זיכרון ילדות

פרק 15

התיק שלי!
חיבקתי בחוזקה את תיקי שהונח למתחת לשולחן משרדי. פתחתי אותו ורוקנתי את כולו על השולחן על מנת לוודא ששום דבר לא נעלם. -מפתחות לרכב, מפתח נוסף לבית למקרה ששכחתי את קוד הכניסה, מטען לנייד ובושם קטן- הכל היה בתיקי. נשמתי לרווחה שהכל נמצא ולא נלקח כלום. הנחתי את התיק בחזרה מתחת לשולחן והפעם דאגתי לזכור לא לשכוח אותו.
דפיקות על חלון הזכוכית הרחב ששהה מולי הסיחו את דעתי מן התיק. קאי דפק על החלון וסימן לי עם ידו, להיכנס אליו. התרוממתי על רגליי וניגשתי אליו. נכנסתי למשרדו והבחנתי בכיסא שעמד בצד החדר. לקחתי אותו בידי והרמתי אותו עד לשולחנו של קאי, מניחה אותו מולו. התיישבתי על הכיסא ושילבתי את ידיי על חזהי. קאי לבש חולצה שחורה מכופתרת, שנצמדה אל גופו באופן מרהיב. הוא הזיז את ידיו בעודו מעיין בטפסים כלשהם, ושריריו הבולטים דרך החולצה הודגשו. הוא היה אל מדהים. גם כשהיה בן שבע שערה הוא היה מרהיב, אבל עכשיו זו רמה אחרת לגמרי. הוא התחטב עוד יותר ממה שהיה וצבע גופו קיבל שיזוף מטורף היישר מאיטליה. הגנים שלו היו מרהיבים ביופים. הוא היה בלתי נתפס. אין אחת שלא דיברה עליו בבניין. בין אם ידעה שהוא המנכל ובין אם לא, הוא משך את תשומת ליבן של כל הבחורות כאן.
קאי הניח את המסמכים שעיין בהם בצד ונשען על גב הכיסא עליו ישב, ושיחק עם העט בידיו. הוא הסתכל עליי מבלי לומר דבר. הלב שלי פרפר למראה שלו יושב כך מולי ופחדתי שהוא יוכל לשמוע את הדפיקות האינסופיות שלי. "ג'יימס, יש פה ליד הבניין בית קפה חדש שנפתח. אייס קפה, פעמיים." קאי פנה אל ג'יימס מבלי להסתכל עליו, מבטו עדיין היה מופנה כלפיי. בלעתי את רוקי בכבדות והמבט שלו שרף אותי מבפנים. "אין בעיה." ג'יימס יצא מהמשרד והשאיר אותי ואת קאי לבד. "רצית הסברים, לא?" הוא שאל אותי והסיר את מבטו ממני, גורם לי להשתוקק למבט שלו שוב. "כן.." רציתי את הסברים הללו כל כך. הכל היה כל כך מוזר אתמול שאני צריכה שיעשו לי סדר בראש. "קודם כל אני מתנצל שהכנסתי אותך לבלאגן הזה," הוא החל לומר והניח את העט שהיה בידו בצד. בבלאגן הזה הוא מתכוון לאירוסין המזויפים שלנו. הלוואי וזה היה אמיתי. "אבל את מבינה, את המזכירה שלי, לכן את תמיד תלכי איתי למקומות מסוימים. הגיוני יותר להגיד שאת הארוסה שלי למי שצריך, כשהם לא יודעים מי את באמת. ככה הם יסתמו את הפה שלהם סוף סוף." הוא הסביר והשתתק לרגע. נראה היה שהחיים שלו קצת מסובכים ממה שחשבתי. השותפים העסקיים שלו לוחצים עליו להתחתן, וכנראה שהוא לא הכי בעניין. הוא מחפש דרך לצאת מזה וכנראה שאני הייתי האופציה הכי טובה שלו. אירוני לא? אחרי העובדה שבאמת היינו זוג לפני שבע שנים. אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק.

"וג'ייק?" מצאתי את עצמי שואלת אותו בהיסוס קל. הבנתי שגייק הוא נושא רגיש אצל קאי ולא רציתי לפתוח דברים אישיים שלו. "בן דוד שלי. בן דוד מצד אמא. היחסים בינינו לא הכי וואו כרגע.." הוא השיב בקול שקט. נראה היה שהמצב ביניהם משפיע עליו בדרך כלשהי. "אפשר לשאול מה קרה?" לא ציפיתי לשמוע את כל הסיפור, אבל מאחר ואני אמורה לשחק את הארוסה שלו וגם-רציתי בטירוף לדעת- לכן, רציתי לשמוע לפחות קצת. "לא. לא כרגע." לאחר שתיקה קלה הוא הגיב בקול חלש. קצת נפגעתי שהוא לא עוד לא מוכן לספר לי, אבל אני מבינה.
מדובר בחיים האישיים שלו, לא כל אחד יכול לדעת מה קרה בהם. רק האנשים הקרובים אליו ואני עוד לא שם.
לא שמעתי על ג'ייק בעבר, כך שלא ידעתי שהם בני דודים. מעניין אם הם היו בקשר באותה תקופה או לא, אני חושבת שלא. אחרת הייתי יודעת.
קאי שתק ובהה במסמכים שהיו לפניו. "רק תתרחקי ממנו. זה כל מה שאני מבקש." הוא הוסיף והפר את השתיקה. לא הצלחתי להבין את פשר דבריו. אך רק הנהנתי לחיוב. כאן סיימתי לשאול אותו שאלות לגביו. לא רציתי להיות חטטנית, ולא רציתי לתת לו סיבה לחשוב שאני כזאת. למרות שאני מתה לדעת מה קרה ביניהם, כי ג'ייק שאני פגשתי בהחלט היה בחור נחמד. אבל כנראה שזה סיפור לפעם אחרת. בינתיים אני אשאר עם הסקרנות לגביהם, ואולי אצליח לשמוע מה קרה בהמשך.