זיכרון ילדות

פרק 13

הולי שיט. פאק. פאקינג שיט. פאק.
ארוסתו?!
"מה לעזא-" איי. קאי לחץ על אגני חזק וגרם להשתתק. הוא קירב את פניו אל אוזני. "אמרתי לך להיות בשקט." הוא סינן בעודו מחייך חיוך גדול לכיוון שני הגברים שהביטו בנו. הוא התרחק ממני והחל להציג את הגברים האלו אליי. "ארתור, פרד," הוא הצביע על כל אחד בתורו. ידו עדיין הונחה על אגני. החום של ידו הרגיש כל כך טוב ולא רציתי שידו תרד ממני. מה שלא הבנתי היה למה הוא הציג אותי בתור ארוסתו. מה.
"ליילה, ארתור ופרד שניהם שותפים עסקיים. כל אחד מהם מנהל חברה משלו והם עובדים יחד איתנו." קאי החל להסביר לי. הרמתי את ידי ללחיצת יד. "נעים להכיר, ליילה." שיחקתי את המשחק הלא הגיוני של קאי. הם לחצו את ידיי ובירכו אותנו לכל טוב. "שתזכו לשנים ארוכות," ארתור אמר ושחרר את ידי. "מי יתן ויהיה יורש קטן לחברה." פרד המשיך וגרם לי להשתגע עמוק בפנים. רק בפנטזיות שלי חלמתי על ילדים עם קאי. זה מרגיש מוזר פתאום.

הם התרחקו ממנו וקאי במהירות הסיר את ידו ממני. פאק. "מה זה היה עכשיו?" שאלתי אותו בפנים רציניות. אומנם אהבתי את זה שהוא קרא לי ארוסתו, אבל אחרי כל מה שעברנו, וזה שהוא לא זוכר בכלל, הרגיש לי לא נכון. "זה היה רק בשביל שהם ישתקו. נמאס לי לשמוע אותם מדברים על חתונה." הוא הסביר את עצמו. עכשיו קלטתי בשביל מה הוא הביא אותי. לא הייתה פה שום פגישת עסקים. זה רק אירוע חשוב שקאי היה צריך להיות נוכח בו, והוא היה צריך להציג מישהי שתהיה 'ארוסתו'.
"בשביל זה הבאת אותי?" לא ידעתי כבר מה לחשוב. "כן." הוא ענה בפשטות ולקח כוס שמפניה מאחד המלצרים שהסתובב באזור. "למה אני? יש מלא בנות שאתה יכול לקחת." אני כבר לא יודעת אם מדובר בגורל או בטעות איומה. מכל הבנות האפשריות הוא בחר בי. "את המזכירה האישית שלי. את מי אני אקח אם לא אותך." הוא שתה במהירות את כל תכולת השמפניה, לא משאיר כלום בכוס. הלב שלי דהר. הכל קרה כל כך מהר ולא הצלחתי להיסגר עם עצמי על מה אני מרגישה. אם אני שמחה, עצובה, כועסת, על זה שהוא קרא לי ארוסתו. לי מכולן. לא ידעתי מה להרגיש, איך להגיב. "ואם אני רוצחת?! איך אתה יכול לקחת מישהי שאתה מכיר בקושי יומיים?" שאלתי אותו בלהט הרגע. אם מתעלמים רגע מהעובדה שאני מכירה אותו, זה אפילו לא הגיוני שיבחר בי. קאי בחן את פניי ואז את שאר גופי. "גם אם לא הייתי מכיר אותך, לא הייתי חושב שאת רוצחת." הוא השיב וגלגל את עיניו. העברתי יד בשיערי ולא הצלחתי להבין את פשר החשיבה שלו. "אמרתי לך. את המזכירה האישית שלי, ליילה. אם תרצי או לא תרצי, זה חלק מדרישות התפקיד." הוא אמר בכעס והניח את הכוס הריקה על השולחן, כמעט זורק אותה.

שרבבתי את שפתיי בכעס. באמת שלא הצלחתי להבין אותו. איזה בן אדם שפוי עושה את זה? "תכננת את זה מראש? כי אני באמת לא מצליחה להבין." אני לא יודעת מה נכנס בי, אך חוסר ההיגיון בסיטואציה הזו שיגע את כל נשמתי. "האמת שכן," הוא השיב, גורם לליבי להלום בחוזקה. פערתי את פי בהלם. מה לעזאזל? "לא סתם דאגתי שהמזכירה שלי תהיה אישה. אחרת בשביל מה אני צריך אחת? יש לי את ג'יימס." הוא הוסיף בטון נמוך. הבטן שלי התהפכה עם כל מילה שלו. אם לא הייתי מגישה קורות חיים לחברה הזו, כנראה שמישהי אחרת הייתה נבחרת. מה שאומר שבכל רגע מישהי אחרת הייתה יכולה להיות כאן במקומי. להיות הארוסה המזויפת של קאי במקומי. פאקינג שיט. לא יכולתי להגיב לדבריו מההלם שניכר בי. אני לא יודעת אם מדובר בגורל, ואם כן אם זה פשוט גורל אכזר, או שאלוהים עושה לי בכוונה וצוחק עליי שם למעלה.
המחשבה על כך שיכלה להיות כאן בחורה אחרת במקומי, והעובדה שקאי פועל בפזיזות כזאת, גרמה לי להתעצבן. "ממזר משוגע.." מלמלתי תחת אפי, אך קאי הרים את מבטו המופתע אליי.
"מה אמרת-"