בן של קאפו

10

נקודת מבט לואי:

״קום״ אבא אומר לי בזמן שאני קורא ספר בפטיו שבגינה, אני עדיין לבוש בפיג׳מה, אני קם מבולבל, עשיתי משהו?

״תעלה למעלה ותתארגן אנטוני יסיע אותך לאחוזה של הארי״ הוא אומר והלב שלי צונח, לאחוזה של הארי? למה? הוא החליט שהוא בכל זאת רוצה להעניש אותי? שהוא וויתר לי בטעות, אני מפחד.

״ל-למה?״ אני שואל בלחש, ״מאיפה אני יודע?! ילד טיפש! לך תתלבש כבר!״ אבא צועק עלי ואני נרתע לאחור,

אני עולה לחדר שלי במהירות ומתארגן, אני שם בגדים פשוטים ויוצא לחנייה, אנטוני מחכה לי בג'יפ השחור ואני נכנס, אנחנו נוסעים בדממה לאחוזה של הארי ואחרי חצי שעה אנחנו מגיעים, אני מתכוון לצאת מהאוטו אבל אנטוני עוצר אותי,

״תתנהג יפה, אנחנו לא נרצה שהנישואים האלה יתבטלו נכון?״ הוא אומר בזמן שהוא מניח את ידו על ברכי וסורק אותי, אני מהנהן במהירות והוא פותח את הנעילה של הדלת ומוזיז את ידו, אני יוצא מהאוטו ונאנח בהקלה,

אני מתקדם למדרגות שבשביל האחוזה ודופק בדלת, הדלת נפתחה על ידי אן שמחייכת אלי חיוך ידידותי ומושכת אותי לחיבוק, ״היי חומד בוא נכנס״ היא אומרת ואנחנו נכנסים לבפנים,

השולחן ארוך יפה ויש ריח נעים של מאפים, אנחנו מתיישבים, ״אתמול התחלנו לדבר על אימא שלך, רצית שאני אספר לך דברים עליה והפריעו לנו, אתה יכול לשאול אותי כל מה שאתה רוצה״ אן אומרת לי ואני מחייך אליה, היא כל כך נחמדה.

״איך היא הייתה?״ אני שואל בשקט והעיניים של אן נוצצות מרגשות, ״היא הייתה הבן אדם הכי טוב שהכרתי, היינו חברות טובות, הכי טובות אפילו, הכרנו אחת את השנייה כשאני התחתנתי עם דיוויד והיא הייתה מיועדת לשידוך עם פרנק, למדנו להכיר אחת את השנייה ונפגשנו הרבה כי הבעלים שלנו היו נפגשים הרבה בשביל העסקים, היא לא סיפרה לי שפרנק מכה אותה או מתעלל בה אבל תמיד היו את סימני המכות והחיוך המזוייף ואז כמו שאמרתי לך כשהיא נכנסה להריון היא הסתירה את זה מכולם וניתקה איתי קשר״

היא מספרת לי וקולה הולך ודועך עד שהיא מכחכת בגרונה, אני לא אומר כלום, אני לא זוכר אותה אז אין לי למה להתגעגע אבל כואב לי על אובדן האימא שאף פעם לא זכיתי להכיר,

(ה.כ כואב לי....)

אני ממשיך לשאול אותה עוד כמה שאלות ואן עונה לי על הכל בחיוך, עד שאנחנו שומעים צעדים במסדרון ואנחנו משתתקים, הארי מגיע מהמסדרון, אני משפיל את ראשי, לא מעוניין להסתכל עליו אחרי מה שקרה אתמול.

״מה אתם עושים?״ הוא שואל, הקול שלו צרוד משינה, ״ביקשתי מפרנק שלואי יבוא לבקר אותנו לפני שאנחנו עוזבים בגלל שהפעם הבאה שנראה אותו תיהיה רק בעוד חודש ושנינו צריכים לדבר״ אן אומרת, ואני לא מוציא מילה או מעלה את מבטי להארי