בן של קאפו

15

נקודת מבט הארי:

כמעט הגיע הזמן לארוחת ערב, אני ופרנק סידרנו את כל העיניינים האחרונים, אנחנו נודיע ללואי בארוחה שהוא עובר לכאן מעכשיו,

כשמגיעה השעה כולם יורדים ואנחנו מתיישבים ישר בשולחן בלי שיחה מיותרת בחדר האורחים, לואי מתיישב לידי כמו שאמרתי לו, המלצרים מתחילים להביא את האוכל ואנחנו מתחילים לאכול,

רציתי שאימא שלי גם תיהיה פה כדי שתוכל לתמוך בלואי אחרי שנודיע לו על זה, הם התקרבו מאוד אז חשבתי שזה טוב שהיא תיהיה פה כדי להציע תמיכה אבל היא לא יכלה לבוא,

אחרי שאנחנו מסיימים לאכול אני מסמן למלצרית להביא את היין והיא מוזגת לכולנו, אני מסמן לה למזוג גם ללואי למרות החוק שלי של בלי שתייה,

אחרי שכולנו טועמים מהיין פרנק מתחיל לדבר, ״הקדמנו את החוזה אתה עובר לגור פה ממחר, אני אבוא לחתונה״ הוא אומר בלי לרכך אף מילה שלו, כמה בן זונה הוא יכול להיות?! זה פאקינג הבן שלו,

לואי נראה לחוץ, הוא נעמד במהירות ואני מתבלבל, ״א-אני לא יכול לעבור לכאן מעכשיו!״ הוא קורא ופרנק פוער את עיניו, אני חושב שזאת פעם ראשונה שלואי התנגד לו,

אני נעמד ברוגע וכל יושבי השולחן קמים אחרי, ״נדבר על זה במשרד״ אני אומר ואנחנו הולכים למשרד שלי, לואי נראה כאילו הוא עומד לבכות, למה הוא עד כדי כך לא רוצה לעבור לכאן, חשבתי שהוא שונא את אבא שלו,

אנחנו נכנסים למשרד ואני מושך את לואי לשבת בכיסא שהבאתי לידי, פרנק ואנטוני יושבים מולנו וליאם נייל וזאין עומדים מאחורי,

״אתה עובר לכאן החל ממחר זאת לא שאלה ילד מטומטם״ פרנק אומר ברגע שכולנו מתיישבים, ״א-אני ל-לא יכול!״ הוא קורא בגמגום שהולך ומתגבר,

״תקשיב לי ותקשיב לי טוב חתיכת חרא קטן, אם אתה לא תעשה מה שאני אומר לך אני מבטל את כל הנישואים האלה״ פרנק אומר וללואי מתחילות לרדת דמעות, הוא נעמד בלחץ ואני מושך אותו אלי כך שישב על ברכי

הוא משתנק בהפתעה ומסתובב להסתכל עלי, פרנק ואנטוני מתבוננים בנו ואני מתעלם מהם בהפגנתיות, ״אתה עובר לכאן ממחר״ אני אומר בקול נמוך כדי שיבין שאני רציני, ״ה-הארי״ הוא לוחש ואני מסמן לו להמשיך,

הוא רוכן אל האוזן שלי ואני מריח את הריח הנפלא שלו, ״ה-הארי אדוני א-אני, אורורה לא נפרדתי ממנה, בבקשה תנו לי להיפרד ממנה״ הוא אומר בקול שבור לאוזן שלי כדי שרק אני אשמע,

נכון העובדת, לפי מה שהבנתי היא כמו אימא בשבילו, אין פלא שהוא מתנגד, ״אני מטפל בזה פשוט תסכים כרגע למה שהם אומרים לך״ אני אומר באדישות והוא מושך באפו היפה, אני מונע מעצמי לנגב לו את הדמעות והוא מסובב את ראשו לפרנק,