זיכרון ילדות

פרק 26

"אז אתה מגיע?" אלנה שאלה את קאי בשנית. הוא החזיר את מבטו אליה. נשפתי החוצה את נשמתי שהחזקתי עמוק בפנים והתנשמת בכבדות. המבט שלו עליי גרם לגלגלים לרוץ בראשי. "לא." קאי הסתובב ויצא מהמשרד, כשהוא מקדמת לכיווני. הוא סימן לי לבוא אחריו וכך עשיתי. הלכתי אחריו בשקט כל הדרך עד למכוניתו שחנתה בחניון הבניין. המכונית השחורה שלו חנתה בחנייה הקרובה באופן מושלם. שנינו נכנסנו אליה בשתיקה שלא ידעתי איך להפר. אלנה לא הלכה אחרינו לשם שינוי וליבי הרגיש הקלה. קאי החל לנסוע ויצא מן החניון. "להוריד אותך בבית?" הוא שאל ושבר את השתיקה בינינו. היססתי לרגע. מצד אחד רציתי להמשיך לבלות איתו, בלי קשר לעבודה, אך מצד שני זה הרגיש לי לא במקום ושאני צריכה ללכת הביתה. "כן.." השבתי אחרי הכל. קאי הנהן ונסע בדרך המוכרת לי לדירתי. החלטתי לאזור אומץ ולשאול אותו לגבי הסופש שיתרחש בעוד כמה ימים. "אתה באמת לא מתכוון להגיע?" קאי חיזק את אחיזתו על ההגה. הוא נהג ביד אחת וזה היה אחד הדברים המושכים שעשה. "כן, אני לא מגיע." מלמלתי 'אוקיי' בקול חלש- כמעט ללא צליל. הסטתי את מבטי לכיוון החלון והסתכלתי על השמיים והעצים. הרדיו השמיע מוזיקה שהנעימה את המבוכה שחשתי.

השמיעו ברדיו את השיר 'you are the reason' של קלאום סקוט. השיר הוא שיר עצוב, אך בהחלט אחד האהובים עליי. התחלתי לשיר את המילים של השיר בלב ולא שמתי לב כשאוטומטית, התחלתי לשיר את הפזמון בקול שקט, אך שניתן מספיק לשמוע את קולי.

"I'd climb every mountain
And swim every ocean
Just to be with you
And fix what I've broken
Oh, 'cause I need you to see
That you are the reason.."

השיר המשיך אל הבית השני. המשכתי להסתכל על
הנוף בעודי ממשיכה לשיר.

"There goes my hands shaking
And you are the reason
My heart keeps bleeding
I need you now
And if I could turn back the clock
I'd make sure the light defeated the dark
I'd spend every hour, of every day
Keeping you safe,

חשבתי על קאי כששרתי. הייתי עושה הכל כדי שהוא לא היה עובר את התאונה לפני שבע שנים. הייתי אומרת לו לא ללכת, שיישאר איתי עוד קצת. אם היה קורה לו משהו באמת שלא הייתי עומדת בזה. כל יום שעבר ניסיתי לעודד את עצמי במחשבה שזה רק איבוד זיכרון. עדיף שהוא לא יזכור מאשר שלא יהיה בין החיים. אם הוא היה הולך חס וחלילה ממני באותו יום, אני הייתי מתה ביחד איתו.

"And I'd climb every mountain
And swim every ocean
Just to be with you
And fix what I've broken
Oh, 'cause I need you to see
That you are the reason"

הפזמון בהחלט אחד הפזמונים האהובים עליי. שרתי אותו בקול חלש אך מכל הלב. מבטו של קאי נח עליי מדי פעם. הוא ניסה להתרכז בכביש, אך הבחנתי שהוא הסתכל עליי מדי פעם בעודי שרה. כשהפזמון השני הסתיים, הפסקתי לשיר. נעצרתי וליבי דפק חזק. פתאום קלטתי מה עשיתי. התחלתי להאדים ולהסמיק, מאחר ולא כל אחד שומע אותי שרה. בגלל שזה קאי, שכחתי לרגע שהוא לא זוכר שהייתי שרה בשבילו הרבה- מה שגרם לי לשיר בנוחות. עכשיו לא ידעתי מה לעשות. תהיתי לעצמי לרגע אם זה עשה לו משהו. אם לשמוע את הקול שלי עשה לו משהו. אולם לא באמת יכולתי לדעת, מאחר וקאי לא דיבר הרבה עד שהגענו לדירתי. השיר מזמן נגמר, אך הוא גרם לו להשתתק עוד יותר. לא ידעתי אם לקבל את זה כסימן טוב או לא. זה הרגיש שקאי נודד למחשבות ומשאיר אותי בחוץ. הוא לא דיבר וזה הלחיץ אותי במקצת. הוא עצר את מכוניתו בכניסה לבניין שבו גרתי. שחררתי את החגורה בשקט. "תודה.." מלמלתי ופתחתי את דלת המכונית. ידו הקשיחה של קאי תפסה בי ומשכה אותי חזרה למושב. הסתכלתי עליו ואז על ידו, בקושי יכולה להגיב או לנשום כמו שצריך מהפעולה הלא צפויה שלו. "קאי?" שאלתי לאחר שהוא רק החזיק בי מבלי להגיד כלום. הוא החל לשחרר את האחיזה שלו בי באיטיות. "לא חשוב. לכי." הוא השיב בקול חלש מבלי להסתכל עליי. יצאתי מרכבו מבלי להוסיף מילה.