בן של קאפו

7

נקודת מבט הארי:

לואי פותח לנו את הדלת, זה לא התפקיד של אחד המלצרים?,
ה-היי ה-הארי, ז-זאת אומרת אדוני״ הוא מגמגם במהירות ומסמיק, עכשיו אני מבין את הסיבה שהעניבה שלי ירוקה....

לואי לובש חליפה בדיוק בצבע של העניבה שלי ועניבה בצבע שחור, זה תלבושת זוגית, זה מאוד יתאים למסיבת האירוסים, זאת הייתה החלטה טובה לתת לו לארגן את הכל, זה נראה כאילו הוא יודע מה הוא עושה.

אני מעביר את מבטי עליו מלמעלה למטה והוא מסמיק אפילו יותר, ממממ לואי מאוד נאה אבל הוא נראה כל כך צעיר שזה גורם לי להירתע, אם לא הייתי יודע בן כמה הוא הייתי בטוח שהוא בן שש עשרה,

״א-אה כן, תכנסו בבקשה״ הוא אומר וזז מפתח הדלת כדי לפנות לנו את הפתח,

״מר סטיילס״ פרנק צץ משום מקום ודוחף את לואי מהדרך באלגנטיות, ״אני שמח שהגעתם קדימה בואו נלך לחדר האורחים״ הוא אומר בהתחנפות ושולח ללואי מבט נוזף, אני מקמט את מצחי, מה הוא עשה?

אנחנו מתקדמים כולנו לכיוון חדר האירוח שלנו, זה שישבנו בו אתמול בערב, אנטוני כבר עומד ומחכה לנו שם, אנחנו מתיישבים, אני יושב ליד ליאם ואמרתי לנייל שיושבי את לואי בינו לבין זאין, אני מעדיף שהוא יתרחק כמה שאפשר מאבא שלו עד החתונה,

אנחנו מנהלים שיחת חולין משעממת בשביל הנימוסים ואני יכול לראות שלואי לא מקשיב למילה, אנחנו מגיעים לנושא החתונה ואני מיידע את פרנק שאני רוצה לדבר עם לואי בפרטיות, הוא מאשר את זה.

לואי עדיין מתעלם מהשיחה שלנו ומנקה לכלוך לא קיים במכנס שלו, ״לואי״ אני קורא לו, הוא מרים את ראשו במהירות ונראה מבולבל ,אני מסמן לי לבוא אלי,

הוא קם ממקומו ומתקדם אלי, אני נעמד מולו והוא מסמיק, הוא אי פעם יפסיק להסמיק לידי?

״תביא לי את היד שלך״ אני אומר לו והוא מגיש לי את ידו, הטבעת של אימי עדיין עליו ואני מרוצה שהוא הקשיב לי ולא הוריד אותה, אני עדיין לא משחרר את ידו ומחליט לגשת ישר לעניין,

״תראה לי את החדר שלך, אני רוצה שנדבר בפרטיות״ אני אומר לו ולואי מסתכל על אביו לאישור, אני מכבד את זה, פרנק מהנהן ולואי מוביל אותנו למסדרון,

אנחנו עולים במדרגות שתי קומות, לואי עוזב לי את היד ופותח את הדלת של החדר שלו, אני מסתכל על החדר, אף פעם לא ראיתי אותו במציאות אבל ראיתי אותו הרבה במצלמות, מיטה גדולה עם מצעים לבנים שולחן עם הרבה תעודות עליו,

אני מתרשם, הוא סיים את הבגרויות שלו שנה לפני המועד המתוכנן והוא סיים בהצטיינות יתרה, אני יודע שהוא לא הלך לבית ספר, פרנק כתב את זה במסמכים של המידע על לואי שנמצאים בחוזה,

אחרי שאני מסיים להסתכל על התעודות אני מסתובב בחזרה אליו, ״קיבלת את רשימת החוקים ששלחתי לך?״ אני שואל בלי הקדמות, לואי מהנהן, ״מילים״ אני מצווה, בקול חזק יותר משתכננתי, ״כן אדוני״ הוא אומר בשקט ואני מרגיש כמו חלאה, אני מזכיר לעצמי להיות יותר רגוע איתו,