זיכרון ילדות

פרק 40

"קאי!" צעקתי בעודי צוחקת בקולי קולות, לאחר שקאי כמעט מעד והשתטח על הרצפה, בגלל שהתנגש בשולחן כשרצה לעמוד על רגליו. "אני בסדר," הוא אמר בהנפת יד, גורם לי להמשיך לצחוק בקולי קולות. המלצרית בדיוק החזירה לו את כרטיס האשראי שלו, ואנחנו בדיוק מתכוונים לחזור. "אפשר לקבל שתי שקיות?" קאי שאל את המלצרית, כשהיא מסתכלת עליו במבט מבולבל. גם אני הסתכלתי עליו מבולבלת. מבלי לשאול יותר מדי, היא הביאה לו שתי שקיות. המשכתי להביט בו בסקרנות רבה. הוא עוד לא סיפר לי איך אנחנו מתכוונים להגיע הביתה, אך יש לי תחושה שזה יהיה קשור לג'יימס. קמתי על רגליי וניגשתי אליו, מניחה את זרועו סביב כתפי, בכדי לתת לו יציבות ולעזור לו להתקדם. התקדמנו לכיוון יציאת המסעדה, אל השביל היפה והמואר בחושך הלילי.

קאי נעצר בפתאומיות, כמעט גרם לי ליפול מעצירתו. הוא החל להוריד את נעליו ולאחר מכן את הגרביים שלבש. "מה אתה עושה?" שאלתי כשאני לא יכולה להפסיק לצחוק ממראו השיכור. "תורידי גם." הוא ביקש, בעודו מתקרב אליי יחף לגמרי. הוא קיפל את קצוות מכנסיו, מעלה אותם טיפה למעלה. "ר-רגע!" צעקתי בבהלה כשידיו של קאי תפסו ברגליי בפתאומיות, כשהוא מנסה להוריד ממני את הנעליים. צחקתי בקולי קולות, כשאני מחזיקה בו בכדי לא ליפול, בזמן שהוא מוריד ממני את הנעליים, ולאחר מכן את הגרביים. הוא הכניס את הנעליים שלו לתוך אחת השקיות- לשם כך הוא ביקש מהמלצרית. את הנעליים שלי הכניס לשקית השניה שהייתה בידו.

"רגע, רגע, קאי." ביקשתי שיעצור רגע ולקחתי מידו את השקית עם הנעליים שלי. "ק-קאי!" צעקתי באותו הרגע שקאי פשוט פתח בריצה לכיוון חוף הים. לא הפסקתי לצחוק בעודי מסתכלת עליו רץ אל החוף. "את באה?!" הוא צעק מרחוק, גורם לי לפתוח בריצה אליו. שנינו היינו יחפים, הולכים על החול וצוחקים. קאי הוביל אותי לכיוון הים, כשאנחנו הולכים על שפת החול הרכה. רגליי טבעו בתוך החול החם והנעים ורוח נעימה נשבה על פניי. שילבתי את ידי בידיו של קאי, בעודנו מטיילים על החול. "אתה לא שפוי לפעמים." אמרתי בקול שקט אל קאי שהביט על הים הרגוע. "אני יודע," השיב והתפקע מצחוק. הוא נעצר וכמעט עפתי קדימה, מאבדת לרגע שיווי משקל. "אלוהים, תתריע לפני שאתה עוצר." ביקשתי וקאי נעמד מולי. הוא עזב את ידי והניח את שקית הנעליים שלו לצידו.

הוא החל להתרחק ממני אחרונית. "את חמודה כשאת מאבדת שיווי משקל," הוא זרק לי ככל שהלך אחורה. "אני חושב שאגרום לך ליפול יותר." הוא הוסיף במהרה. פערתי את פי בהלם כשאני משתדלת לא ליפול לקסמיו ולצחוק מאמירותיו. "בוא לפה," ביקשתי מאחר והוא המשיך להתרחק ממני, יותר מדי. "קאי!" הוא הניד את ראשו לשלילה ופתח בריצה. אלוהים. הכנסתי את הטלפון שלי לתוך השקית והנחתי את אותה, יותר זרקתי אותה לצד השקית של קאי והתחלתי לרוץ אחריו. כרגיל הוא התחמק מכל צעד שלי. ניסיתי לקרוא לו אך בקושי הצלחתי להוציא משפט שלם, עקב הצחוק הבלתי פוסק שלי. כל הגוף שלי התמלא בחול מן הריצה, אבל מאחר והייתי עסוקה במרדף אחר קאי, פחות התעסקתי בזה. לבסוף הצלחתי לתפוס את ידו, כשאני מושכת אותו אליי. אך מרוב שהוא הלך עקום, הוא איבד שיווי משקל, גרם לי לאבד שיווי משקל, וכך מצאתי את עצמי נופלת על החול, כשקאי מעליי.
הוא התפקע מצחוק לאחר שנפל עליי. "השיער שלי, קאי," מלמלתי תוך כדי צחוק. מאחר וגבי פגש בחול, כך שגם שיערי השתטח על החול. קאי התרומם טיפה על ידיו, אך הוא עדיין היה מעליי, כשאני כלואה בין גופו. הוא הזיז את שיערי מפניי והמשיך לצחוק עליי. הוא הביט בי במשך כמה דקות שלמות, מעביר זרמים לארוך כל הגוף. "מה אתם עושים לעזאזל?" הזזתי את ראשי לשמע הקול הפתאומי שבקע לצידנו, והבחנתי בג'יימס שהביט בנו במבט המום. "הו, הנה ג'יימס הגיע!" קאי צעק בחיוך והתגלגל על החול לצידי. ג'יימס הביט בנו והזיז את ראשו בחוסר אמונה. "שאלוהים יעזור לי.." הוא מלמל לעצמו והלך אל כיוון קאי, עוזר לו לעמוד. מתי הוא הספיק לעזאזל להגיע לכאן?