בן של קאפו

2

נקודת מבט הארי:

אני יושב מול פרנק טומלינסון ולצידו עומד הקונסלי שלו אנטוני גוטליב, שתי המפגרים האלה חושבים שהם יכולים לרמות אותי, קיבלתי מהם הצעה להסכם שלום בין לוס אנגלס לנו יורק,

אני אתחתן עם בנו של פרנק והשטחים של שנינו יוגדלו, בהתחלה סירבתי, אני מכיר את פרנק לא רק שהוא חלאה שאי אפשר לסמוך עליה הוא גם מכוער מאוד, הבן שלו בטח דומה לו ואמנם אלו לא נישואים מאהבה אבל אני לא אתחתן עם מישהו שאני לא נמשך אליו אפילו קצת בצורה הפיזית.

היועצים שלי אמרו ללכת לבדוק מה קורה ואז להחליט, אז הקשבתי להם, הם לא בדיוק היועצים שלי, הם האנשים שלי, החיילים הכי נאמנים שלי, גדלנו ביחד, הם אלה שאני סומך עליהם עם החיים שלי, ליאם, נייל וזאין.

פרנק קורא לבנו שמסתבר ששמו לואי ואחרי עשר דקות הדלת נפתחת, אני לא מסתובב, הוא לא מעניין אותי.

״קראת לי אבא?״ קול רך ומתוק שואל בשקט לאחר כמה שניות ואני מסתובב באדישות למשמע הקול, זה הבן של פרנק? הוא מאומץ?
הילד שעומד בדלת שונה לגמרי מהאיש שדמיינתי לעצמי, הוא נראה כל כך קטן ועדין הוא בכלל לא דומה לפרנק כל כך שונה ממנו, יש לו קול קצת גבוה השיער שלו חום נוצתי שמסודר לצד ולמעלה הוא נמוך והוא לובש פיג'מת כותנה בצבע תכלת עם נוצות,

״כן, תשב בבקשה״ פרנק אומר לו בנימוס מאולץ ואני מקמט את מצחי,
הילד מתיישב לידי, אני סורק אותו במבטי, עדיין קצת מופתע ואני מבחין שהוא מסמיק, הוא משפיל את ראשו ולא מיישר אלי מבט,
אני שומע את פרנק ואנטוני מתלחשים במעומעם אבל זה לא מעניין אותי כרגע,

״לואי״ פרנק קורא לילד כשהוא מועיל בטובו להפסיק לדבר עם אנטוני,
״זה הארי סטיילס, הבעל שלך״ פרנק אומר לו בלי שום רגש, הילד מוציא נשימה מופתעת וקופא, ״ס-סליחה אבא ל-לא שמעתי מה אמרת״ לואי אומר, פרנק מגלגל את עיניו ״אמרתי שזה בעלך הארי סטיילס הקאפו של לוס אנגלס״ פרנק אומר בלי רגש, הילד מסתכל אלי, מופתע ומבועת, ״א-אני לא מבין״ הוא לוחש ומשפיל את מבטו,

״מה יש לא להבין!? ילד טיפש!״ פרנק מאבד את הסבלנות שלו וצועק, אני רואה את לואי מתכווץ ומנסה להקטין את עצמו, ״אדוני אולי לא כדאי שנחתן אותם עדיין תן לי את לואי לשנה אני אלמד אותו נימוסים״ אנטוני הקונספלי הדוחה של פרנק מתערב בשיחה ומסתכל על לואי כאילו הוא ארוחת ערב, ״ל-לא! אני מצטער א-אני, א-אני״ הוא מתחיל לגמגם אבל אני קוטע אותו, ״לא יהיה בכך צורך״ אני אומר וקם מהכיסא, אני רוצה לראות את אנטוני מניח אצבע על מה ששלי.

״הארי, אדוני, הוא לא התכוון, לואי ילד ממושמע״ פרנק אומר, הם הבינו אותי לא נכון, אני בהחלט מתכוון להתחתן איתו, אבל איך הוא יכול להפיל את האשמה על לואי, אני מסתכל על הילד והוא קופא, ״קום״ אני מצווה עליו והוא קם במהירות, יופי הוא צייתן, אני מרים את ראשו כי הוא לא מסתכל עלי, אני מסתכל עליו עליו ואני שוב מופתע לגלות שאין בו שום פגם, יש לו אף כפתורי וקטן ושפתיים אדומות ודקות העיניים שלו כחולות כמו האוקיינוס והגוף שלו שנראה מתאים בדיוק לשלי.