בן של קאפו

29

נקודת מבט הארי:

לואי מורדם כבר במשך שישה שעות, הוא לגמרי התחרפן כשהוא ראה את אורורה ואני לגמרי מבין אותו,

פרנק והחיילים שלו באו כדי לנקום על מותו של אנטוני, השלום בין לוס אנגלס ונויורק החזיק פחות משלושה חודשים, זה שיא חדש...

בארבעת השעות הראשונות שלואי היה מורדם קילחתי אותו כי הוא היה מכוסה בדם ונסענו למועדון ושמתי אותו לנוח על הספה במשרד, קרוב אלי, בזמן ששלחתי צוות ניקיון לבית, עשיתי הרבה שיחות טלפון כדי למצוא את פרנק, הוא לא נמצא כרגע, כאילו בלעה אותו האדמה, אבל הוא עוד ישלם על זה,

לבוא לבית שלי, להרוג חיילים שלי, בטריטוריה שלי, אני לא אמחל לו על זה, העיניים השבורות של לואי כשהוא הסתכל על אורורה כיווצו לי את הלב, זאת תחושה שאני לא מכיר.

לואי התחיל לזוז על הספה ולמלמל מילים, סימנתי לליאם שיזריק לו עוד קצת מהחומר, שישאר ישן לפחות לעוד שעתיים, סטאן ואדם יתקשרו לכל המשפחות של החיילים שמתו והודיעו להם את הבשורה המרה,

אנחנו נארגן הלוויות מכובדות לכולם. החלק הקשה זאת ההלויה של אורורה.

אני לא מכיר את אורורה הרבה זמן, היא אישה מאוד נחמדה ואני מודה לה מקרב ליבי על האהבה וההגנה שהיא העניקה ללואי, עצוב לי שזה קרה אבל אני לא יכול לשנות את זה,

אני נוסע הביתה כשלואי במושב האחורי, אני נכנס איתו על זרועותי לחדר ומשכיב אותו בחדר שלי על המיטה שלי, מתיישב לצידו בכורסא, מתעדכן לגבי הכל ומידי פעם בודק את מצבו של לואי, ביקשתי מגבריאלה, שהייתה בקניות בזמן ההתקפה, להביא ללואי אוכל ומים,

סיפרתי לה על אורורה והיא בכתה, היא ביקשה ממני לבקש ממנה עזרה בכל מה שאני צריך,

לאחר שעתיים מאז שליאם הזריק לו את חומר ההרדמה במועדון לואי מתחיל לקום, הוא צריך לאכול ולשתות והוא צריך לדבר על מה שהוא ראה,

הוא ממצמץ והעיניים שלו נפתחות באיטיות, הן אדומות והשפתיים שלו יבשות, ״לואי״ אני קורא לו, הוא מסתכל עלי במבט אטום ונראה מעופף, הוא עוצם את עיניו בחזרה ומתעלם מנוכחותי בחדר,

אני קם מהכורסא ומתיישב על צד המיטה בדיוק לידו, אני מסיט את השיער ממצחו בעדינות והוא פותח את עיניו, ״היא הלכה״ הקול שלו לא עולה על לחישה ואפשר לשמוע שהוא שבור,

״היא הלכה ולא היה לי איך לעזור לה, הכל בגללי הכל בגלל שעברתי לפה וביקשתי שגם היא תבוא״ הוא אומר ופורץ בבכי, אני ממשיך ללטף את ראשו ולשתוק, נותן לו להוציא הכל,

אני מוזג כוס מים מהקנקן שליד השידה ומושיב את לואי, ״תשתה״ אני אומר והוא שותה את כל הכוס בלגימה אחת כשהוא ממשיך לבכות, אני מוזג לו עוד כוס והוא שותה רק חצי ממנה הפעם כך שאני מבין שהוא כבר לא צמא,