על חשבון הברון

בישולים | 53 |

-נקודת מבט יובל -

״אני לא יודעת אוליב , אני מפחדת ברצינות.״ אני מושכת באפי כשאוליביה יושבת מולי על המיטה המשותפת שלי ושל שגיא .
״אני חושבת שאת צריכה לדבר עם אמא שלך , הרי היא פגשה אותך פעם אחת כבר לא?״ היא אומרת בהגיון ואני מהנהנת , נזכרת ברגעים הקטנים שישבתי מולה . למרות שלא ידעה כלל שזוהי ביתה שעזבה , עדיין הרגשתי את הדינמיקה שהייתה בינינו , ואני מאמינה בכל ליבי שגם היא הבחינה בכך.

אותה דינמיקה כמו שהייתה לפני שאבי נפטר .

״את צריכה לדבר איתה יובי , גדלת . את לא הילדה המפוחדת שהיית , את מתחתנת עם אהוב ליבך ואני חושבת שאימך תשמח להזמנה.״ היא אומרת ברצינות ומושיטה את ידה לכיווני , אני אוחזת את ידה החמימה ומחייכת אלייה.

״אני אדבר על זה עם שגיא , נתכנן תוכנית קטנה ונלך אלייה , לספר לה.״ אני מסכמת , ואוליביה נשענת קדימה ומנשקת את ראשי.
אני מחייכת ונשכבת על רגלייה הדקיקות , מרגישה את אצבעותיה מושחלות בעדינות בשיערי , מלטפות את הקרקפת שלי.

״אני גאה בך יובל , עברת חתיכת ילדות עם אמא שכזו ונשארת חזקה ואצילית. ״ היא אומרת לאחר דקות קטנות של שתיקה ואני רק שותקת לא מצליחה להגיב למחמאה  היפה שלה.

מרגישה את ליבי מתחמם מהחברה הזו , בחיים לא היתה לי חברה שכזו . או חברות בכללי . ואני יותר משמחה שיש לי את אוליביה בחיים שלי.
היא פשוט מדהימה , חברה מדהימה. אני מעריכה אותה ברמות , וגאה בה בחזרה בכל יום .
*
״שגיא?״ אני מצייצת לאוויר כשנכנסת למשרד שלו . למרות שישב  הסתגר ועבד בו כל היום , הוא מעלה חיוך על פניו כשרואה אותי.

מסמן לי עם ידו להתקרב , וכשאני עומדת מולו ידו מונחות על מותניי ומושיבות אותי על ברכיו.
״מה קרה לב?״ הוא שואל באינסטינקט ואני מהרהרת בראשי לשניות אחדות , חושבת כיצד בדיוק לפתוח את השיחה הזו .

״דיברתי עם אוליביה היום , היא הציעה לי לסגור את הסיפור עם רוזה . אמא שלי . ולהזמין אותה לחתונה שלנו.״ אני אומרת ומשעינה את ראשי על כתפו הרחבה.
״אני חושב שזה רעיון טוב .״ הוא אומר , ואני מרימה את ראשי במהירות מכתפו , מרימה גבה על תשובתו.

״אני חושב שכבר כדאי שתסגרי את הסיפור איתה , זה מגיע לך.״ הוא מסביר את עצמו ואני מחייכת , ידיי נכרכות סביב גופו הרחב והוא שואף את ריחי משיערי.
״מתן אמור להגיע עם בן הזוג שלו עוד שלוש שעות, יש לו איזה שיגעון חדש , הוא רוצה שנאכל ארוחות יחד .״ הוא אומר בגלגול עיניים ואני מכה את כתפו , לא מרוצה מהדרך שהציג זאת. ״שיגעון? שגיא הוא המשפחה שלנו. אני הולכת לבשל להם ארוחה . למה לא אמרת לי לפני? , וחוץ מזה אני ומתן עשינו את זה בעצמינו עד לא מזמן..״ אני שואלת בעייפות ועצבים  , ומתרוממת משגיא . שמיד תופס מותניי ומנחית את אגני בחזרה על גופו.