמיד כיצד לגשת אחד לשני ומתי . לדעת לקרוא אחד את השנייה , ולתמוך אחד בשנייה תמיד .

למרות שאנחנו לא הרבה זמן יחד , אני מרגישה מחוברת אליו במיוחד . בכל זאת חלק מאוד גדול מהלב שלי שייך לו.

״ אנחנו חוזרים מחר למנהטן.״ שגיא מיידע ומתזכר אותי ואני מהנהנת בחיוך קטן.

עם כמה שאהבתי את איטליה היפה , אני כבר לא יכולה לחכות לחזור למנהטן.
הבית שלנו שם , כל העסקים הרציניים של שגיא שם .
וגם אני יכולה לצאת שם מהבית , עם שומר ראש . אבל לצאת.

אני מרגישה כמו ציפור בכלוב זהב כאן, כלואה בין עושר יפייפה לבין עצב אמתי.

ובנוסף , שנחזור למנהטן אני עומדת לפגוש את עדן . כבר יותר מחצי שנה אנחנו בנתק וזה כואב לי ועצוב.

היא בכל זאת הייתה חברתי הטובה כל השנים.
אני מתגעגעת אלייה , ורוצה מאוד להשלים איתה פערים ולספר לה על חיי החדשים .
על הכלב המשותף שלי ושל שגיא , באפי . על שגיא בעצמו בתור בן הזוג שלי -  כמובן , ומתן חברי הגיי והטוב.
על כל מה שעברתי עם שגיא ובלעדיו , על השריפה שהבית הישן שלי עבר .
על הדרך שבה אני ושגיא נהיינו ביחד , על החופשה הארוכה לאיטליה.
על הנשף המוזר , והרגע שעברתי לגור איתו.
על העובדה שנשרתי מהלימודים , ושעכשיו אני מתחננת לחזור .

עברתי המון מאז שהכרתי את שגיא , עם היו מכריחים אותי לעבור את הכול שוב בשביל שיבטיחו לי שסופנו יהיה טוב , הייתי עוברת את הכול מההתחלה ועד הסוף הורוד והיפה שלנו.

החלטתי שזה זמן טוב לדבר איתו על מה שרציתי , כבר כמה זמן אני חושבת להתחיל לחזור ללימודים.

״שגיא?״ אני מעירה אותו מבהייה בפניי הרטובות.
״ שנחזור למנהטן , אני רוצה לחזור ללימודים.״ אני אומרת לו , ושגיא מרים את פרצופו המבולבל.
״את בטוחה ?״ הוא שואל , ידיו יושבות בעדינות על מותניי .

״כן, בחורה בלי השכלה לא שווה הרבה..״ אני פותחת בפניו את מחשבותיי.
״אבל לא תצטרכי כסף אף פעם , יש לי מספיק ואת יודעת את זה.״ הוא מתזכר אותי שיש לו מספיק מזומנים שיספיקו גם לשבע דורות אחרינו.

אבל עדיין, אני מרגישה שאני רוצה לבנות את עצמי.
זה חשוב לי , וגם אני לא אהיה משועממת כי אלמד חמישה ימים בשבוע.
״אני מניח שזה בסדר , אבל אני אשלם לך על זה, ויהיה לך  שומר ראש , זה התנאי שלי.״ הוא אומר בתמציתיות , אני יודעת שעם לא אסכים לתנאים שלו לא אוכל לבנות את עצמי ולקדם את עצמי כמו שאני רוצה.
שגיא מאוד עקשן , ועם אפתח מולו בהתנגדות כלשהי ברמה הכספית הוא ממש יתעקש לשלם בכל מקרה.