בן של קאפו

16

נקודת מבט לואי:

כמעט הגיע הזמן לארוחת ערב, אני בכלל לא רעב, טרפתי את האוכל שהארי שלח לחדר שלי, אני בהתחלה פחדתי שהוא יגלה על מה שאבא עושה לי אבל עכשיו אני דיי שמח שהוא גילה,

חשבתי שהוא יהיה הרבה יותר מפחיד, הוא דווקא דיי נחמד, הוא עדיין קצת מפחיד אותי לפעמים או שנראה שהוא עושה את זה רק מתוך חובה אבל אני מתכוון לקחת רק את הצדדים החיוביים מזה

כשמגיעה השעה לארוחה כולם יורדים ואנחנו מתיישבים ישר בשולחן בלי שיחה בחדר האורחים, אני מתיישב ליד הארי כמו שהוא אמר לי והמלצרים מתחילים להביא את האוכל,

אנחנו מתחילים לאכול ואני מגניב מבט קטן להארי בלי שהוא ישים לב, הוא מכניס את האוכל לפיו והשפתיים שלו נראות כל כך אדומות, מעניין איך זה יהיה ל-

תפסיק לחשוב על זה! אני קוטע את המחשבות שלי ומסמיק עמוקות, למזלי אף אחד לא שם לב, זה כזה מביך,

אני אוכל רק קצת כי אני באמת לא רעב, אחרי שאנחנו מסיימים הארי מסמן לאחת המלצריות משהו ולאחר כמה שניות נוספות היא מגיעה עם בקבוק יין, הוא מסמן לה למזוג לכולם, אפילו לי, חשבתי שהוא לא מסכים....

אחרי שכולנו טועמים מהיין אבא מתחיל לדבר, ״הקדמנו את החוזה אתה עובר לגור פה ממחר, אני אבוא לחתונה״ הוא אומר בלי הסברים ובלי לרכך אף מילה שלו, כמו תמיד.

אני לא יכול לעבור לכאן ממחר! לא נפרדתי מאורורה, כל הדברים שלי המיטה שלי, אורורה, התעודות שלי, המחשב שלי, הבית שלי, אורורה, הבגדים שלי, כבר אמרתי אורורה?

אני נלחץ ונעמד במהירות, ״א-אני לא יכול לעבור לכאן מעכשיו!״ אני קורא ואבא פוער את עיניו, זאת בערך הפעם הראשונה שהתנגדתי לו

הארי נעמד ברוגע וכל מי שיושב בשולחן נעמד אחריו ״נדבר על זה במשרד״ הוא אומר ואנחנו הולכים לכיוון המשרד שלו, אני עומד לבכות, אני לא מאמין שאני לא אספיק להגיד לאורורה שלום,

אנחנו נכנסים למשרד והארי מושך אותי לשבת בכיסא שלידו אבא ואנטוני יושבים מולנו וליאם נייל וזאין עומדים מאחורינו

״אתה עובר לכאן החל ממחר זאת לא שאלה ילד מטומטם״ אבא אומר ברגע שכולנו מתיישבים, ״א-אני ל-לא יכול!״ אני קורא, מגמגם, אני חייב להיפרד מאורורה,

״תקשיב לי ותקשיב לי טוב חתיכת חרא קטן, אם אתה לא תעשה מה שאני אומר לך אני מבטל את כל הנישואים האלה״ אבא אומר והדמעות מתחילות לרדת ללא שליטתי אני נעמד בלחץ ומתכוון לצאת מהחדר אך הארי מושך אותי לשבת על ברכו,

אני משתנק בהפתעה, ומסתובב להסתכל עליו, אבא ואנטוני מסתכלים עלינו אך הארי מתעלם מהם בהפגנתיות ופונה אלי, ״אתה עובר לכאן ממחר״ הוא אומר בקול רציני וסמכותי, ״ה-הארי״ אני לוחש, רוצה לספר לו, אני לא יודע אם זה יעניין אותו אבל שווה לנסות,