בן של קאפו

1

נקודת מבט לואי:

״אבא!״ אני קורא ומתקדם למשרד שלו, אני מגיע לדלת המשרד ודופק, ״תכנס!״ אני שומע את אבא קורא ופותח את הדלת, ריח הסיגרים מכה באפי ואני משתעל, אבא יושב בשולחן לצידו עומד הקונסלי שלו אנטוני, אני שונא אותו, כל הזמן הוא זורק לי הערות ונוגע בי בצורה ידידותית מידי,

מול אבא יושב מישהו שאני לא מצליח לזהות הוא עם גבו אלי כל מה שאני יכול לראות זה שיש לו שיער מתולתל קצת ארוך (ה.כ פרינס הארי) הוא לובש חליפה שחורה וגופו נראה חזק וחסון, אולי זה שומר ראש חדש?

״קראת לי אבא?״ אני שואל בשקט, הזר מסובב את מבטו אלי, וואו הוא עוצר נשימה, אני מרגיש יותר מידי מודע לעצמי, אני לובש את פיג'מת הכותנה המכופתרת שלי היא בצבע תכלת ומצויירות עליה נוצות, כמה מביך, לא ידעתי שיהיו אורחים היום והכותנה תמיד מרגישה נעימה על העור שלי.

הפיג׳מה^

״כן, תשב בבקשה״ אבא אומר בנימוס שגורם לי לחשוד ומכוון על הכיסא ליד הזר היפיפה, אני מתיישב מרגיש את הלחיים שלי מתחממות מהמבט הבוטא של האיש שיושב לידי ומשפיל את ראשי, ״לואי״ אבא קורא לי כשהוא מפסיק להתלחשש עם אנטוני, ״זה הארי סטיילס, הבעל שלך״ הוא אומר בלי הקדמות ומסתכל עלי בלי רגש, אני מופתע מאוד ונשימה חדה יוצאת ממני, אולי דמיינתי?

״ס-סליחה אבא, ל-לא שמעתי מה אמרת״ אני אומר בבהלה, בעל?, אני רק בן שבע עשרה, אבא שלי מגלגל את עיניו, ״אמרתי שזה בעלך הארי סטיילס, הקאפו של לוס אנגלס״ הוא אומר בחוסר סבלנות, אני שולח את מבטי במהירות לזר שמסתבר ששמו הארי, א-איך יכול להיות שהוא קאפו? הוא לא נראה אפילו בן עשרים וחמש,

״א-אני לא מבין״ אני לוחש משפיל את מבטי, ״מה יש לא להבין?! ילד טיפש!״ אבי צועק עלי ואני מתכווץ, אנטוני מביט בי בחיוך מרושע ״אדוני אולי לא כדאי שנחתן אותם עדיין, תן לי את לואי לשנה אני אלמד אותו נימוסים״ הוא אומר וסורק בעיניו את גופי ללא בושה, ״ל-לא! אני מצטער א-אני, א-אני-״ אני מתחיל לומר אבל הארי קוטע אותי, ״לא יהיה בכך צורך״ הוא אומר ברשמיות וקם מהכיסא,

״הארי, אדוני, הוא לא התכוון, לואי ילד ממושמע״ אבא אומר להארי בלחץ, הארי מסתכל לכיווני ואני קופא, ״קום״ הוא אומר, אני מציית לו מיד, הוא מרים את ראשי כדי שאסתכל עליו, ״החתונה תיהיה בעוד חודש, אתה תבחר את מה שאתה רוצה ותעצב את החתונה שלך, מיד אחרי החתונה וירח הדבש אתה תעבור לגור אצלי בלוס אנג׳לס, האם אתה מסכים לתנאים האלה?״ הוא שואל בקול יציב חף מרגש, אני מסתכל על אבא ואנטוני, האם אני מוכן להשאיר הכל מאחור?