זיכרון ילדות

פרק 35

"את מוכנה? ארגנת הכל?" קאי שאל אותי ברגע שהוא נכנס בדלת הביתן ששהיתי בו. בדיוק סגרתי את המזוודה והעמדתי אותה, כשאני מושיטה כלפי מעלה את הידית שלה. "כן, זהו." נעמדתי לצידו וסרקתי את החדר בפעם האחרונה, לוודא שלא השארתי כלום מאחור. בקרוב נעלה לאוטובוסים חזרה לבניין החברה, ומשם הביתה. כמה רציתי להגיע הביתה. אני מתגעגעת למיטה שלי. קאי ואני יצאנו מהביתן אל הרחבה הגדולה, כשהוא מחזיר למי שהיה צריך להחזיר את מפתחות הביתן שלי ושלו. בינתיים נשארתי לעמוד לצד ג'יימס בעודנו מחכים לו.

"תשמרי לי עליו." ג'יימס אמר לפתע, כשהוא מנתק אותי מגבו של קאי. "מה?" שאלתי לאחר שלא בדיוק הקשבתי למילותיו כמו שצריך. "תשמרי עליו." הוא חזר על דבריו וחייכתי חיוך קטן. "ברור. הוא הכל בשבילי." השבתי בכנות. הוא באמת היה הכל בשבילי. "את יודעת, הוא עשה איתך דברים בפומבי ביומיים האחרונים, שבדרך כלל לא היה עושה. אני מפחד שזה יבוא נגדו." הוא אמר והנהנתי בהבנה. לא הפסקתי לחשוב על זה כל הלילה. גם אני פחדתי שיעשו לו משהו כשיראו אותו איתי ככה. למרות שלא כולם ידעו פה שהוא המנכל, אבל אלה שכן... פחדתי ממה שעלול לקרות. "אני מקווה שלא יקרה כלום." השבתי בקול שקט.

קאי התקדם אלינו חזרה והניח את ידו מאחורי גבי. "מה בסוף? את חוזרת איתי או באוטובוס?" הוא שאל והרהרתי לשנייה שוב בשאלה, למרות שכבר ידעתי את התשובה. מזל שהשארתי את הרכב שלי בבית והגעתי לבניין החברה במונית. "איתך." השבתי.
קאי הנהן בהבנה וזרק מבט לגיימס. "תתקדמו בינתיים, אני כבר חוזר." הוא הלך והשאיר אותנו לבד. הסתכלתי על קאי מבולבלת מאחר לא הבנתי לאן יש לו ללכת. "הוא רק יסיר אותך מהרשימה של האוטובוס, שלא יחשבו שנעלמת." הוא הסביר והנהנתי בהבנה. הוא תפס בידית של המזוודה שלי, והרים אותה לאורך כל הדרך עד לרכבו. "אני יכולה לסחוב אותה, היא לא כזה כבדה." ניסיתי לקחת אותה חזרה מידו, ללא הצלחה. הרכב שלו חנה בחנית החול הגדולה שניצבה בכניסה למתחם, ליד כל האוטובוסים שהחלו להגיע. הוא פתח את הבגאז של הרכב והכניס לשם את המזוודה שלי, כשהוא מתעלם מדבריי. לצד המזוודה שלי הונחו שתי מזוודות קטנות שהנחתי ששייכות לקאי ולגיימס. "טוב, סידרתי הכל אפשר לזוז." ג'יימס ניגש אל קאי ולקח מידיו את המפתחות של הרכב.

קאי פתח בשבילי את הדלת ונכנסתי פנימה, כשהוא אחריי. ג'יימס התיישב במושב הנהג והניע את הרכב, כשהוא חוגר חגורת בטיחות ומתחיל לאחר מכן בנסיעה. התמקמתי במושב שליד החלון וחגרתי את עצמי, בעוד שקאי החליט שהוא מתיישב באמצע למרות שהיה פנוי לידו. הוא חגר את עצמו והוציא את הטלפון מכיסו, כשהוא מתחיל להתכתב עם מספר אנשים. נעצתי בו את מבטי, סתם כי הוא היה פשוט מהמם, וחייכתי כשראשי נשענן על החלון. קאי היה חלומי מכל צורה אפשרית.
אחרי הבריכה היום הרגשתי עייפות פיזית שאיימה להשתלט עליי כאן ועכשיו במכונית. "למה התיישבת באמצע? זה לא נוח." מלמלתי בעודי מנסה להילחם בעיניי שאיימו להיעצם כל רגע. לא כל כך שמעתי מה ענה לי. עייני החלו להיעצם מעצמן. הדבר האחרון שהרגשתי רגע לפני שנרדמתי לגמרי ואיבדתי הכרה עם המציאות, זה את ידו החמה של קאי נוגעת בעדינות בראשי ומניחה אותו על כתפו הנוחה.