זיכרון ילדות

פרק 25

הלכתי אחרי קאי במסדרון הארוך לכיוון חדר הדירקטוריון של החברה. הלב שלי עוד לא נרגע לגמרי ממילותיו החודרות של קאי. הייתי צעד מאחוריו ועיניי לא זזו ממנו. נכנסנו לתוך חדר עצום, עם שולחן בצורת אליפסה ענקי, כשמסביבו המון כיסאות ומיקרופונים- מוצבים על השולחן מול כל כיסא. בעודנו נכנסים, מספר אנשים החל להיכנס גם הוא, וכל אחד מהם התיישב במקום פנוי. קאי ניגש אל ראש השולחן והתיישב בכיסא הגדול. הוא סימן לי להתיישב לצידו, בכיסא שהונח לידו. תהיתי לעצמי מה היה כל כך דחוף, שארגנו פגישת עבודה ביום שבת בבוקר. לאחר שכולם התיישבו במקומם, קאי החל לדבר. "תודה לכולם, שהגעתם היום." עיניי סקרו את הסובבים אותנו ואת קאי, שממש אהבתי לראות אותו כך. "כמו שאתם יודעים, בעוד מספר ימים מתקיים הסופש הצוותי. אני רוצה שכל אחד מכם, ינהל את המחלקה שלו ויעביר למזכירה שלי, רשימה של כל מי שמתכוון להגיע." פקחתי את עיניי בפליאה. עוד רשימות להתעסק איתן. מנהלי המחלקות הנהנו בהבנה, ולאחר מכן עברו לדבר על נושא אחר- סריקת נתוני הצלחה וכישלון של השבועיים האחרונים. רשמתי לעצמי נקודות חשובות במחברת קטנה, שהייתה מונחת לצידי, כשאני תוך כדי עוברת על מספר מסמכים נוספים ואומרת לקאי בשקט מספר דברים שקשורים לנושא.

~~

"אין לי כוחות יותר," מלמלתי בעייפות לאחר שעתיים וחצי של פגישת עבודה. מתחתי את ידיי כלפי מעלה, בפיהוק קל. "את לא בכושר." קאי השיב בגיחוך. הוא אסף את הדפים ששהו מולו על השולחן והניח אותם על שלי. בחיוך ממזרי הוא סימן לי לקחת אותם והחל להתקדם לכיוון היציאה. גלגלתי את עיניי ואספתי לידי את כל הדפים, המחברת, המסמכים בערמה אחת. התקדמתי אל קאי בצעדים מהירים ויצאנו מחדר הישיבות. הוא הוביל אותי אל המעליות בשביל לעלות למשרד שלו. כשדלתות המעלית נפתחו, נכנסנו לבפנים וקאי לחת על קומה 22. נשענתי על קיר המעלית והצמדתי חזק את ערמת הדפים שהייתה בידיי, לתוך חזהי. "הביתה מתי...?" מלמלתי באנחה. יום שבת היום. רציתי להיות בבית ולנוח. קאי הפנה את מבטו אליי. התחלתי להסמיק מאחר והבנתי כי הוא שמע את התלונה שלי. ידעתי מהתחלה שלהיות מזכירה אישית של המנכל, בהחלט לא מקום לשבת בו רגל על רגל. אך עדיין השבוע האחרון היה עמוס- כך שכל מה שרציתי זה את מיטתי. "היום את ממש מלאת תלונות.." דלתות המעלית נפתחו וקאי פסע החוצה לכיוון המשרד. קיללתי את עצמי בלב על כמה סתומה אני יכולה להיות, ויצאתי- מתקדמת אחריו. נכנסו למשרד הגדול שהיה ריק מאדם. נכנסתי למשרד של קאי והנחתי את הערמה על שולחנו, כפי שביקש קודם לכן. הוא התיישב מול המחשב הגדול שעמד על השולחן, והחל למלא דוחות חשובים מהפגישה היום. בזמן הזה התהלכתי בסקרנות וסרקתי את משרדו. לא באמת יצא לי לסרוק את המשרד שלו מאחר וכל פעם שהייתי כאן, זה היה נטו לעבודה שהייתי צריכה לבצע. הלכתי לכיוון המדפים השחורים שהיו תלויים על הקיר בפינת המשרד. היו שם בעיקר ספרים, אך התמונות שעמדו על אותם המדפים תפסו את עיניי.